למה חשוב לשתף בני נוער בהחלטות ואיך תעשו זאת ביעילות?

"הייתי במועצת תלמידים ולא הרגשתי שאני לוקחת חלק בקבלת ההחלטות. מקבלים החלטות בלי לשמוע את קולנו", כך מספרת שירה צמח, תלמידה בבית הספר הריאלי, בדיון בוועדת הכנסת. "עיקר התפקיד של מועצת התלמידים הוא מסיבות וכיף לתלמידים. אין מספיק עידוד של התלמידים לשנות".

שירה מתארת כאן חוויה של זיוף. היא חברה במועצת התלמידים במטרה להשפיע ולשנות, אבל בפועל היא עוסקת בנושאים שוליים וחסרי משמעות. האם אתם מכירים כמורים חוויה כזו, כשמתייעצים אתכם ב"כאילו", אבל בעצם מקבלים את ההחלטות האמיתיות בלעדיכם? ומן הצד השני - האם קרה לכם שבאמת רציתם לערב את התלמידים בקבלת החלטות, אבל בפועל זה לא באמת עבד ונשארה רק כותרת יפה? 

למה כדאי לשתף בני נוער?

שיתוף בני נוער הוא חלק מהמנגנון הדמוקרטי של שיתוף כלל הציבור בהחלטות הנוגעות לחייו. ההיגיון שעומד מאחורי מנגנון זה מתבסס על שקיפות של תהליכים שלטוניים מצד אחד ועל מעורבות אזרחית מצד שני.

בני נוער הם שותפים לגיטימיים בתהליכי קבלת החלטות שנוגעות לחייהם. זוהי קבוצה עצמאית וייחודית, בעלת צרכים ייחודיים, אשר יש חשיבות לשמוע את קולה בהתוויית מדיניות הנוגעת אל חבריה. כמו כן, גיל ההתבגרות מתאפיין בצורך הולך וגובר בעצמאות וערעור על סמכות שרירותית של מבוגרים.

סיבה נוספת לשיתופם, מתייחסת לתועלת החברתית בכך. תוספת נקודת מבטם של בני הנוער תסייע לקובעי המדיניות לקבל החלטות מותאמות יותר לצורכיהם. בנוסף, להשמעת קולם של הצעירים יש חשיבות חברתית-חינוכית: הגברת הזיקה של צעירים לחברה, חיזוק הלכידות החברתית מחד והעצמתם של הצעירים מאידך. ככל שיהיו יותר מעורבים, כך ירגישו חיבור עמוק יותר לקהילות ולחברה שלהם.

תראו כמה כיף להם ששואלים את דעתם. מתוך: "סליחה על השאלה"

שיתוף בני נוער – זה לא הכל או כלום

בשנת 1992 ערך רוג'ר הארט, מחנך וחוקר חינוך, סקירה בנושא שיתוף ילדים לבקשת יוניס"ף, קרן החירום של האו"ם למען ילדים ובה קבע סולם בן שמונה שלבים של דרגות שיתוף. מאז הפך הסולם לאמצעי פופולרי שמסייע לקבוע את רמת השיתוף של בני הנוער.

שלוש הדרגות הנמוכות בסולם מייצגות מצבים של שיתוף חסר או שקרי:

1. מניפולציה: כאשר הילד השותף אינו מודע למהות העניין שבו הוא משותף. למשל, כאשר הורים מביאים את ילדיהם הקטנים להפגנה ונותנים להם לשאת שלטים עם סיסמאות.
2. דקורציה: כאשר אין עניין אמיתי בהשתתפות הצעירים ואף אין הם מגיעים בשם התוכן המהותי. למשל, כאשר מבטיחים חולצה למי שיגיע ליום העיון או הופעת זמר למי שיגיע להפגנה.
3. מצג שווא: כאשר מנצלים שיתוף של צעיר אחד והדבר מעיד כביכול על שיתוף מהותי של כלל אוכלוסיית הצעירים.

שני השלבים הבאים בסולם מייצגים שיתוף חלקי:

1. דיווח ללא השתתפות: כאשר יש התייחסות לצעירים, אולם מסתפקים בכך שמדווחים להם מה שהמבוגרים החליטו או עשו.
2. היוועצות: כאשר הפרויקט מתוכנן ומבוצע על ידי מבוגרים, אולם בנקודה מסוימת בתהליך מקשיבים לעמדות הצעירים.

