נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
קירה רדינסקי היא אחד מסיפורי ההצלחה המרשימים בחברה הישראלית, מדענית בינה מלאכותית שהפכה ליזמת הייטק בינלאומית. בפרק הנוכחי של סדרת הראיונות Reignite היא משתפת בתובנות מסיפור חייה ובמחשבות על עתיד החינוך בעידן שבו המציאות עולה על הדמיון.
"כשההורים שלי עזבו את ברית המועצות, ברית המועצות עצמה הייתה מקום 'מיוחד' מאוד שבו מהנדסים קיבלו את השכר הכי נמוך ופועלים במפעלים את השכר הכי גבוה. כולם קיבלו אותו הדבר, פחות או יותר. אבל אם היית יהודי, היו משרות מסוימות שהיו סגורות בפניך.
"לא יכולת להתקבל למשרות ממשלתיות, ובהרשמה ללימודים גבוהים, לא יכולת להתקבל לרוב האוניברסיטאות, בניגוד לרוב העולם שבו, אם נניח יש קבוצה שהיא 20 אחוז מהאוכלוסייה, האוניברסיטה צריכה לקבל לפחות 20 אחוז מאותה תת-אוכלוסייה. בברית המועצות הייתה תקרה, ולכן באוניברסיטת אוקראינה, למשל, היה מותר לקבל רק יהודי אחד בכל שנה. אז באופן כללי זה לא היה מקום טוב. וכמובן, איש לא יכול היה לצאת משם, כי השלטון חשש שאנשים יצאו, יראו את המערב.
"הכול התחיל להשתנות כשברית המועצות התחילה לקרוס, במיוחד בעקבות הרבה לחץ שהגיע מארה"ב ומישראל לאפשר לפחות ליהודים לעזוב. וההודעה הרשמית אמרה שהם מרשים ליהודים לעזוב כי הם מלכתחילה לא היו אזרחים. באתי ממשפחה של נשים בלבד, אימא שלי, דודה שלי, סבתא שלי. ורק ב-1990 הן הורשו לעזוב.
"כשעוזבים, צריך להתפטר מהעבודה, ואז להמתין לאשרת יציאה. במילים אחרות, יש 9-6 חודשים בלי שום הכנסה. בנוסף, בברית המועצות זה לא חוקי לא לעבוד. אז בכל שלב יכולת להיעצר על עצם הרצון לעזוב. אז כשבאנו לישראל, לא יכולנו להביא איתנו שום דבר. שום כסף. מעט מאוד מטען. הגענו בלי כלום. הדבר היחיד שהבאנו איתנו היה ההשכלה שלנו. ולדעתי זה הדבר ששינה יותר מכול."
"הגישה הייתה: 'באנו בלי שפה, באנו בלי כלום, אבל נוכל לשקם את עצמנו כי רכשנו את היסודות.' ועם הרבה אופטימיות וידע, כך הם בנו את עצמם. זה מה שהם אמרו לי כל הזמן: 'אנחנו נעבוד, אנחנו נעשה כל מה שאפשר, אבל את צריכה להשקיע בהשכלה הספציפית שלך.' בגיל חמש, כשאנשים שאלו אותי מה ארצה להיות כשאגדל, אמרתי שאני רוצה להיות מדענית, שזה מה שאני רוצה לעשות. שאני אתמקד בזה. בשלב מסוים אפילו אמרתי שאני רוצה להיות פרופסור, להתמקד בזה. וכשהייתי בת 15, הרשו לי להתחיל ללמוד באוניברסיטה במקביל לתיכון.
"אחד הדברים הכי גדולים במיוחד בבתי הספר בישראל הוא כל התוכניות שרואים עכשיו שמאפשרות לחלק מהתלמידים ללמוד באוניברסיטה במקביל לתיכון בתחומים מסוימים. כשאני למדתי, זה היה חריג מאוד. לא הייתה שום דרך ללמוד גם בתיכון וגם באוניברסיטה.
