ישראל במלחמה
כולנו בני אדם.
לכולנו יש פחדים, לכולנו יש תסכולים ולכולנו יש תקווה.
כולנו בני אדם.
אנחנו צריכים שמישהו יאמין בנו, שיגידו לנו שאנחנו טובים, אנחנו חייבים לדעת שיש משהו בעולם הזה שאנחנו יודעים לעשות.
כולנו בני אדם.
אנחנו מגיעים לעולם הזה קטנים, מפוחדים וחסרי אונים ועם הזמן, עם השנים, אנחנו לומדים לעמוד על הרגליים ולדאוג לעצמנו.
אנחנו לומדים לקחת את החיים, ולהפוך אותם לשלנו,
מיוחדים ומרתקים,
שלנו.
ולאורך המסע הזה, אנחנו פוגשים אנשים שעוזרים לנו לפענח מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים –
המורים והמורות שלנו.
גיבורי וגיבורות העל שאנחנו פוגשים במהלך חיינו, ולפעמים נוטים לשכוח שכמו כולנו, גם הם – בני אדם.
כי בעינינו הקטנות הם גיבורי וגיבורות על.
הם מניחים בצד את התסכולים והפחדים שלהם ומגיעים אלינו עם תקווה.
הן אוספות את כל הטעויות שנעשו עליהן בילדותן ומבטיחות לעצמן שהן לא יטעו ככה.
כי אנחנו צריכים שיאמינו בנו.
אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם העולם הזה בלי אמונה של לפחות בן-אדם אחד בנו.
מורה אחת או אחד שיראה את מה שאנחנו מנסים להסתיר,
שיראה שמתחת לשכבה החזקה והלוחמת,
מסתתרת ילדה מפוחדת שבנתה לעצמה חומות ענקיות שיגנו עליה מהעולם שבחוץ.
גיבורי וגיבורות העל שלנו, שמתעוררים בכל בוקר כדי להחזיר לנו את חדוות הלמידה, כדי לגרום לנו להאמין בעצמנו, כדי להפוך אותנו לאנשים טובים יותר.
אנחנו מפקידים את השנים הכי שבריריות שלנו בידיהם של המורים שלנו.
השנים בהן אנחנו לומדים לרכוש כלים לארגז שלנו, ובהמשך להשתמש בהם.
השנים בהן אנחנו מפתחים את היכולות שלנו להתמודד עם הסביבה
ועם עצמנו.
השנים בהן אנחנו מתפתחים והופכים לבני אדם,
לאנשים חושבים עם דעה ומקום בעולם.
ואת כל זאת אנחנו עושים תוך כדי שאנחנו לומדים היסטוריה, מתמטיקה ולשון.
כולנו בני אדם.
ואני רוצה להגיד למורים שהיו לי ולמורים שיהיו לי, שאני רואה אתכם ואתכן.
אני רואה אתכן/ם עכשיו.
כיום, כשאני כבר לא ילדה קטנה שמרוכזת בעצמה, אני רואה את גודל ההשקעה וגודל האהבה.
ואני רוצה לומר לכם תודה.
תודה שלא וויתרתם עליי.
תודה שאמרתן שאני לא מממשת את הפוטנציאל שלי.
תודה שכעסתם כשדיברתי בכיתה ולא הייתי מרוכזת.
תודה שהיה לכן אכפת.
תודה על השיחות בהפסקות.
תודה על הסמיילי ליד הציון.
תודה על חצאי הנקודות במבחנים, כשהתשובה הייתה כמעט נכונה.
תודה על ביקורי הבית,
על ההקשבה וההבנה.
תודה על המילים האישיות בתעודות ההערכה.
תודה שאתן לא נותנות למילים הפוגעניות שיוצאות ברגעי משבר להשפיע על היחס אלינו.
תודה על היצירתיות
וההכלה.
ותודה על כל אותם דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.
זה לא מובן מאליו.
כולנו בני אדם.
לכולנו יש פחדים, לכולנו יש תסכולים ולכולנו יש תקווה.
כולנו בני אדם.
אנחנו צריכים שמישהו יאמין בנו,
תודה על כך שאתם שם כדי להיות מי שיאמינו.
למרות התסכולים
ולמרות הפחדים
אתם נותנים לנו תקווה.
תודה.
