כל כתבות האתר
"איכותה של מערכת החינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה" – זהו ביטוי שגור ונפוץ. בין אם מסכימים עם המשפט הזה ובין אם לא, העיקר הוא בשאלה: אילו פעולות נובעות ממסר זה ואיזו תפיסת עולם עומדת בבסיסן.
תפיסה אחת ודי נוכחת טוענת, כי המורים אמורים לדעת מה שמלמדים אותם. כמעט רק מה שמלמדים אותם. לכן, שומה על המערכת ללמד ולהבטיח שמורים אלה גם לומדים ומבינים במדויק את כוונת המכוון, גם מיישמים וגם ובעיקר משפרים את הישגי הלומדים.
המדידה וההערכה משחקות תפקיד מרכזי ומתעדכנות מעת לעת כדי להבטיח הצלחה. למרות הכוונות המאוד טובות של מקבלי ההחלטות והשקעה של משאבים נדיבים מאוד, טרם התבססה כאן ההצלחה המקווה.
תפיסה אחרת גורסת שעובדי ההוראה הינם "חוד החנית של המערכת". חשיבותה ללא שיעור של "תבונת העשייה" שלהם הנובעת מידע נרכש באמצעות ניסיון יומיומי, היא נקודת המוצא לעשייה החינוכית על כל שלביה. עובדי ההוראה הם הבסיס הרחב של מערכת החינוך, הם המסד שבלעדיו אין פירמידה – הם השחקן הראשי, וככזה חשוב לאפשר להם להתבטא ולפעול בכל צמתי העשייה.
תארו לכם עולם בו רעיונות מצוינים לא יתורגמו להנחיות מינהלתיות, בו מפסיקים לקדש את ה"שפה האחידה" ומאפשרים לקבוצות עובדי הוראה לפעול בשיתופי פעולה בכל תהליכי העשייה החינוכית, לגיבושן של תכניות רלוונטיות ומשמעותיות בעבורם.
תארו לכם עולם בו ביטויים כגון: הגשמה, יצירתיות, חשיבה ביקורתית ומשמעותיות יתייחסו למורים תחילה. עולם בו מטמיעים הרבה פחות ומאפשרים הרבה יותר, בסביבה חינוכית עדכנית.
תכנית אוטונומיה חינוכית כוללת נשענת על ניסיון נצבר בניהול חטיבת ביניים בגישה יזמית, המבססת את עיקרון הבחירה. עוד טרם השתייכותנו לגף ניסויים ויזמות במשרד החינוך, פיתחנו, בין היתר, תכניות בחירה בהיקף של שעתיים שנתיות, תכנית לימודים רב ובין תחומית, שזימנה עבודה שוטפת של מורות מתחומי דעת שונים ושיתופי פעולה עם מורים נוספים. גולת הכותרת היא תכנית שילוב כיתות תקשורת באמצעות מודל איכותי שהתפתח בבית הספר. במהלך השתייכותנו המבורכת לקבוצה נבחרת זו של גף ניסויים ויזמות, המשכנו בפיתוחן וביסוסן של תכניות חינוכיות, וזיקקנו תובנות.
העשייה החינוכית הענפה אפשרית הייתה בזכות עובדי הוראה איכותיים, כמו אלה הנמצאים היום בכל מוסדות החינוך. לכן, תכליתה של התכנית היא להציב את עובד ההוראה במרכז העשייה החינוכית, בזכות תבונת העשייה, שאין שיעור לחשיבותה. התכנית מזמנת לכלל עובדי ההוראה תנאים של הגשמה מקצועית ואישית, באמצעות השתתפות בתהליכים של חשיבה, תכנון, פיתוח, יישום וגם הערכה – ובכך נותנת במה לקולם הייחודי.
עיקרון ה"איפשור" פוגש רבדים שונים אצל המורה, כך המורה שרה, אשר בחרה ב"יפן" כקורס שנתי שתציע לתלמידי חטיבת ביניים במסגרת "נתיבים - תכנית לימודי בחירה" (התכנית הציעה לתלמידי החטיבה חלופות לבחירת קורס שנתי שכבתי בהיקף של שעתיים שנתיות.) הנושא מאוד עניין אותה והיא האמינה שגלומים בו תכנים ותהליכים בעלי משמעות עבור תלמידיה. קורס יפן, היה אחד מכמה קורסים מבוקשים שפיתחו מורים בתכנית זו.
