לקדם מצוינות
פעם חי לו שועל רעב שחמד להיכנס לכרם ולאכול ענבים. אך הכרם היה מוקף גדר. פרצה קטנה הייתה בגדר, קטנה מידי לגופו של השועל. הרעיב עצמו השועל עד שהצליח להיכנס לכרם ולזלול ענבים כמלוא כרסו. אך כשרצה לצאת, לא הצליח מפאת קוטן הפרצה וגודל גופו, עקב אכילת הענבים. נאלץ השועל שוב להרעיב את עצמו בכדי שיוכל לצאת. חשב השועל לעצמו – רעב נכנסתי ורעב יצאתי.
המשל הידוע הזה, על השועל וכרם הענבים, שמקורו במדרש קהלת ובמשלי איזופוס, מוכיח לנו שלא תמיד עשייה היא יעילה. לפעמים לאחר עבודה רבה ומאומצת נגלה שחזרנו בדיוק לנקודת הפתיחה. כך, לעיתים תחום הפדגוגיה דומה לפרצה אליה צריך להיכנס בדרכים שונות ומגוונות. חושבים אנו כיצד נצליח להקנות תוכן ומיומנויות במוחותיהם ובלבבותיהם של תלמידנו היקרים ה"רעבים". הטכנולוגיה בתחום החינוך באה כפתרון וכעזר על מנת לסייע לנו להיכנס בפרצה זו. הבעיה היא שלא תמיד אנו בודקים בסוף אם לא נשארנו רעבים משימוש בשיטת עבודה זו.
בשנים האחרונות בתי ספר רבים הולכים ומאמצים טכנולוגיות בשירות ההוראה. על היתרונות שבטכנולוגיה בחינוך דנו רבות ואף באתר זה. גם החסרונות של הטכנולוגיה בשירות ההוראה נידונו במחקרים ובאתרים השונים, לדוגמא במאמר זה. במאמרי הקודם טענתי שחדשנות לא אומרת בהכרח לזרוק את הישן, אלא כי עלינו לאמץ את הטכנולוגיה בצורה מושכלת.
כמו במקרים רבים, כנראה שהאמת נמצאת באמצע הסקאלה: ברור לנו שהטכנולוגיה יכולה לתת מענה פדגוגי באופן שבעבר לא היה ניתן. מאידך, גם בהיר הדבר ששימוש לא מבוקר ולא מוגדר בטכנולוגיה מוביל לאי יעילות, ואף לנזקים, גם כאשר הוא מבוצע בשירות הפדגוגיה. אם כן, איזון היא מילת המפתח.
כיוון שטכנולוגיה היא תחום רחב, בכתבה זו אתמקד רק בסוג מסוים של טכנולוגיה, כדי לדייק את רעיונותיי. לרוב החסרונות עליהם מדברים כאשר עוסקים בטכנולוגיה הם חסרונות ביחס למכשירי הקצה. ניתן לכנות אותם "טכנולוגיה מסכית" (הגדרה שלי), מלשון מסך – פדגוגיה הדורשת עבודה בעזרת מסכים שונים. מסכים אלה, שבעיקר מתבטאים במדיה, מפתחים דברים מסוימים אך גם מעכבים דברים אחרים, ואת זה כולנו רואים בבתינו, גם ללא המחקרים בנושא.
כיצד מומלץ להשתמש ב"טכנולוגיה המסכית" תוך ניצול יתרונותיה ומזעור חסרונותיה?
אני רוצה להציע שיטת לימוד חדשה – שיטת לימוד מסורתית-חדשנית. שילוב בין שימוש מושכל ב"טכנולוגיה מסכית" ובין ניצול היתרונות שבהוראה המסורתית. להלן עקרונות השיטה:
1. עושים הפרדה בין שלבי הלמידה השונים: בשיטה זו, אני מציע להבחין בין שלב ההקניה לבין שלב העיבוד וההטמעה בלמידה. שלב ההקניה הוא שלב המפגש הראשוני של התלמיד עם הנלמד ולכן הוא דורש, לטעמי, בהירות גבוהה ותיווך של הנלמד לתלמיד, תיווך שיכול להתרחש בעזרת המורה או אדם אחר. לעומת זאת, שלב העיבוד וההטמעה נועד להעלות את רמת ההפנמה הטקסונומית של התלמיד. בשלב זה התלמידים כבר למדו תוכן ורכשו מיומנויות, וכעת נדרש להטמיע את התוכן הזה ברשת המידע הכוללת של התלמיד ולאפשר לו התנסות ולהתאמן במיומנויות החדשות שנלמדו. להבנתי, המינון בשימוש בטכנולוגיה מסכית צריך לבוא לידי ביטוי במינון שונה בשלבים השונים.
