הכול תלוי בכן: איך תטמיעו את שיטת SEL בבית הספר?

בואו נדבר תכלס: כיצד מבטיחים שלמידה רגשית-חברתית לא תהיה "עוד פרויקט" אלא תוטמע לרוחב ולעומק העשייה הבית-ספרית?

• תנאי ראשון לכך הוא שהמורים יזדהו עם התוכנית.
• תנאי שני הוא שהתוכנית לא תתורגם לסדרת שיעורים קצרה וממוקדת, אלא תתקבל כתשתית חינוכית של כל המרחבים הבית-ספריים – החזון, השפה, תוכנית הלימודים, דפוסי ההוראה, מערכות היחסים, ועוד.
• תנאי שלישי הוא שכל קהילת בית הספר – ההנהלה, הפיקוח, המורים, התלמידים, ההורים – יהיו שותפים באתוס, בתיאוריה ובפרקטיקה של התוכנית.
• תנאי רביעי הוא עיצוב מחדש של הסדירויות הארגוניות של בית הספר כך שיאפשרו את הסדירויות ההתנהגותיות המבוקשות (הפנמה של מיומנויות חברתיות-רגשיות והתנהגות בהתאם).

הארגון קאסל (CASEL) מציע עשרה אינדיקטורים מבוססי מחקר המתייחסים ליישום הלמידה הרגשית-חברתית בארבע זירות המשלימות זו את זו: הכיתה, בית הספר המשפחה והקהילה.

ברמת הכיתה האינדיקטורים מתייחסים להוראה ישירה של למידה רגשית-חברתית, לשילובה בהוראה ובתוכנית הלימודים, לאקלים תומך ולמתן קול לתלמידים.

ברמת בית הספר האינדיקטורים מתייחסים למיקוד בלמידה רגשית-חברתית, למערכות היחסים בצוות החינוכי, למתן מענים לצורכי התלמידים, ולקיום מערכות לשיפור מתמיד.

ברמת המשפחה והקהילה האינדיקטורים מתייחסים לשותפות אמת עם המשפחה והקהילה. האינדיקטורים יכולים לשמש מפת דרכים ליישום הלמידה הרגשית-חברתית בבית הספר.  

אקלים בית הספר

רק כאשר התלמידים חשים מוגנים, שייכים ומוערכים, הם מוכנים "להסתכן" בשיח פתוח וקרוב עם מוריהם ועמיתיהם ולהתנסות במיומנויות רגשיות-חברתיות.

אקלים הסביבה החינוכית כולל משתנים הקשורים להיבטים האלה: ארגון בית הספר – מדיניות, נהלים, נורמות, מבנים, תפקידים ומנגנונים ליישום; טיב היחסים – הקשרים בין ההנהלה לצוות החינוכי, בין הצוות לתלמידים, בין הצוות להורים, בין התלמידים לעמיתיהם בקבוצות הגיל השונות, בין בית הספר לתלמידים עם צרכים ייחודיים ובין בית הספר לקהילה; פדגוגיה – קיומם של שיח חינוכי, תוכנית התפתחותית ללמידה רגשית-חברתית ופדגוגיה המבוססת עליה.

ב-2008 ניסח משרד החינוך סטנדרטים לאקלים בית-ספרי העולים בקנה אחד עם התיאוריה של למידה רגשית-חברתית: מוגנות, בטיחות ובריאות; תקשורת בין-אישית וקשר בין באי בית הספר; למידה רגשית ולמידה חברתית; אקלים לימודי תומך; מתן מענה דיפרנציאלי לתלמידים עם צרכים ייחודיים; יחסי גומלין בין בית הספר להורים ומכוונות לקהילה; איכות הסביבה הפיזית.
 

