הצילו, מתבגרים עלינו!

בתחילת השנה התקשרו אליי מבית הספר של אחת מבנותיי, סיפרו לי שלאחרונה ביצועיה הלימודיים נמצאים בירידה וביקשו ממני להגיע, יחד עם אבא שלה, לשיחה עם מחנכת הכיתה והמנהל הפדגוגי, על מנת לחבור כוחות כדי לעזור לילדה לשוב למסלול הלימודי, ולחשוב יחד מה יכול לעזור לה.

זו לא ילדה בכורה, וביחס לאחים שלה דווקא ראיתי אותה לומדת. כשחזרתי הביתה בערב, סיפרתי לה שהמחנכת התקשרה אליי ושאלתי אותה במה מדובר. היא הופתעה, כעסה מאוד, צעקה וכתבה הודעה זועמת למורה שלה על כך שפנתה אלינו. יחד עם זאת היא סיפרה על כמה מבחנים שבהם קיבלה ציונים נמוכים ביחס להישגים שלה בשנה שעברה.

כל ניסיון שלי להגיד מילה טובה על בית הספר ששם לב לשינוי נחסם ונהדף... גם בפגישה היה רושם שהמבוגרים רוצים לעזור ואילו הילדה לא מבינה במה מדובר ומתנגדת לכל דבר. אך למרות ההתנגדות בפגישה, בהמשך קל היה לראות עדויות לכך שבכל זאת היא הקשיבה למה שנאמר ובחרה להשתמש בחלק לא מבוטל מה'חבלים' שנזרקו לכיוונה.

נשאלת השאלה למה היא התנהגה כך? ומדוע רבים מבני הנוער מתנהגים באופן דומה?

מה עובר עליהם? כמה מילים על המתרחש בגילאי ההתבגרות
גיל ההתבגרות כולל שלושה שלבים עיקריים: התבגרות מוקדמת (גיל 12-9), התבגרות תיכונה (גיל 15-12), והתבגרות מאוחרת (גיל 18-15, ופעמים רבות אף מעבר לכך). כלומר גיל ההתבגרות מתחיל רשמית כבר בכיתה ג'. לכל שלב בהתפתחות יש אפיונים ודגשים שונים, אבל המשותף לכולם הוא שהילד והילדה נמצאים בתוך מערבולת של שינויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים.

מתבגרים נמצאים בתוך מערבולת של שינויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים

מערבולת של שינויים
בדרך כלל כשחושבים על שינויים בגיל ההתבגרות חושבים על שינויים פיזיים. ואכן בגיל זה ישנם  "פרצי צמיחה" פיזיולוגיים, אך שינויים מתחוללים גם במוחו של המתבגר שבהמשך יאפשרו למוח להיות יעיל ומהיר יותר (המרכזיים שבהם: התנוונות של סינפסות שלא נמצאות בשימוש תכוף והתכסות המוליכים העצביים במעטה מבודד).

השינויים במוח מביאים עימם שינויים קוגניטיביים שמכינים את המתבגר לבגרות. ביניהם ישנה התפתחות ב:

• חשיבה מופשטת והיפוטית – יכולת לחשוב על מושגים, עקרונות ו- "מה היה קורה לו x היה מתרחש?"
• רפלקציה עצמית – המתבגר מתחיל לחשוב על עצמו ולנסות להבין מי הוא ומה מקומו בעולם.
• חשיבה סדורה והיסקים לוגיים – יכולת לחשוב בצורה מסודרת ולהסיק מסקנות באופן הגיוני.
• עיבוד מידע באופן מתוחכם ומורכב יותר – יכולת לערוך קישורים בין קטעי מידע שונים, לבחון סוגיה ונושא מכיוונים ועמדות שונות. 

יחד עם זאת, בתקופת ההתבגרות השינויים האלו, שאינם מתפתחים בקצב אחיד או סדור, יכולים להוביל גם לקשיים (אם אתם עובדים עם מתבגרים סביר להניח שהתופעות הבאות יראו לכם מוכרות): קושי להתמקד במידע רלוונטי, קושי לזהות מצבים חברתיים, נטייה לדבר או לפעול לפני חשיבה, וקושי לתכנן קדימה ולחשוב על השלכות אפשריות של פעולות.