"אני רואה את בני הדודים שלי עכשיו, שמשתתפים בכל מיני תוכניות מדהימות, יוצאים ולומדים על החלל. מה שאני הכי זוכרת מחטיבת הביניים ומהתיכון זה שרציתי ללמוד יותר, אבל לא ידעתי איפה. לא היה הרבה מידע באינטרנט. לא היה הרבה אינטרנט בכלל, נכון? אנציקלופדיות, יש גבול למה שהן יכולות לתת, ואני חושבת שהדבר הכי גדול שעזר לי היה העובדה שהייתה לי אפשרות ללמוד בטכניון וללמוד מהטובים ביותר. פשוט לראות אנשים אחרים שיודעים יותר דברים ולומר, 'אני רוצה להיות כמוהם.' זה הדבר שהכי עזר לי."
"אענה באמצעות סיפור. כשהייתי בת 21, עבדתי במחקר של מיקרוסופט בארה"ב. קראו לנו לכנס ודיברו על תקרת הזכוכית. שאלתי את האישה שישבה לידי, 'מה זה תקרת זכוכית?' והיא אמרה, 'מה זאת אומרת? יש תקרה למה שאת יכולה לעשות, והיא כמעט בלתי נראית.' אמרתי שאני לא קולטת, שאני לא מבינה מה היא אומרת. לא יכולתי אפילו לדמיין את מה שהיא אמרה לי. ואני חושבת שזה ייחודי מאוד למשפחה שלי. היינו רק נשים. לא ידעתי שיש דברים שנשים לא אמורות לעשות או לא יכולות לעשות."
אלי: "יש לך חגורה שחורה בקראטה, נכון?"
קירה: "כן. למדתי קראטה מגיל חמש. הלכתי גם לשיעורי בלט. לא אהבתי את זה. וראיתי ילדים אחרים צועקים והולכים יחפים. רציתי לעשות מה שהם עשו. וההורים שלי אמרו, 'כן, כמובן, לכי ותעשי את זה.' אף אחד לא אמר לי שאני לא אמורה, כי קראטה זה לא לבנות.
"כשרציתי ללמוד הנדסה, זה היה די ברור. כל המשפחה שלי מהנדסים, אז גם אני עושה את זה. פחדתי ללכת לאוניברסיטה. אמרתי, 'אני לא יודעת, אני בת 15, כולם מבוגרים ממני.' ואימא שלי אמרה, 'לא, למבוגרים קשה יותר ללמוד. את הרבה יותר צעירה. לך הרבה יותר קל ללמוד.'
"אני חושבת שהפעם הראשונה שהתחלתי להבחין בהבדל כלשהו הייתה כשהתגייסתי לצה"ל. אפילו בתיכון שלי, במדעי המחשב היינו רק בנות. היו שני בנים אולי. כשהגעתי לצבא, אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שהבחנתי בהבדל. הגעתי ליחידה שעסקה בעיקר באבטחת סייבר, והייתי האישה היחידה שם, חוץ מהמזכירה של המנהל. למען האמת, זה מעולם לא הפריע לי. הדבר היחיד שהפריע לי היה השירותים המשותפים. זה חלק מהשינוי שכל היחידות האלה היו צריכות לעבור, כן? יותר ויותר נשים נכנסות אליהן, אבל יש כל מיני שינויים שצריכים להתרחש.
"ושוב, כשהגעתי לאוניברסיטה, היו 40 אחוז נשים בתואר הראשון למדעי המחשב. והשינוי הכי גדול שרואים שוב הוא כשמגיעים לשלב הפרופסורה. אז, למשל, בטכניון יש רק 3 נשים מתוך 50 פרופסורים. והסיבה היא שצריך לנסוע ללמוד בחו"ל. לרוב אנשים מתחתנים, וזה פחות רווח בחברה שלנו שגבר נוסע בעקבות החלומות של אשתו, בניגוד לכיוון ההפוך, כן? ואני חושבת שזה השינוי הכי גדול שצריך לחולל.
