נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
הנעה פנימית ללמידה משפרת את איכות החיים של התלמידים ושל מוריהם. הנעה פנימית היא רצון חופשי, מודע ומתמיד לביצוע פעילות מסוימת. היא כרוכה בהצבת מטרות ובפעולה מתמשכת להשיגן.
רמת המוטיבציה של התלמידים היא המפתח ללמידה משמעותית ולשיעורים מוצלחים. היא מעסיקה את המורים במיוחד בחטיבת הביניים, שכן בגיל זה התלמידים "תוססים" יותר ומתקשים למקד קשב ולהשקיע מאמץ בלמידה.
תיאוריית ההכוונה העצמית הידועה של אדוארד דיסי וריצ'רד ראיין מונה שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים שסיפוקם הוא תנאי הכרחי להתהוותה של הנעה פנימית ללמידה:
לאנשים יש צורך פסיכולוגי בסיסי לחוש שהם בוחרים בפעילות שלהם. כאשר הפעילות בבית הספר נחווית ככפויה, התלמידים אינם יכולים לפתח מוטיבציה פנימית כלפיה. מוטיבציה פנימית מתפתחת כאשר התלמידים בוחרים בפעילויות שהן משמעותיות בעיניהם; פעילות שנוגעת באמונותיהם, בערכיהם, ברגשותיהם ובחלומותיהם.
צורך זה מסופק כאשר התלמידים מאמינים ביכולתם לממש תוכניות ולבצע משימות. אמונה זו נובעת מניסיון חייהם, מתגובות של אחרים ומהשוואה לאחרים. תחושת מסוגלות היא תנאי להופעתה של מוטיבציה פנימית: תלמידים הניגשים לביצוע משימה מתוך ביטחון ביכולתם להצליח בה מוּנעים יותר לקראתה, מרוכזים בה ומגיעים להישגים. לעומתם, תלמידים הניגשים לביצוע משימה בתחושה שלא יוכלו להצליח בה, אינם מוּנעים לקראתה ונוטים להיכשל בה – "נבואה המגשימה את עצמה". לכן חשוב להתאים את המשימות ליכולות של התלמידים ולאפשר להם לחוות הצלחה בביצוען.
כאשר תלמידים חווים שייכות לקבוצה וחולקים איתה מטרות משותפות הם מוּנעים לפעול ושואפים לתרום לאחרים ולהיתרם על ידם. מכאן החשיבות הרבה של יצירת אקלים חברתי משתף ומכיל. בהקשר זה, ישנה חשיבות רבה גם לאיכות הקשרים שהתלמידים יוצרים עם מחנכיהם: התלמידים מוּנעים ללמוד כאשר הם אוהבים ומכבדים את מוריהם, חשים שהם קשובים להם ורוצים לזכות בהערכתם. יחסים קרובים ותומכים נמצאים בבסיס התהליך החינוכי עם תלמידים בכל גיל ובעיקר בגיל ההתבגרות "הסוער" והפגיע.
גורם נוסף התורם לקידום של מוטיבציה בכיתה הוא תחושה של הנאה ועניין. תלמידים מפגינים הנעה לביצוע משימות כאשר הן מגוונות ויש בהן רכיבים משחקיים ושיתופיים. מתבגרים מגלים הנעה וקשב כשהם משחקים עם חברים ועוסקים בתחביבים שלהם. האתגר הוא לנסות וליצור חוויה דומה גם במשימות הלימודיות והחברתיות בכיתה.
להלן דרכי פעולה שיכולות לקדם את ההנעה ללמידה:
כדי לעודד הנעה ללמידה על ההוראה להיות מותאמת ומגוונת – להציע פעילויות שונות ולאפשר לתלמידים לבחור ביניהן. בכיתות של חטיבת הביניים ההוראה פרונטלית בעיקרה ומעודדת פעילות אחידה והנעה חיצונית. יש לכוון את ההוראה לרמות השונות של התלמידים בכיתה ולאפשר לכולם חוויות של הצלחה. מסגרות הוראה כגון למידה שיתופית, למידת חקר ולמידה סביב פרויקט מזמינות את התלמידים לפעול ולבטא את כישוריהם. גם פעילות אמנותית ופעילות מקוונת מחוללות הנעה. חשוב לשלב בתהליכים אלו גם הערכה חלופית באמצעות תיקי עבודות, תערוכות ועוד.
בכיתות של תלמידים מתקשים, תלמידים שתחושת המסוגלות העצמית שלהם מעורערת, מומלץ לעשות בוחן בסיום כל שיעור שבו התלמידים מתבקשים להתמודד עם מטלה שההצלחה בה מובטחת – אם היו מעורבים בשיעור. הצטברות ציונים טובים עשויה לשקם את תחושת המסוגלות שלהם שהתערערה עקב אינספור ציוני "נכשל" בעבר.
שיעור בנוי היטב מחזק את הפעילות, המעורבות והשותפות של התלמידים. הוא יכול להתחיל בפעילות מרגשת קצרה. למשל, שקופית עם "מה שלומי הבוקר?", חידה מאתגרת או תיאור של אירוע "מסעיר".
לאחר מכן המורה תציג את מטרות השיעור ותכתוב על הלוח את הסדר שלו. מעקב על מהלך השיעור והערכה שלו ייעשו באמצעות סדר שיעור ומפת חומר. השיעור יזמן הפעלות מגוונות כגון דיון במליאה, דיון בזוגות, פעילות יצירתית, בקבוצות וביחידים. באמצע השיעור המורה יכולה להכריז על הפוגה קצרה לצורך הנעת הגוף. ללא הפוגה יזומה כזאת התלמידים יזמו אותה בעצמם – יצאו מהכיתה, יסתובבו בכיתה, יפטפטו או יתנתקו. סיכום השיעור ייערך על ידי התלמידים, למשל בסבב שבו הם יספרו על תובנה או על הרגשה שהתעוררו בהם במהלך השיעור.
חשוב שהמורה תהיה מודעת ליכולת שלה להשפיע על רמת המוטיבציה של התלמידים, ותדאג עד כמה שניתן לסיפוק הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלהם, שהם תנאי הכרחי להופעתה של מוטיבציה פנימית ללמידה.
מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.
