החירות החינוכית שלי

התקופה שבין חג הפסח ועד לחג העצמאות היא תקופה מרגשת, המעודדת אותנו להתעמק בשני ערכים, הן עם התלמידים והכיתה, מבחינה פילוסופית או מעשית, הן בחדר המורים והן בעצמנו - כאנשים וכמחנכים.

חירות ועצמאות
במהלך חג הפסח, דיברנו על היציאה מעבדות לחירות בהקשר המקראי, ואני מניחה שחלקנו נתנו לסיפור זה גם פרשנות מודרנית.

מורים טרם יציאתם לחופשת פסח, מרגישים כי הם אכן יוצאים מעבדות של עומס מבחנים, ישיבות, תיגבורים, אסיפות הורים וכדומה, לחירות שנמצאת בביתם הפרטי, נטולי תלמידים ומשימות.

אבל האם יש גם חירות אחרת לנו כמחנכות ומחנכים? במהלך קריאת ההגדה בליל הסדר, חשבתי על אותה חירות שכולנו מייחלים לה, על הברכה שנהיה תמיד בני חורין.

תהיתי לעצמי מהי החירות החינוכית שלה אנו מייחלים? האם אנחנו כמורים או מנהלים לוקחים לעצמינו חירות, או שהיא מפחידה אותנו?

מהי החירות החינוכית שלי?
בשבילי, חירות חינוכית היא ללמד בדרך אחרת, להכניס משב רוח רענן לכיתה או לחדר המורים. רבות כבר נכתב על חדשנות בהוראה במגזין חינוכי זה - על שיטות הוראה אחרות, סגנונות שונים של הוראה ועל מורים טובים שלוקחים על עצמם את האחריות ומוצאים בעצמם את החירות להכניס לכיתה למידה אחרת, ובכך מדביקים באותה החירות את התלמידים.

אני מזמינה אותך למסע לגילוי החירות החינוכית
אם אנחנו מאחלים לעצמינו להיות בני חורין, ראוי וכדאי שנכניס את החירות אל הכיתה שלנו ואל העשייה החינוכית שלנו. שנדבר עליה עם המורים האחרים, שננסה להבין איך מיישמים את אותו איחול נפלא שמופיע בהגדה ואנו נזכרים בו, שנה אחר שנה. אני מזמינה אותך למסע לגילוי החירות החינוכית שלך. מהי למענך? מה הוא החופש והעצמאות שהיית רוצה שיהיה לך בעבודתך החינוכית?

אחרי שהבנתם אתם למה אתם מייחלים והבנתי אני למה אני מייחלת, מהי החירות שלי בהוראה, ניסיתי לחשוב מה כל כך מפחיד מצד אחד, ונשגב, מצד שני, בחירות שאנו מייחלים לה? מה מונע ממני לצאת לחירות הזו לגמרי? 

מהו מחיר החירות?
לחירות יש גם מחיר ולא רק רווח. וכדי שנזכור ונבין זאת היטב, מגיעים ימי הזיכרון - לשואה ולגבורה ולחללי צה"ל, ואנו מוצאים עצמנו מתמודדים עם מחיר החירות.

ביום השואה אנו יכולים לחשוב בעצמנו, וכמובן עם עמיתינו למקצוע ההוראה ועם תלמידינו, מה קורה כאשר אדם נוטל על עצמו חירות חסרת גבולות ולוקח מעם שלם את חירותו? מה קורה לנו, כשלוקחים לנו את חירותנו, עד כמה הדבר יכול לפגוע?

ביום הזיכרון לחללי צה"ל אנו מוצאים עצמנו חושבים עד כמה המאבק על חירות ועצמאות יכול לגבות מחיר? מהו המחיר שאנו מוכנים לשלם למען עצמאותנו? 

באופן דומה, אני חושבת שעלינו לשאול את עצמנו מהם גבולות החירות שלנו כמורים? האם יש לנו חירות להשפיל תלמיד? או שאולי אנו מחליטים לקחת את אותה חירות למקומות נשגבים של כבוד האדם, התפתחותו וצמיחתו?

שיח על חירות עם התלמידים
הדיון במחיר החירות וברווחים שהיא מעניקה לנו, יכול לשמש פלטפורמה מצויינת לשיח עם תלמידים בתקופת החזרה מחופשת פסח וסביב ימי הזיכרון והעצמאות. זהו דיון שהינו  חשוב לא פחות מכל תוכן לימודי אחר, שהרי נאמר "בכל דור ודור, חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים". כאשר אנו מאפשרים לתלמידינו לחשוב על החירות שלהם ומתכננים אותה יחד עמם, אנו מצמיחים לומדים עצמאיים יותר.

חשיבה אישית או צוותית על החירות שלנו כמחנכים
זהו המקום בו עלינו לחשוב כיצד אנו יכולים ליישם את אותה חירות של פסח ויום העצמאות, בעשייה החינוכית שלנו. החירות הזו חשובה לא רק בשביל המוטיבציה האישית שלנו בעבודתנו ובשביל האושר היום-יומי שלנו, אלא גם למען העשייה החינוכית שלנו. מורה או מנהל שנוטל לעצמו חירות, מהווה דוגמא אישית ומעניק בכך עצמאות לכל באי בית הספר. זאת ועוד, ברור לכולנו כי כאשר אנו, כמורים או מנהיגים חינוכיים, נוטלים על עצמנו חירות המכבדת את האחר, מאפשרת ומצמיחה, אנו גם מגדלים לומדים חזקים ועצמאיים יותר.

כדי להדגים את הקשר בין חירות המחנכים לעצמאות הלומדים, בניתי טבלה קטנה שניתן להרחיב ולפתח. הטבלה מציגה את הקשר בין חירות המחנך לעצמאות הלומדים, שהרי החירות שאני נוטלת על עצמי בכיתה, מעניקה עצמאות לתלמידיי.

הנך מוזמן/ת ליציאה לחירות
מהי החירות שהנך זורע/ת בשדה החינוכי שלך ואיזו עצמאות היא מצמיחה? אני מזמינה אותך לכמה דקות של חשיבה אישית. לאחר החשיבה תוכל/י ליצור לעצמך טבלה שתזכיר לך את החירות שבחרת, את העצמאות שהיא תעניק לתלמידים, את הרווחים שהנך מצפה לקבל ממנה ואת המחירים שעלולים להתלוות לחירות זו.

מהי החירות שבחרת לעצמך השנה? אשמח לשמוע בתגובות!