"ההורים שלי אמרו לי שבעלי צריך ללכת בעקבות החלומות שלי. לא יודעת, מעולם לא חשבתי שמשהו אחר אמור לקרות, נכון? ידעתי שאני רוצה להתמקד במדע, ולשם הלכתי. לא ידעתי שיש 'עונש חברתי' על עשיית מה שנכון בעיניי. ואם אתה שואל מה לעשות – פשוט להוריד מחסומים כאלה. פשוט לומר להן להתעלם ממה שהחברה מכתיבה כי אפשר לצמוח בבועה כזאת."
"אני חושבת שהתמקדות בתכנות היא משהו שאנחנו רואים יותר ויותר. זה כמעט הפך למיומנות בסיסית שכל אחד צריך לרכוש. תכנות בסיסי הוא משהו שאתה כמעט מצפה לו מכל אחד, החל בשימוש באופיס, למשל, ועד כתיבת קוד ואוטומציה של חלק מהעבודה שלך. לדעתי, ככל שיהיו לנו יותר כלי בינה מלאכותית, נצטרך חשיבה ביקורתית יותר.
"במילים אחרות, יש כל כך הרבה דברים שנוצרים, ועלינו להבין אם הם נכונים או לא נכונים. אז ללמד אנשים איך להשתמש בכלים האלה, למה הם מייצרים את מה שהם מייצרים, איך הם פועלים מאחורי הקלעים כדי שנבין את נקודות התורפה שלהם ונתקן אותן. זה הדבר הכי חשוב שהייתי מלמדת עכשיו.
"אתן לך דוגמה מתחום אחר. אני עובדת עם רופאים, וזה כזה, 'אוי, לא. הבינה המלאכותית תחליף אותנו. כדאי בכלל ללמוד רפואה?' אני תמיד אומרת, תסתכלו על אק"ג. אק"ג יצא לעולם. ואם לפני כן רופאים היו צריכים להקשיב ללב שלך, עכשיו יש להם אקו ויש אק"ג ועוד כלים שעוזרים להם לאבחן. זה לא ייתר את הצורך ברופאים. פשוט צריך רופאים שיודעים להשתמש בכלים חדשים."
"זה נכון גם לגבי בינה מלאכותית. היא לא מחליפה את הרופא. היא כלי שצריך ללמוד להשתמש בו כדי לקבל החלטות טובות יותר. ואם הייתי צריכה ללמד בבית ספר עכשיו, הייתי מלמדת על בינה מלאכותית ככלי שאיננו מושלם, שיכול להביא הרבה יתרונות, וללמד אותם להשתמש בו בדרך הרבה יותר טובה בכל דיסציפלינה שבה הם יעסקו."
אלי: "והיית ממשיכה ללמד מתמטיקה? ושפות? והיסטוריה? עדיין יש לזה ערך?"
"כמובן. קודם כול, מתמטיקה היא הבסיס של הכול. אי אפשר להבין בינה מלאכותית או הנדסה בלי להבין מתמטיקה. זה בעצם הבסיס של הבסיס. לפעמים אני רואה איך מלמדים מדעי המחשב ומלמדים רק ברמה שטחית. במילים אחרות, הנה פקודה שנותנים למחשב, והנה האופן שבו המחשב עובד. אבל רוב אנשים לא מבינים איך מחשב בנוי. איך חשמל פועל, נכון? בלי הבנה של העולם, אין סקרנות. אם תתעורר בעיה, לא תדע איך לפתור אותה, כן?
"צריך להעמיק עוד יותר בכל הנושאים האלה. למה ללמוד היסטוריה? ההיסטוריה חוזרת על עצמה, נכון? לא כולם יהיו מהנדסים. צריך גם פוליטיקאים טובים. צריך מנהיגים בתחומים שונים. וצריך להבין מה קרה בעבר ומה הצליח ומה השתבש. אני חושבת שאנשים מורכבים הם הדבר הכי טוב. אלה האנשים שנעשים בסוף המנהיגים והמנהלים הכי טובים והאנשים שיעצבו את העולם בעתיד – ורצוי שיהיו רחבי אופקים ככל האפשר."
מה המסר של קירה למורי ישראל? תצפו ותגלו.
מומלץ להקרין את הריאיון במלואו לתלמידות ולתמידים שלכן.ם!
