מחנכות כיתה
"כיתה יקרה, היום חשוב לי לדבר אתכם על נושא אקטואלי מורכב שעלה אמש בחדשות." כך, לכאורה, נפתח עוד שיעור חינוך בכוונה טובה. אלא שבתוך רגע תלמיד אומר: "במדינה יהודית צריך קודם כול לדאוג ליהודים". תלמידה אחרת שותקת ואולי שואלת את עצמה: "אז איפה זה משאיר אותי?"
בתוך שניות הכיתה כבר אינה רק מרחב לימודי; היא נעשית זירה שבה מתנגשים פחדים, זהויות, נאמנויות וגבולות. זו אינה רק שאלה של ניהול דיון. זו נקודת המפגש הטעונה בין יהודית לדמוקרטית, בין רוב למיעוט, בין שייכות לזכויות.
רגעים כאלה מתרחשים במערכת החינוך שוב ושוב. אמירה פוגענית או גזענית נאמרת; חלק מן התלמידים צוחקים, אחרים משתתקים, והמורה נדרשת להגיב בתוך שניות. כל בחירה נדמית מסוכנת: התעלמות מעניקה לגיטימציה, תגובה חריפה עלולה לסגור את השיחה, ופתיחת דיון עלולה להיתפס כמתן במה לגזענות. כך נוצר שיתוק חינוכי דווקא ברגע שבו נדרשת מנהיגות חינוכית.
דווקא משום כך דרושה למערכת החינוך שפה פדגוגית שאינה בורחת מן המתח ואינה מכריעה אותו בסיסמה. לא שפה שמאלצת תלמידים לבחור בין יהודית לדמוקרטית, אלא שפה שמאפשרת להבין כיצד שתי המילים הללו יכולות להיאמר, ולהילמד, בדיבור אחד. שפה כזו מעניקה למורה כלים להקשיב, לברר ערכים, להציב גבולות ולבנות אחריות משותפת.
זו התפיסה העומדת בבסיס התוכנית "יהודית ודמוקרטית בדיבור אחד" של מכון שלום הרטמן. התוכנית מסייעת לבתי ספר לעסוק בזהות הישראלית לא כשני תחומים נפרדים (יהדות מצד אחד ודמוקרטיה מצד אחר) אלא כשפה חינוכית אחת, המחברת בין מקורות יהודיים, ערכים דמוקרטיים ושאלות מן המציאות הישראלית.
לשם כך היא פועלת בשני מעגלים משלימים: צוותי ניהול נפגשים בסמינרים מרוכזים, המוקדשים לבירור התפיסה החינוכית והובלתה בבית הספר; ומורים מובילים בתחומי האזרחות והיהדות משתתפים בהשתלמות שנתית, שבה הם רוכשים כלים פדגוגיים ומפתחים דרכי הוראה ושיח לכיתה.
כך מושגים כמו זהות, מחלוקת, שייכות, רוב ומיעוט מתורגמים לשפה חיה ורלוונטית לחשיבה על מתחים ממשיים בכיתה ובחברה.
אחד הפתרונות הפדגוגיים של תוכנית בדיבור אחד, הוא סדרת שיעורי החינוך "שנוי במחלוקת" המציעה כלים לניהול שיח מורכב בהשראת תרבות המחלוקת היהודית. המחלוקת היא נקודת מפגש עמוקה בין היהודי לדמוקרטי. המסורת היהודית עיצבה תרבות של ויכוח, פרשנות וליבון; הדמוקרטיה מבוססת על ריבוי דעות, זכויות מיעוט והסכמה לחיות יחד גם מתוך אי-הסכמה. החיבור בין שתי השפות מציע לכיתה פרקטיקה חינוכית: להקשיב, לחלוק, להציב גבול ולהפוך מחלוקת קשה להזדמנות ללמידה.
הסדרה מונה 10 מערכי לימוד שבכל אחד מופיע כלי משפת המסורת היהודית, המיושם על מחלוקות אקטואליות מחיי בית הספר או מהמחלוקות החוצות את החברה הישראלית. למשל, מתוך מחלוקת הלל ושמאי נלמדת המתודה "שונים ומקדימים": קודם חוזרים על דברי הצד השני, ורק אחר כך מגיבים. מתודה זו מיושמת על מחלוקת בדבר הצבת מצלמות ברחבי בית הספר.
