לכו עם הרגש: איך לטפח אקלים חברתי חיובי בכיתה?

מה זה המושג הזה, 'ויסות עצמי'? ויסות עצמי הוא תהליך שבו אדם מציב לעצמו מטרות ומנהל לאורן את החשיבה, הרגש, ההנעה וההתנהגות שלו בעזרת משובים שהוא מקבל מן הסביבה. רמת הוויסות העצמי של תלמיד מוערכת לפי המידה שהוא משתתף בפעילויות בכיתה, יוזם פעילויות כאלה ומגלה גמישות בתגובותיו ומודעות עצמית.

לתהליכים רגשיים וחברתיים בגיל ההתבגרות יש עוצמה מיוחדת, ומכאן החשיבות הרבה של יצירת אקלים רגשי-חברתי התומך בקשרים האישיים שבין התלמידים ובתחושת הביטחון שלהם. אקלים תומך משפיע לטובה על איכות החיים של התלמידים, על ההנעה וההישגים שלהם, והוא ממתן התנהגויות סיכון ומצמצם נשירה גלויה וסמויה.

בכיתה בעלת אקלים תומך התלמידים מוּנעים ללמוד ולהשתתף בפעילויות השונות, מעיזים לבטא את רגשותיהם ולהתנסות בחוויות חדשות. בכיתה כזאת גם תלמידים מתקשים חווים הצלחות רגשיות ולימודיות ומגיעים להישגים. כיתה כזאת מחזקת את התפתחות הוויסות עצמי, המעורבות והאוטונומיה של התלמידים. הם מציבים, יחד ולחוד, מטרות לימודיות וחברתיות ומתגייסים להשגתן. הם מעיזים להתנסות באתגרים וחוששים פחות מטעויות. הפּניוּת מחששות למצבם החברתי מאפשרת להם להשקיע משאבים מנטליים בלמידה ובהובלת פעילויות בכיתה.

במסגרת יצירת אקלים חברתי ולימודי תומך, על המורה להתמקד ביצירת אקלים התומך בביטוי רגשות ובוויסות שלהם. לשם כך, עליה לפתח קשב לתהליכים הרגשיים של התלמידים ולחזק את השפה הרגשית שלהם. בכיתה שמעודדת שיח רגשי התלמידים יכולים לבחון את החוויות הרגשיות שלהם, לבטא אותן ולעבד את תגובותיהם. המצב הרגשי של התלמידים, כמו מצבם החברתי והקוגניטיבי, משפיע על מעורבותם בלמידה ועל נכונותם להשקיע מאמץ במשימות לימודיות וחברתיות מאתגרות.

הנה דוגמה לדף המקדם תהליכים של ויסות רגשי: 

אקלים חברתי ולימודי תומך

להלן המלצות לדרכים לקידום תהליכים רגשיים ואקלים חברתי תומך בכיתה:

חינוך רגשי

מומלץ להפעיל באופן סדיר סבבים של מעגלי שיח בשיעורים או פעילויות קצרות של "מה שלומי?" בעזרת תמונות או היגדים, כדי לאפשר לתלמידים לשתף את חבריהם בתחושות וברגשות שלהם. שימוש בסרטים, ביצירות ספרות ובתרגילי תיאטרון מאפשרים אף הם לתלמידים לבחון כיצד רגשות באים לידי ביטוי בגוף ובהתנהגות.

מומלץ להקדיש זמן לדיון פתוח ברגשות שעולים בחיי היום-יום בכיתה, כמו למשל חרדות לפני מבחן או לפני טיול, או כעס ועלבון בעקבות עימות עם חבר. המורה מסייעת בשאלות מנחות ובמשוב ובוחנת עם התלמידים את הגורמים לרגשות, את הפרשנות שהם נותנים להם ואת תגובותיהם. מומלץ גם להתייחס לרגשות במסגרת הוראת המקצועות עצמם, למשל רגשותיהם של דמויות מהתנ"ך, מהספרות, מההיסטוריה, ורגשותיהם של התלמידים ביחס לדמויות אלה.