שלושת השלבים הגבוהים מייצגים שותפות אמיתית:

1. הליך ביוזמת המבוגרים שבו הצעירים שותפים גם לקבלת ההחלטות.
2. הליך ביוזמת הצעירים שהמבוגרים אינם שותפים לו.
3. הליך ביוזמת הצעירים שבו הם מגייסים את המבוגרים לשותפות.

ניתן להיעזר בסולם של הארט בתכנון והערכה של עבודתכם עם בני הנוער.

איך בוחרים במה לשתף?

בשנת 2010 פרסם האו"ם 15 תחומים שנוגעים לבני נוער ובהם כדאי לשמוע את קולם ולשתף אותם בהחלטות: חינוך, תעסוקה, רעב ועוני, בריאות, סביבה, שימוש בסמים, עבריינות נוער, תרבות הפנאי, נערות ונשים צעירות, שותפות צעירים בקבלת החלטות, גלובליזציה, טכנולוגיות תקשורת, איידס, סכסוכים צבאיים וסוגיות בין-דוריות. בעוד שהרשימה של האו"ם היא סגורה, גופים אחרים בעולם, כמו למשל נציבות הילד באנגליה, הציעה קריטריונים שבעזרתם מקבלי ההחלטות יוכלו להחליט באשר להשתתפותם של בני הנוער. ככלל, ככל שלבני הנוער יהיה אינטרס משמעותי יותר בנושא הנדון כך השיתוף יהיה מוצלח יותר. באופן עקרוני, כל נושא ראוי לשיתוף, כל עוד הצעירים זיהו והבינו כיצד ההחלטות שעתידות להתקבל ישפיעו על חייהם.

ברמה הכיתתית ניתן להתחיל ולשאול את התלמידים לגבי התכנים שירצו ללמוד. למשל, מורים לאנגלית יכולים לשאול את התלמידים מהם התחומים שמעניינים אותם, הסגנונות, הסרטים ולהתאים חלק מהתכנים והמטלות לטעמם.

ברמה הבית ספרית ניתן למשל לשתף תלמידים בהתלבטויות בנוגע לפריסת מבחני הבגרות על פני שנים או חלוקת התלמידים ליחידות לימוד - שינויים שללא ספק ישפיעו ישירות על המערכת שלהם בשנים הבאות.

אז למה בעצם לא לשתף?

מקבלי ההחלטותברמה לאומית או עירונית מתמודדים עם לא מעט אתגרים וחסמים בבואם לשתף בני נוער בקבלת החלטות. אתגרים דומים ניצבים גם בפני צוות בית הספר.

1. חוסר ביטחון / ניסיון בעבודה דיאלוגית עם בני נוער.
2. בעיות אופרטיביות: לוחות זמנים צפופים, משאבים ועוד.
3. העדר תרבות ארגונית של שיתוף.

אתגרים אלו עלולים להוביל לשיתוף חלקי בלבד של התלמידים, אשר עלול לגרום לעתים ליותר נזק מתועלת. למשל, לשאול לדעתם אחרי שההחלטות בעצם כבר התקבלו או לערב אותם בנקודת זמן אחת ולא באופן עקבי ושיטתי לאורך כל התהליך.

גם בני הנוער נתקלים בחסמים רגשיים, חברתיים, תרבותיים ומגדריים, בעיקר בני נוער עם תדמית עצמית נמוכה או בנות, שנוטות פחות להביע את דעתן בחברות מסוימות.

המורים יכולים כהתחלה לשתף תלמידים בנושאים "קלים" לשיתוף ומשם לצמוח בהדרגה לנושאים מורכבים יותר, כאשר שני הצדדים מוכנים לכך.

ומה קורה בישראל?

סעיף 13 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 קובע כי מוסדות חינוכיים יסודיים ועל יסודיים יעודדו הקמה של מועצת תלמידים. תחומי השיתוף נקבעים יחד עם הנהלת בית הספר, צוות המורים והתלמידים, כך שמידת המעורבות והשיתוף שונה ממוסד חינוכי אחד למשנהו. בין הנושאים האפשריים ניתן למצוא: בניית לוח מבחנים ומערכת שיעורים, פעילות בנושא זכויות התלמידים, בחירת לימודי העשרה ותוכניות תרבות ותכנון טיולים ואירועים בית ספריים אחרים.