בנוסף ולצד אלו, המתבגר חווה שורה של שינויים פסיכולוגיים וחברתיים במהלך גיל ההתבגרות:

• פנייה לקבוצת השווים – המתבגר מבלה זמן רב יותר עם חבריו ופחות עם משפחתו.
• חיפוש זהות, החלפת זהויות וזהויות מוגזמות – מתבגרים מתנסים בצורות שונות של הגדרה עצמית – מפריע, רציני, שטותניק, מעורב חברתית, מסתכן ועוד. ככל שהמתבגר מסוגל לחקר עצמי מעמיק וחופשי יותר הוא יְפַתח זהות שמתאימה לאישיותו.
• צורך בעצמאות וערעור על סמכות שרירותית – מתבגרים לא מקבלים כמובן מאליו את מה שההורים והמורים אומרים להם, אלא מערערים, שואלים שאלות, בוחנים את התשובות באופן ביקורתי ומסיקים מסקנות בעצמם.

השינויים הרבים והדרישה להתמקד בפיתוח עצמי מביאים לכך שפעמים רבות בגיל ההתבגרות (בעיקר בשלב ההתבגרות התיכונה, 15-12) יש ירידה בהתעניינות בלימודים, והמוטיבציה להגיע לבית הספר היא חברתית בעיקרה, מה גם שבאותם גילאים מתקיים מעבר מהיסודי לחטיבה, שלא עושה חיים קלים למתבגר ולמורים שלו.

מתבגרים מתמודדים עם קושי להתמקד במידע רלוונטי, קושי לזהות מצבים חברתיים, נטייה לדבר או לפעול לפני חשיבה, וקושי לתכנן קדימה ולחשוב על השלכות אפשריות של פעולות

מה התלמיד המתבגר צריך מאיתנו – מורים והורים – כדי להתמודד בהצלחה עם שלל האתגרים של תקופת הגיל הזו, ואיזה סוג של קשר בין המשפחה ובית הספר יוכל לסייע בכך?
ראשית, זקוק המתבגר לקשר קרוב המבוסס על שיח פתוח עם המורים וההורים. קשר שכזה צריך להיות בעל המאפיינים הבאים:

• תמיכה בפיתוח עצמאות (Independence Scaffolding): בגיל ההתבגרות נבנית באופן הדרגתי היכולת להיות עצמאי ואחראי, ונחלשת התלות במבוגרים. המתבגר צריך (ודורש) שיאפשרו לו להחליט בעצמו, לעצב את דעותיו, התנהגותו והחלטותיו בעצמו.
  
  
• פיקוח וניטור (Monitoring): באותה מידה שהמתבגר זקוק לעצמאות שתוארה לעיל, ובכלל זה החופש לעשות טעויות, הוא זקוק גם לביטחון שיש לו ״גב״, ולידיעה שיש מי שמשגיח עליו ויבוא לעזרתו אם ייכשל או יזדקק לעזרה. מדובר באיזון עדין: חשוב שההשגחה לא תיצור אצל המתבגר רושם שלא נותנים בו אמון או שמצפים שייכשל.
  
  
• תמיכה בקבלת החלטות: מַעֲבָר משמעותי נוסף בין הילדות לבגרות הוא המעבר מציות להחלטות של המבוגרים – לקבלת החלטות עצמאית. בגיל ההתבגרות מתפתחת היכולת להחליט בצורה מושכלת, עקבית והגיונית, אך יכולת זו דורשת תנאים מסוימים ותרגול. במצבי עוררות רגשית גבוהה או כשהתועלת היא מיידית והנזק הוא בטווח הארוך, קשה למתבגרים לקבל החלטות טובות. המתבגר זקוק לסביבה בריאה שבה יוכל לתרגל קבלת ההחלטות בנושאים הקשורים אליו ומשפיעים עליו.
  
  
• עידוד וביטחון בבניית זהות: במקביל לפיתוח יכולת החשיבה המופשטת, על המתבגר לבנות לעצמו זהות, לברר איזה אדם הוא מעוניין ויכול להיות, ולאיזו קבוצה הוא מעוניין להשתייך. לשם כך המתבגר זקוק לסביבה שבה יוכל לחוות, באופן בטוח יחסית, זהויות שונות והשתייכויות שונות. לפעמים הוא זקוק שיבהירו לו את משמעות הפעולות הנוכחיות שלו ומהן ההשלכות לכך בעתיד.

