נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כשקולות המלחמה הדהדו ברקע והשגרה היומיומית שלנו התרסקה לרסיסים, הפיתוי לחפש אחיזה זמנית, להוריד הילוך, לוותר קצת ולחכות שהסערה תעבור היה גדול מאוד.
אבל כמורה למתמטיקה, ידעתי מיד שעבורי הוותרנות היא לא אופציה.
בתוך הכאוס, החרדות, האזעקות והלמידה מרחוק, קיבלתי החלטה נחרצת שהמלחמה הזו לא תפגע באיכות החינוך, לא תוריד את הרף ולא תגנוב לתלמידים שלי את המחר. היה חשוב לי להחדיר בהם שכשם שהם חווים אתגר יוצא דופן, כך הם מסוגלים להתגלות כחזקים וחסונים יותר מתלמידים שלא חוו את המורכבות הזו.
הבנתי שברגעים האלה אני חייבת להיות עבורם מגדלור. בעוד המציאות שבחוץ השתנתה מרגע לרגע באופן בלתי צפוי, השיעורים שלי היו חייבים להישאר האי היציב והבטוח ביותר בסדר היום שלהם.
התייצבתי מול המצלמה בזום, והקפדתי בכיתה על לוח זמנים ללא פשרות. האמנתי שדווקא ברגעי החרדה, המבנה, המשמעת והחשיבה הלוגית הם כלי חוסן ראשונים במעלה. השימוש הרציף באייפד, יצירת שיעורים צבעוניים ויצירתיים מלאי חידות ואתגרים מחשבתיים, לצד שמירה על שגרות כמו משימות מתוקשבות קבועות, כל אלה יבנו את החוסן ואת אי הוויתור.
עבורי, לשמור על שגרה לא אמר רק לקיים שיעורים כסדרם, אלא לשמור על מנוע המצוינות פועל בשיא הכוח. השיעורים התחילו בשיחה ובהבאת חידה יומית פשוטה כדי לעורר את התלמידים להשתתף ולקחת חלק בשיעור, כמו חידת גפרורים או בעיה אוריינית פשוטה. לאחר שהתלמידים התגייסו ללמידה, התחילה ההוראה וההקנייה המעמיקה.
במקום להסתפק בהוראה בסיסית או בהנחות בגלל המצב, אתגרתי את עצמי ואת התלמידים שלי מדי יום ביומו. השילוב של משימות אוריינות מתמטית מורכבות, כאלו הדורשות חשיבה ביקורתית והבנה מעמיקה, שימת דגש על שיח מתמטי עשיר והטמעת תהליכי מידול מתמטי שחיברו את החומר הנלמד לעולם המציאותי, יצר עניין וכניסה תמידית ומלאה לכל שיעור.
הוראה בעת מלחמה דרשה ממני לא להסתפק במה שעבד אתמול, אלא להמציא את עצמי מחדש בכל בוקר. כשהתלמידים שלי חוו אי ודאות, ידעתי שהם זקוקים למורה שתאתגר אותם, שתדרוש מהם, שתאמין בהם עד הסוף ותראה להם שהם מסוגלים להגיע להישגים הגבוהים ביותר – גם כשהתנאים נראים בלתי אפשריים.
חיפשתי ללא הרף מתודולוגיות הוראה חדשניות, כלים דיגיטליים ודרכים יצירתיות להנגיש מושגים מורכבים בחירום, תוך מעקב אישי והדוק אחרי כל תלמיד ותלמידה, כדי לוודא שאף אחד מהם לא נשאר מאחור. כל התלמידים שהתחילו ברמה של עמ"ט (עתודה מדעית טכנולוגית) בחטיבת הביניים או 5 יח"ל בחטיבה העליונה, אכן סיימו ולא ויתרו לעצמם – וגם אני לא ויתרתי עליהם.
במהלך המלחמה נצרבה בי הפילוסופיה החינוכית הבאה: ללמד בחירום כמו בשגרה – ובשגרה כמו בחירום. זו הדרך היחידה לשמור על עקביות בקו העימות. באזור נפיץ שבו ברגע אחד וללא התראה מוקדמת ניתן להתעורר למצב חירום, קריטי להיות מוכנים לעבור ללמידה בחירום בצורה חלקה ומידית.
מה שהתחיל אצלי ככורח מציאותי הפך לתובנה עמוקה על מהות ההוראה. ללמד בחירום כמו בשגרה פירושו לשמור על סטנדרטים גבוהים, על כבוד לדעת ועל רצינות פדגוגית, גם כשכל הסיבות בעולם מפתות לוותר. וללמד בשגרה כמו בחירום פירושו לחיות ברוח של גמישות, יצירתיות, דריכות מתמדת, ורגישות אנושית עמוקה לכל תלמיד.ה – כאילו כל שיעור הוא השיעור הקריטי ביותר בחייהם.
בסופו של דבר, המסע שלי בתקופה הזו הוא הרבה מעבר להוראת מתמטיקה. הבנתי שהמסע שלי כמורה ומשמעות השליחות שתמיד הרגשתי בכל שנות ההוראה שלי מגיעים לשיאם. בחרתי להראות לתלמידים שלי שגם כשכל העולם סביבנו סוער, המצוינות היא לא פריבילגיה שאפשר לוותר עליה – היא הנשק החזק ביותר שיש לנו כדי לבנות את העתיד.
בין אם בשגרה או במשבר, המצוינות כאן כדי להישאר.
