מה אנחנו צריכים יותר מכול השנה?

השנה העברית החדשה בפתח, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא כה קרובה ליום השנה של האסון הנורא ביותר למדינת ישראל בעת הזו.

השנה הזו הייתה קשה מנשוא בכל מובן – פיזי, נפשי, רגשי – ועל אחת כמה וכמה כשמסתכלים על הטלטלה הגדולה שעברה על מערכת החינוך.

האם המורות והמורים היו ערוכים לתיווך המשבר הקולואסלי בכיתות הלימוד? אילו כלים מערכת החינוך נתנה לא.נשי החינוך ולתלמידים כדי ללמוד בצורה מיטבית? כיצד תלמידות ותלמידים אמורים לגבש חזון לעתיד כשההווה שלהם מאוים? מה יותר חשוב, תחושת ביטחון אישי, גם במחיר אי הגעה לבית הספר, או הכנה לבגרות ולהמשך חייהם הבוגרים?

אני לא יודעת אם יש תשובות חד משמעיות לשאלות האלה, אבל עם המבט קדימה, בואו ננסה לחשוב מה אנחנו צריכים יותר מכול השנה?

יציבות. אחרי שנה שבה בתי ספר עברו למלונות ומבנים מאולתרים, שנה שבה תלמידים לא יכלו להגיע לבתי הספר בעקבות אזעקות וחשש לביטחונם, שנה שבה מורים התגייסו למילואים ומורים בפנסיה חזרו ללמד כדי למלא את החסר, הגיע הזמן שנקנה לתלמידינו מסגרת יציבה ושגרה לימודית שיאפשרו להם לגבש מטרות וראייה עתידית.

תחושת מטרה. כאשר יש יעד ברור ומטרה לנגד עינינו, המוטיבציה להתמיד ולצלוח אתגרים הולכת וגדלה. כשיש מוטיבציה פנימית להצלחה ותחושת מטרה, התפקוד של התלמידים יהיה טוב יותר וכך גם הנחישות שלהם להצליח. בואו נזכיר לתלמידות ולתלמידים שלנו שלימודים הם לא ברירת מחדל אלא מסע מרתק שיוביל אותם להגשמת המטרות והחלומות שלהם.

הצלחות טובות. בואו נאפשר השנה לתלמידות ולתלמידים לחוות הצלחות, חוויות מחזקות ובונות שיעלו להם את המורל הפנימי וינסכו בהם את הביטחון להמשיך ולא לוותר. צרו עבורם – ועבורכן.ם – הזדמנויות לעמוד במטרות שהציבו בעצמם, להצליח במשימות שונות ולשפר את תחושת המסוגלות שלהם והיכולת לשלוט ולהשפיע על חייהם אחרי תקופה ארוכה של חוסר אונים ואי ודאות.

תמיכה רגשית וחברתית. תלמידי ותלמידות ישראל תמיד היו צריכים להצטייד בחוסן מנטלי מעל הממוצע, והדבר נכון כפליים השנה. אחרי משברים גדולים שהגיעו אחד אחרי השני ויצרו כאן תחושת כאוס, החל ממגפת הקורונה וכלה באסון השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו, שעודנה נמשכת, יש צורך בתוכנית תמיכה של למידה רגשית חברתית ברמה מערכתית רחבה ולטווח ארוך – לא כפתרון נקודתי אלא כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים. פיתוח כושר מנטלי וחוסר נפשי צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך במדינת ישראל, ולא רק בעיתות מלחמה.

שיתוף פעולה. לרובנו נמאס כבר מהסלוגן "יחד ננצח", אבל אי אפשר להכחיש את חשיבותה של לכידות קבוצתית. ככל שהמערכות השונות ישתפו פעולה זו עם זו למען מטרה נעלה יותר – חינוך טוב יותר לכל ילדי ישראל – כך התוצאות יקדימו להופיע גם בשטח – ויפה שעת אחת קודם.  

תנופה מחודשת. עלינו להקדיש לחינוך את תשומת הלב הראויה לו כאבן יסוד שמצמיחה כאן את דור העתיד – המדענים שימציאו את "כיפת ברזל" הבאה, הרופאים שידאגו לבריאותנו, הסטארטאפיסטים שיחזקו את מעמדה של ישראל כמעצמת הייטק. לפיכך, החינוך הוא האלמנט החשוב ביותר בהבטחת עתיד טוב יותר למדינת ישראל. דווקא השנה, ראוי שנראה יוזמות מדיניות, מערכתיות, פילנתרופיות ומהשטח שמטרתן להבטיח חינוך מצוין ואיכותי לתלמידות ולתלמידי ישראל.

תקווה. בסוף כולנו עדיין כאן, מגיעים ללמד וללמוד בבית הספר מדי יום, כי יש לנו תקווה לעתיד טוב יותר – לעצמינו ולתלמידינו. אנחנו מקווים להתגבר על הקשיים, להחזיר הביתה את החטופים, להשתקם ולחיות כאן חיים יותר טובים. עוד לא אבדה תקוותנו.