המתבגר צריך (ודורש) שיאפשרו לו להחליט בעצמו, לעצב את דעותיו, התנהגותו והחלטותיו בעצמו

אז איך בית הספר יכול לעזור למתבגר?
השינויים שמתחוללים אצל המתבגר והצרכים החדשים שנלווים אליהם מביאים אותו 'לחפש' בבית הספר דברים אחרים מאלו שחיפש בעבר. כיוון שמדובר בתקופה של מעברים, המתבגר זקוק לסביבה שמעודדת התנסות ותרגול, מאפשרת לטעות, וגם מעניקה ביטחון שיש מי שיעזור בעת הצורך.

לאפשר עצמאות 
המתבגר זקוק לסביבה שבה יוכל לפעול באופן עצמאי ולפתח את אישיותו, ערכיו, והחלטותיו. בבית הספר עשוי הדבר לבוא לידי ביטוי בְּחֵירות רבה יותר בבחירת מערכת השעות שלו ובזמנים ללמידה חופשית. כאשר תהליך הלמידה וחומר הלימוד נתפסים בעיני המתבגר כרלוונטיים לחייו בהווה ובעתיד, יש עלייה משמעותית במוטיבציה, בעניין ובהתמדה. 

לצד העצמאות בית הספר צריך לייצר קשר של אמון ותמיכה במתבגר:

לחזק את החוזקות 
בשלב זה של פיתוח זהות חשוב להתמקד בחוזקות של המתבגר ולא בחולשותיו. מחקרים הצביעו על הישגים משמעותיים לתוכניות ולפעולות התערבות שהתבססו על הענקת חיזוק חיובי להתנהגות חיובית של המתבגר.

ליצור תמונת עתיד ולתחזק אותה 
פעמים רבות מתבגרים פועלים באופן אימפולסיבי ומתקשים לתכנן או לראות קשרים בין פעולה בהווה לתוצאה אפשרית או רצויה בעתיד. לצורך כך הם זקוקים לחיבור בין הלימודים וההישגים האקדמיים ובין המקצועות שהם רוצים לרכוש בעתיד – נמצא כי חיבור כזה עשוי לקדם תלמידים, בייחוד ממיצב חברתי־כלכלי נמוך.

לגלות אמפתיה לצורכי המתבגר 
אמפתיה שמגלים מורים והורים מגבירה את הרגשת הקשר של המתבגר לבית הספר. מתבגרים החשים ״מחוברים״ לבית הספר מגיעים להישגים טובים יותר ומקטינים את השכיחות של התנהגויות מסוכנות ובעיות התנהגות.

לפתח קשר משמעותי עם מבוגר שאינו ההורה 
בבית הספר המתבגר נמצא בחברתם של מבוגרים נורמטיביים שרוצים בטובתו ואינם הוריו. נמצא כי קשרים אלו חשובים לעיצוב זהות המתבגר ולמניעת התנהגויות מסוכנות.

לסייע למתבגר למצוא את מקומו החברתי
הקשר המשמעותי ביותר בגיל ההתבגרות הוא עם קבוצת השווים. קשר חיובי שכזה מסייע לבניית הזהות ולמאמצי ההתנתקות מההורים. יש לפעול בבית הספר בדרכים מגוונות על מנת לסייע לתלמידים למצוא את מקומם החברתי.

ומה כדאי לעשות לגבי הקשר עם הורי התלמיד?
חשוב מאוד שהקשר בין המורה וההורה לא ישאיר את המתבגר 'בחוץ'; המתבגר צריך להיות חלק אינטגרלי מהקשר בין בית הספר וההורים. המתבגרים דורשים להיות שותפים אקטיביים, וכמו שקרה אצלנו בבית – פנייה למורה או להורה 'מעל לראש' של המתבגר נחווית כהבעת אי אמון בו, והיא יכולה לפגוע במוטיבציה ובהישגים.

אני אימא לחמישה ילדים, חלקם נמצאים בעיצומו של גיל ההתבגרות וחלקם כבר עברו אותו. לפעמים סערה פורצת ברגע ולפעמים האדישות שלהם גורמת לי להתגעגע לסערות. אני משתדלת לזכור שלמרות שהמתבגרים נראים כאילו הם לא צריכים אותנו, יש לנו – להורים ולמורים – תפקיד חשוב: הם מחפשים אותנו וצריכים מאיתנו ואותנו כל הזמן. כל מה שנותר לי הוא לשנן יום יום: זה לא נגדי, זה בעדו! 

הכתבה נכתבה על סמך עבודתה של ועדת מומחים שהתמקדה בנושא 'קשרי הורים-מורים בסביבה משתנה ' מטעם היזמה למחקר יישומי בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

להרחבה ולביסוס הידע המחקרי בכתבה ניתן לקרוא את עמודים 35-11.