מורים יכולים גם להציע לבני הנוער לקחת חלק בתהליכי שיתוף רחבים יותר המתקיימים ברמה העירונית ואף הארצית. למשל, מועצת התלמידים העירונית בראשון לציון הובילה תהליך של מיפוי הגינות בעיר במטרה לאפשר לבני הנוער בחופשת הקיץ ובסופי שבוע להאריך את שהותם בגינות הציבוריות מבלי שזה יהווה מטרד לתושבים האחרים (דוח של המ.מ.מ, "השתתפות ילדים ובני נוער בהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות").  

כמה טיפים לשיתוף מוצלח של בני נוער

1. תאמינו בשיתוף: תפיסה מהותית של חשיבות השיתוף היא המשתנה המשמעותי ביותר להצלחתו. חשוב שצוות המורים המעורב בתהליך השיתוף יהיה בעל גישה חיובית כלפיו.
2. רלוונטיות: חשוב שלבני הנוער יהיה אינטרס משמעותי בנושא הנדון ושהם יבינו מה התועלת שיוכלו להפיק ממנו. האצילו סמכויות, שתפו אותם בידע ובמטרות וצרו קבוצות שיתוף. ספקו להם הזדמנויות לקבל על עצמם תפקידים משמעותיים.
3. שוויון הזדמנויות: חשוב לתת הזדמנות שווה לבני נוער רבים להשתתף וכן להעשיר את מגוון ההזדמנויות לשיתוף בני הנוער.
4. התייחסות אישית: שימו לב לכל תלמיד ותלמידה שמשתתפים בתהליך. השתמשו בשפה המובנת לנוער והמנעו מדעות קדומות בעת הקשבה.
5. סביבה מאפשרת: יש לבחור מקום ומועד שנוחים למשתתפים.
6. מימון: יש להקצות תקציב ומימון לתמיכה בשיתוף. חשוב לחשוב על הגמול הניתן לבני הנוער על זמנם ועבודתם.
7. מיומנויות וידע: חשוב שהמורים ובני הנוער יקבלו הדרכה ואימון במיומנויות שיתוף והשתתפות.
8. מעקב ובקרה: יש לספק למשתתפים משוב, עדכונים והערכה על ההשפעה של השתתפותם ועל התקדמות המיזם.
9. פידבקים: כדאי מאוד לשתף את מהלך העבודה עם מוסדות נוספים כדי לקבל מהם פידבקים ורעיונות.

בנוסף, מוזמנים להיעזר במספר מדריכים שנכתבו בעקבות שיתוף מוצלח בפרויקטים ברחבי העולם:

• המדריך לשיתוף אפקטיבי של ילדים וצעירים שהפיקו הרשויות בצפון מערב לסטרשייר שבאנגליה יאפשר לכם לבחון את מידת השיתוף שאתם מבקשים, כמו גם את החסמים שעומדים בפניכם.
• הארגון החברתי Le Va בניו זילנד הפיק מדריך לשיתוף בני נוער המבוסס על מודל שבו שלושה תחומים: הכללה, קבלה והשתתפות ובו גם מדדים לבחינת מידת ההצלחה.
• URBEGO היא קהילה מקוונת שהפיקה אינדקס לבקרת מעורבות בני נוער. באינדקס זה תוכלו לבחון את עצמכם ולקבל תמונה מקיפה של חוזקות וחולשות הפרויקט שאתם מקדמים.

כדאי לזכור שבסופו של דבר שיתוף אמתי של בני נוער בתהליכי קבלת החלטות בכיתה ובבית הספר יועיל להתפתחות שלהם בתור תלמידים מעורבים ומחויבים יותר, שירגישו שייכות גדולה יותר לסביבה הלימודית וכן יועילו לכיתה ולבית הספר עם רעיונות חדשים ורעננים שבאים "מלמטה".

הכתבה נכתבה על סמך דוח מת"ת (מידע תומך תכנון) בנושא 'שיתוף נוער בהתוויית מדיניות' מטעם "יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך", האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.