2. עובדים מסורתית בשלב ההקניה: בשלב ההקניה אני חושב שלא כדאי לערב את הטכנולוגיה המסכית. בשלב זה של אני ממליץ על עבודה "מסורתית", קרי, ללא מכשירי קצה. אני חש שהריכוז של התלמידים גדול יותר כאשר מנתקים אותם מהמכשירים שלהם. כמו כן, היכולת של התלמיד להסתייע בתיווך חיצוני גדולה יותר בעבודה מסורתית. אין זה אומר ללמד פרונטלית בהכרח, ניתן להשתמש בכל שיטת הוראה או לימוד מלבד שימוש במכשירים אלה. כך למשל, אני אישית נוטה, במקצועות רבי המלל, לעבוד בשלב ההקניה בעזרת פיענוח מקורות בחברותות (בזוגות). העבודה הזוגית הדורשת ריכוז ושיתוף פעולה היא שיטה טובה בעיני כי אם לא יחידה. שיטה זו מקורה בשיטה הנהוגה בלימוד התלמוד ועל כך ניתן לקרוא במאמר זה.
3. את החדשנות מוסיפים בשלב העיבוד וההטמעה: בלום כבר הראה שללמידה יש שלבים שונים וכי התלמיד יכול לדעת (כלומר לעבור בהצלחה את שלב ההקניה) אך גם יכול להגיע לרמות גבוהות יותר כגון יכולת ניתוח, אנליזה וסינתזה. כל אלו קורים בשלב העיבוד וההטמעה, והם דורשים עבודה של התלמיד. לדעתי, בשלב העיבוד והטמעת המיומנויות, הטכנולוגיה המסכית בהחלט יכולה לתרום לקידום למידת התלמיד ואף מומלץ להשתמש בה. התלמידים למדו תוכן ורכשו מיומנויות בשלב ההקניה, ובעזרת הטכנולוגיה המסכית ניתן להטמיע את הנלמד בהנאה, חוויה וחשיבה תוך חיבור לעולמם של התלמידים. זה יכול להתבטא במשימות בחירה לעיבוד לפי האינטליגנציות המרובות (צילום, הצגה, שיר, וכן הלאה), משחקים מקוונים או לא מקוונים, תרגולי מיומנויות באתרים מלווים ועוד.
הבעיה: האם התלמידים יהנו ויתחברו לשלב ההקניה?
כיצד ייהנה התלמיד בעבודה סיזיפית מסורתית בשלב ההקניה? אפשר לענות בפשטות כפי שחוויתי בלימודיי בתיכון: "מטרת הלימוד היא לא הנאה". אך ניתן לומר שזו כן מטרה ונשיג אותה בעזרת העיקרון שאומר שהנאה זה עניין של תודעה. יום אחד עשינו טיול משפחתי מלא באתגרים, אטרקציות וחוויות. כשחזרנו שאלנו את בננו ממה הוא הכי נהנה בטיול? תשובתו הייתה כי הוא נהנה מהארטיק בסוף. ההנאה נצרבה בזכות דבר אחד קטן ולא בזכות אוסף הפרטים. תלמיד יכול לעבוד קשה בשיעור וללמוד היטב ועדין כשישאל בסוף אם נהנה, תשובתו תהיה כן בזכות משחק אחד ששיחק או חוויה חיובית מסוימת שחווה דווקא בשלב ההקניה. הנאה, חוויה ולמידה משמעותית אינן בהכרח רק fun ללא מאמץ. המטרה היא תודעה של הנאה, חוויה וסיפוק.
בעיני שאלה זו, של כיצד מאזנים בין תועלת הטכנולוגיה לחסרונותיה, היא שאלה חזקה וחשובה יותר מכל פתרון זה או אחר שיינתן. אני הצעתי שיטת לימוד "מסורתית-חדשנית" אך זו אחת מיני רבות. שיטות הוראה מסוג זה צריכות להיות מלוות בחינוך לשימוש נכון במדיה גם מעבר לשעות הלימודים, ואמירה זו נכונה לא רק לתלמידנו, והחכם מבין ברמז (ועל כך כבר הרחבתי במאמר זה).
לדעתי עצם העיסוק בנושא – כיצד מאזנים בין תועלת הטכנולוגיה לחסרונותיה בתחום הפדגוגיה, כאשר התועלת ברורה אך גם החסרונות מונחים על השולחן, הוא העיקר. בעניין זה של הכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר, אנשי חינוך רבים אומרים אחד בפה בפני הפיקוח בעקבות הדרישה הציבורית אך חושבים אחר בלב בגלל החסרונות שלה. אנו זקוקים לתובנות נוספות שיתרמו לנו להגיע לאיזון הנכון בעניין זה.
מהם הפתרונות שלכם לשילוב טכנולוגיה בלמידה במינון הנכון?
חינוך, חדשנות, אחריות , כבוד, מדיה וכל מה שנוגע.
מורה ורכז בישיבת בני עקיבא גבעת שמואל
ומורה בתכנית לנוער מוכשר במתמטיקה שעל יד אוניברסיטת בר אילן.