כלי אחר לקוח מהתלמוד ונקרא: "אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא". בסבב בין קבוצות עוברות עמדות בנושאים שונים (מתלבושת אחידה ועד למדינה פלסטינית) וכל קבוצה מנסחת טיעונים מנוגדים הנפתחים במילים אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא. אסור לקבוצות לחזור על טיעון שכבר כתבה קבוצה אחרת! (גם אם הקבוצה מרגישה הזדהות והסכמה עם הטיעון שלפניה) כך המחלוקת חדלה להיות מקור לאיום בלבד, והופכת למרחב של אחריות, בירור ולמידה.
מומלץ להתחיל את שנוי במחלוקת בשאלון 'בחן את עצמך', שיכול להניע שיח משמעותי, לקראת התנסות משותפת בניהול מחלוקת בכיתה:
עברו על המשפטים באופן עצמאי והשיבו לעצמכן.ם בכנות, עד כמה הם מתארים את הדרך שבה אתן.ם מתווכחים/ות בדרך כלל? סמנו לעצמכן.ם משפטים שמשקפים בצורה הכי טובה את דרך הוויכוח שלכן.ם.
1. בוויכוחים אני תמיד צודק/ת.
2. אני נכנס/ת לוויכוח רק אחרי שבדקתי ולמדתי היטב את הנושא.
3. כשמתווכחים, חשובה לי האמת והצדק יותר מאשר "לצאת צודק/ת".
4. בעקבות ויכוחים אני נוטה לשנות את דעתי.
5. בעיניי, הודאה בטעות היא חולשה.
6. אני מקשיב/ה היטב לטיעוני הצד השני ומבין/ה אותם לעומק.
7. ויכוחים מפחידים אותי.
8. תמיד אחרי שהוויכוח נגמר, אני נזכר/ת בהרבה טיעונים טובים שלא אמרתי.
9. מי שצועק/ת בוויכוח זה מי שאין לו/ה טיעונים טובים.
10. אין לי עניין יותר להשתתף בוויכוחים, ממילא זה לא מזיז אף אחד מעמדתו.
11. אני מרגיש/ה שכדי להתווכח אני צריך/ה הרבה כוחות, כאילו אני נלחם/ת בקרב.
12. אני אוהב/ת להתווכח
13. אני שונא/ת להתווכח
לאור השאלות והתשובות, האם יש דברים שהיית רוצה לשנות בדרך בה את/ה מתווכח/ת? מהם?
שאלון זה מאפיין את הסגנון והמהות של יחידות שנוי במחלוקת: לעודד בקרב התלמידים מבט רפלקטיבי, מודעות וביקורת עצמית, וכן נכונות לשינוי עמדות ודעות – כל אחד ואחת ביחס לנקודת הפתיחה שזיהו בעצמן.ם דרך התשובות שנתנו.
כדי שהשפה היהודית דמוקרטית תהיה כלי עבודה ולא רק הצהרה ערכית, עליה להחזיר למורים תחושת מסוגלות וכן לגיטימציה להוביל שיחה מורכבת בכיתה. בית הספר צריך להיות מרחב שבו אמירה בוטה אינה נשארת תלויה באוויר, אך גם אינה מטופלת רק בהשתקה או בנזיפה.
על המורה להחזיר את הכיתה מבהלה, השתקה או התבצרות אל מקום שבו אפשר לחשוב יחד. כאשר השפות היהודית והדמוקרטית נלמדות כך, הן אינן מוצבות זו מול זו כגורמים מקטבים, אלא הופכות לחלק מן הפתרון.
הן מעניקות למורה ולתלמידים דרך לשאול שאלות מדויקות יותר, להקשיב באחריות, להציב גבולות ברורים, ולהשתמש במחלוקת עצמה כחומר גלם ללמידה. במציאות שבה אמירות בוטות נכנסות לכיתה כמעט מדי יום, זהו כלי עבודה חיוני לבית הספר הישראלי.
רוצות ורוצים לשמוע עוד על התוכנית "יהודית ודמוקרטית בדיבור אחד" ועל כלים לניהול מחלוקת ושיח מורכב בכיתה? בואו לכנס החינוך הבינלאומי "תתארו לכם" ולמושב בהובלת מכון שלום הרטמן ובשותפות עם קרן חוסידמן. לפרטים והרשמה לחצו כאן.
לקבלת סדרת מערכי שנוי במחלוקת: [email protected]