גם אימון קבוע במיינדפולנס ובדמיון מודרך יכול לתמוך בוויסות הרגשי: המורה מנחה את התלמידים לשבת בשקט, לעצום עיניים, להרפות את האיברים בזה אחר זה, לעקוב אחר הנשימה הנכנסת ויוצאת מהגוף ולהרפות מהמחשבות... או, המורה מבקשת מהתלמידים לדמיין את עצמם במקום שהם אוהבים, לראות את המראות, לשמוע את הקולות, להריח את הריחות, להרגיש את הגוף...

ככל שיוקדש זמן לפעילויות מסוג זה התלמידים ילמדו להבין את רגשותיהם, להיענות להם או לעדן אותם. במקביל הם יפתחו אמפתיה לרגשות של עמיתיהם, מה שיחזק את האקלים החברתי-רגשי החיובי בכיתה.

אקלים חברתי חיובי

אקלים כזה, המטפח שייכות, מסוגלות עצמית והנעה פנימית, נוצר בפעילות מתמשכת לאורך השנה. כדי ליצור אותו מומלץ לנקוט את הפעולות האלה:

• גיבוש הכיתה: ניהול שיחות כיתה על חשיבות "הביחד" הכיתתי והאחריות ההדדית של התלמידים; הקצאת זמן לפעילויות מגבשות מגוונות.  
• מטרות משותפות: המורה תכוון את התלמידים לנסח מטרות לימודיות וחברתיות משותפות, תדון איתם על הדרכים להשגתן ועל הערכת ההתקדמות המשותפת.
• תמיכה בחוזקות: מתן ביטוי לחוזקות של כל תלמיד במרחב הכיתתי. למשל, שיעורים שבהם כל תלמיד משתף את הכיתה בנושא הקרוב לליבו, ועידוד פעילויות אומנותיות, מוזיקליות וספורטיביות המאפשרות לתלמידים לבטא מגוון של כישרונות.
• מבצעים משותפים: מבצעים משותפים ביוזמת התלמידים מחזקים את תחושת השייכות, המסוגלות וההנעה הפנימית. למשל, הפקת אירועים כיתתיים ופעילויות לטובת הקהילה. 
• תפקידים וועדות: הגדרת תפקידים והקמת ועדות מאפשרות לתלמידים לקחת חלק בפעולות כיתתיות ובית-ספריות ולקדם אותן.
• למידה שיתופית: למידה שיתופית והוראת עמיתים מחזקות את תחושת המעורבות והשותפות של התלמידים ומאפשרות להם להוביל תהליכים.

ויסות עצמי של מורים

חינוך לוויסות עצמי תלוי קודם כל בוויסות העצמי של הצוות החינוכי. המורים פועלים בסביבה עמוסת גירויים ואתגרים ועליהם לווסת את עצמם – להגדיר לעצמם מטרות ברורות ולחתור ביעילות להשגתן.

הקשב של מורות ומורים לעצמם הוא תנאי הכרחי לפעילות מושכלת בכיתה ובבית הספר – להערכת חלופות ולבחירה בחלופה המתאימה ביותר לנסיבות בכיתה ולמטרותיהם. מורים המווסתים את עצמם באופן יעיל מסוגלים לעצור במהלך היום, לבחון את עצמם ואת רגשותיהם ולפתח תגובות מתאימות במפגשים שלהם עם התלמידים, הכיתות, העמיתים, ההנהלה וההורים.

הוויסות העצמי של המורים מותנה בתמיכה שהם מקבלים במערכת הבית-ספרית – באקלים חיובי בבית הספר, בעבודה שיתופית, בסיוע הדדי ובתמיכה רגשית. לשם כך, נדרשת הנהגה בית-ספרית אמפתית ונחושה המטפחת תהליכים כאלה באופן שיטתי ועקבי. בנוסף, מומלץ למורים להעמיק את תהליכי הוויסות העצמי שלהם גם באופן אישי ולמצוא לעצמם תמיכה רגשית ומקצועית מתאימה.

האתגרים המורכבים של חטיבת הביניים מצריכים רמה גבוהה של ויסות עצמי של התלמידים והמורים כאחת. טיפוח סביבה המקדמת ויסות עצמי והקנייה של אסטרטגיות בתחום זה צריכים להיות מטרה חינוכית מרכזית של המורים בחטיבת הביניים ותנאי לניהול מיטבי שלה.

מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.