כל תכונותיה האישיות והמקצועיות, כישרונותיה ואישיותה המיוחדת של המורה באו לידי ביטוי בתכנית שפיתחה. היא לא קיבלה ספר לימוד מלווה במדריך למורה, וגם לא תכנית לימודים. לא הוכנה בעבורה כל השתלמות, גם לא הייתה מדריכה "מטעם" שליוותה והנחתה, ובעצם לא היה דבר למידה שהתבקשה להטמיע - אלא לבנות "יש מאין" הנובע מ"תבונת העשייה" והתשוקה שלה לקדם למידה.
היבטים רב ובין תחומיים, קשרים מקצועיים שיזמה המורה וקיימה עם נציגים בשגרירות יפן בארץ, הרצאות מומחים שהזמינה לבית הספר וביקור במוזיאון לאומנות יפנית אפיינו את התכנון הלימודי. אסונות טבע, מדינה ללא פצצה, אוריגמי וגם סושי היו בין הנושאים בה.
בעבור המורה הייתה זו הזדמנות ללמוד נושא שמצאה בו עניין רב. בעבור תלמידיה - פתחה דלת וחלונות, ובמיוחד את הלב והרצון להרחיב דעת, להתעניין, להכיר עוד, ללמוד ואף ליזום סיור לימודי למוזיאון הטיקוטין בחיפה.
בבניית הקורס באו לביטוי ראייה מערכתית, יוזמה ותכנון הלמידה בסביבות מגוונות ובשיתופי פעולה עם גורמים מוסדיים ואחרים. מובנית בכך למידה אחרת מזו המקובלת, כל הלומדים שותפים ולוקחים בה חלק. גם פתרונות יצירתיים לאתגרים הם בבחינת יתרון.
התכנית מקדמת עשייה מיטבית ומאפשרת שיתוף של כלל עובדי ההוראה בכל מסגרת חינוכית. היא פועלת בשני מישורים: מפגשי קבוצות משימה של עמיתים מתחומים שונים ומפגשי מליאה.
התכנית מתאימה לכל מי שעל הרצף שבין המסד לטפחות: מוסדות הכשרה, מוסדות חינוך ומעגלים שונים שבטווח.
1. בוחרים ומתכננים:
2. פאזל מוסדי
3. מבססים ומשתפים
4. מיישמים ומשלבים
5. מסכמים ומשדרגים
האחריותיות- האחות התאומה והמשלימה של האוטונומיה, מתגברת בזכות הרלוונטיות ומעמדו של עובד ההוראה בתהליך כולו.
אור חדש מאיר את איכויות עובדי ההוראה- סביב השולחן לדיון אודות היתכנות יישום התכנית המוצעת, נוצר שיח חינוכי חדש ומתפתח, המאיר באור אחר את איכויות כל אחד מהשותפים. באווירה זו מתחלפת ההיררכיה האנכית ב"היררכיה אופקית", שיש בה התגייסות כוללת לקידומם של מהלכים ותכניות.
נוצרים מוקדים של ידע ומומחיות בנושאים הנבחרים בכל אחת מקבוצות המשימה – בזכות החקר, התכנון, היישום והמשוב שעליהם שוקדים חברי כל קבוצה.
תארו לכם עולם... בו מפחיתים באופן ניכר את הערכת (ביצועי) המורים, לפחות באופן זמני, ומרחיבים הרבה יותר את השיח הפתוח עמם על כל מה שחשוב. אם תרצו סוג של הערכת המורים את המערכת עצמה... עוצמת המידע הטמונה בכך, לא תפתיע את מי שמאמינים בעובדי ההוראה. היא גדולה מכל דרך מדידה, מציבה את עובדי ההוראה במקומם הראוי, מתגמלת אותם ואת המערכת כולה.
תארו לכם עולם...
מה דעתכם?
