נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כשהייתי בכיתה יב' באמצע שיעור מתמטיקה, הדלת נפתחה והמנהל נכנס כרוח סערה, עצבני ואדום כולו עקב מעשה קונדס שגבל בהשחתת קירות בית הספר. לפני שהבנו מה קורה ולמבוכת המורה למתמטיקה הוא החל לשאוג על חבר שלי, אחד מהתלמידים הטובים והממושמעים ביותר שענה לשם דוד.
חבר שלי, מצידו, החליף צבעים ולא הבין על מה ולמה המנהל מתנפל עליו בצורה כזו כאשר הוא לא עשה כלום?
אחרי עשר דקות של כתישה, התרומם פתאום הדוד השני שהיה בכיתה ואמר למנהל ביובש ובחשש: "המנהל, אני זה שצבעתי את הקירות."
המנהל, המום כולו, טיפוס שלא מסוגל להוציא משפט בלי לסיים אותו בסימן קריאה, מלמל משהו לא ברור ויצא מהכיתה לאחר שהבין שלמרבה הפדיחה הוא פשוט נפל על הדוד הלא נכון.
המורה למתמטיקה המשיך את השיעור. עשר דקות אחר כך הופיע המנהל עם כוס מים ואמר לנו: "האמת שהתנהגתי כמו טמבל." ואז הוא הסתכל לדוד ישר בלבן של העיניים ואמר לו: "דוד, אני מבקש ממך סליחה."
הסיפור הזה הרשים אותי ולא מש מזכרוני מעל עשרים וחמש שנים בעיקר משתי סיבות:
א. אני לא מכיר הרבה א.נשי חינוך או מנהלים/ות שמרגישים מספיק בטוחים לקרוא לעצמם טמבלים לפני התלמידים שלהן.ם.
ב. המנהל שלנו היה מספיק בטוח בעצמו כדי להתנצל בפני התלמיד שאת פניו הלבין לפני כל הכיתה – וזו הייתה דוגמה אישית למשמעות הסליחה.
האם ידעתן.ם שלמרות התדמית שדבקה בו, 'יום כיפור' נחשב ביהדות לאחד הימים השמחים ביותר שיש?
הרב יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, אחד מהרבנים המשפיעים של המאה הקודמת, קרא לו 'ים של רחמים' – יום שבו האל ממרק את עוונותיו של האדם.
אולם למרות הכול, אנחנו יודעים ש'עבירות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו'. כלומר, אם חשבת שתוכל לפגוע בחבר שלך ולא תצטרך לשלם על כך בבקשת סליחה כי 'יום הכיפורים' יכפר לך על כך, אתה לא בכיוון הנכון.
לבקשת הסליחה – בפני חברינו, תלמידינו, הקולגות שלנו – יש משמעות!
אין מחנכ.ת או מורה שלא מכיר.ה את התחושה שבה את.ה מגיב.ה לתלמיד.ה תוך כדי שיעור ומרגיש.ה שהתגובה שלך לא הייתה הכי מדויקת. שהגזמת. שפעלת מהבטן. שעשית עוול לתלמיד.ה. שפגעת בו או בה. שניצלת את הכוח והמעמד שניתנו לך מהמערכת מעצם היותך מורה ומעצם היותו תלמיד.ה.
ואז עולה ההתלבטות מה לעשות: האם לעצור את השיעור? להמשיך הלאה? להתנצל בפרטיות? הרי העלבה הייתה לפני כולם... ואולי בעצם זה יביך את התלמיד.ה עוד יותר?
ומה לגבי החלק הנוקב באמת: הדוגמה האישית בפני התלמידים?
איך אנחנו יכולות ויכולים לדבר על התלמידים שלנו על עבודת המידות ולהטמיע בהם את המודעות לבקשת סליחה אם אנחנו בעצמנו לא בדיוק עומדים בקריטריונים שהצבנו להם?
הרבה מערכים וסדנאות, דיונים ושיעורים נכתבו על עניין הסליחה ויום כיפור. השנה הכול מתערבב לנו עם האמוציות של השבעה לאוקטובר ותחושת בקשת הסליחה שצריכה להיאמר כלפי החטופים, איש איש לפי מצפונו, ולא ניכנס כאן לעניין הפוליטי.
לכן אציע כאן מערך שאלות לדיון מתומצת שאמור לגעת במהות המזוקקת של עניין הסליחה. השאלות יוכלו לעזור לכן.ם בניהול שיח כן לקראת יום הכיפורים, והן תקפות הן לחדר המורים והן לתלמידים בכיתה.
אפשר לסכם את הדיון בסרטון המצוין הבא.
חתימה טובה לכולן.ם!
