לתת למורים את ההגה

כולם אומרים שהמורים צודקים. אבל בואו נגיד את האמת, היחס שלנו כלפי המורים לוקה בצביעות חריפה. אי אפשר לדמוע כי החינוך חשוב ולהצהיר שהמורים קדושים, אבל כשהילד חוזר מבית ספר עם תלונה, להגיד לו "מה המורה הזאת בכלל מבינה". בלי ציניות, אנחנו מפקידים בידי המורים את עתיד ילדינו והם זקוקים מאיתנו לאמון ולגיבוי. אבל במקום זאת, אנחנו מזלזלים בהם, מאשימים אותם והמוסר הכפול שלנו מחלחל.

אנשי חינוך ותיקים טוענים שאין סיכוי שזה ישתנה. הם גורסים שהיחס למורים טבוע כל כך עמוק בתוכנו, עד שזה כבר עניין תרבותי. הם מסבירים שאי אפשר להבטיח איכות במערכת של פס ייצור המוני שמעסיקה יותר מ-180 אלף "עובדי הוראה" ומשרתת בכל יום רבע מתושבי ישראל. עכשיו, כשמרכיב השכר כבר חצה את קו 70 האחוזים מתוך תקציב 50 המיליארד שקלים של משרד החינוך, הם אומרים שזה פשוט גדול עלינו.

לדעתי הם טועים, צריך ואפשר לשנות. מדינות שמצליחות בחינוך משקיעות במורים וסומכות עליהם. מפינלנד ועד ניו-זילנד, מדינות שמצליחות בחינוך הבינו שמי שבאמת מבין בחינוך הם המורים. הן אפשרו למורים את התנאים לפתח מקצוענות בעצמם. הן עודדו את המורים ליזום ולפעול בקהילות מקצועיות כדי לשתף זה את זה בניסיון שלהם. הן הקימו 'מכונים להוראה מתקדמת' למורים מובילים והפקידו בידיהם את הגה החינוך.

המדינות הללו הפכו את ההוראה ממקצוע צווארון כחול של מעבירי חומר, תכניות וספרים המוכתבים מבחוץ ומלמעלה, למקצוע קליני שנשען על ידע מעשי, מומחיות ושיקול דעת מקצועי. זו מהפכה של ממש, כי למקצועות הקליניים יש כוח משיכה מיוחד; אנשים מעולים עומדים בתור ומתחרים על מקום פנוי למרות תנאי עבודה הא פשוטים. הם באים בגלל המקצוענות, בגלל השליחות ובגלל האמון שאנחנו נותנים בהם.

הרי כשאנחנו נכנסים לרופא, אנחנו מפקידים בידיו את בריאותנו ולפעמים את חיינו. הרופא לא מחכה למשרד הבריאות שיגיד לו איך לרפא אותנו. כדי להיות רופא הוא עבר מיון קפדני, למד והתמחה. הוא מיומן בכלים של אבחון וטיפול ובשיטות שנבנו ביחד מתוך הניסיון המעשי שלו ושל עמיתיו למקצוע. הוא מעניק לנו טיפול אישי ומפעיל שיקול דעת מקצועי, ולכן אנחנו סומכים עליו.

אני יכול להעיד מקרוב שמורים רבים בישראל פועלים בדיוק כך. מורים מעולים הם אלו שמובילים את מהפכת המתמטיקה והמדעים שמניבה הישגים של ממש. המורים הקיימים, אנשי המקצוע האמתיים, ביחד עם דור חדש של מורים שנכנס כעת, הם אלו שמכפילים את מספר בוגרי חמש היחידות. הם אלו שמעניקים הזדמנות ופותחים דלת למצוינות לתלמידים רבים מכל המגזרים ובכל האזורים, במרכז ובפריפריה.

זה תהליך מורכב ורגיש שבו אנשי מקצוע לוקחים אחריות על המקצוע שלהם. ההתחלה זהירה, אבל היא צוברת תאוצה. לקח להם זמן להאמין שהפעם באמת סומכים עליהם, אחרי שנים שבהן נחבטו מכל עבר. שרירים של עצמאות שהתנוונו, כעת נבנים מחדש בקהילות מקצועיות, בתהליכים של משוב הדדי ובהובלה של מורים מנוסים. התפקיד של כולנו עכשיו הוא לתת להם תנאים לבנות את המקצוענות הזו מבפנים וביחד.

יש לנו הזדמנות גדולה שצריך להשקיע בה ברצינות כדי שתתגשם. לא צריך מחאות ושביתות כדי להבין את גודל השעה, כי כולנו יודעים שמורה טוב עושה את כל ההבדל. עכשיו הגיע הזמן לתרגם את ההבנה הזו למעשים. עלינו להתייחס אל המורים שלנו כאל שליחי ציבור מוערכים וכאנשי מקצוע מעולים. זו העת להקשיב לקולם, להפסיק לקטר ולהטיף להם, להיגמל מההרגל להכתיב ולהנחית עליהם, ולאפשר להם אוטונומיה מקצועית.

טור הדעה התפרסם לראשונה ב-ynet.