ארגון הלמידה 

ללא מעורבות רגשית ויחסים חברתיים, הלמידה אינה מקבלת משמעות ונידונה לרדידות ולשִכחה מהירה. חוויית הלמידה היא אפוא חוויה מורכבת ובעלת ממדים רגשיים וחברתיים. מורה טובה מודעת למורכבות הזאת ומנהלת במיומנות את ההיבטים הרגשיים-חברתיים של ההוראה והלמידה. מורה כזו אינה מנסה לחסוך מתלמידיה כישלונות, אלא שואפת להניע אותם ללמוד מכישלונות ולהתמודד איתם. כאשר תלמיד אומר על עצמו: "אני אפס במתמטיקה", המורה אינה מציע לו רק תרגול נוסף, אלא גם דרך חדשה, בונה יותר, לספר על עצמו כ"תלמיד במתמטיקה".

הדגשת ההיבטים הרגשיים והחברתיים של תכני הלימוד מסייעת לחבר בין הנושאים הנלמדים לעולמם של המתבגרים, ובכך להפוך את הלמידה לרלוונטית יותר עבורם. המזכירות הפדגוגית והשירות הפסיכולוגי ייעוצי פיתחו שלושה מחוונים לעידוד הוראה כזו: מחוון תוכן, מחוון דמות ומחוון מתודה.

מחוון התוכן מנחה את ההוראה להדהד באמצעות תיווך את התכנים, את המחשבות, את השאלות ואת הרגשות של התלמידים ומעריך אותה בהתאם למידה שבה הצליחה לעשות זאת.

מחוון הדמות מנחה ומעריך את ההוראה בהתאם לשימוש שהיא עושה בדמות כלשהי, בדיונית או ממשית: המחשבות, השאלות והרגשות שהיא מעוררת, הערכים שהיא מגלמת, המאבקים שהיא מנהלת, וכדומה.

מחוון המתודה מנחה ומעריך את שיטות ההוראה – למידה באמצעות קבוצות קטנות, חַבְרוּתוֹת, משחק תפקידים, פרויקט, דיבייט, ג'יקסו וכדומה – בהתאם למידה שבה הן מחזקות את הממדים הרגשיים-חברתיים של הלמידה. כדי לאפשר הוראה כזו מומלץ לשנות סדירויות ארגוניות כגון הארכת זמן השיעור (שיעורים כפולים ואף יותר) ולמידה בקבוצות קטנות.

לצד הוראה רגשית-חברתית עקיפה או ממזגת – הוראה ולמידה של מיומנויות רגשיות-חברתיות באמצעות התכנים הנלמדים במקצועות השונים – מומלץ לבצע הוראה ישירה שלה. התוכנית "כישורי חיים" עושה זאת.  

דוגמה להוראה רגשית-חברתית

להלן דוגמה לעיון בשיר לצורך יצירת שיח רגשי-חברתי בכיתה – שיח החותר לבירור היבטים תוך-אישיים ובין-אישיים והיבטים משולבים כגון קבלת החלטות. שירה של המשוררת טלי ורסנו-אייסמן "נֶפֶשׁ מְשַׁיֶּטֶת" עוסק בדרכים שבני אדם מייצבים ומשייטים את "סירת חייהם": 

לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ הַמְּיַצֵּב אֶת סִירָתוֹ, /שׁוֹמֵר עָלָיו מִלְּהִתְהַפֵּךְ אֶל תּוֹךְ הַמַּיִּם./ יֵשׁ מִי שֶׁיִּבְחֲרוּ מֵרֹאשׁ לָשּוּט בַּאֲגָם שָׁקֵט./ יֵשׁ מִי שֶׁיִּבְחֲרוּ אֶת הַסִּירָה הֲכִי חֲזָקָה וְיִשְׁבְּרוּ מְשׁוֹטִים מוּל יָם גּוֹעֵשׁ/ וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּבִינִים שֶׁהֶם הַמַּיִּם/ וְהֶם הַסִּירָה,/ הֶם יָשׁוּטוּ בְּלִי פַּחַד בִּיּדִיעָה/ שֶׁכְּשֶׁמִּתְהַפְּכִים,/ אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּךְ גַּם חֲזָרָה.

המטלות והשאלות שלהלן עושות מהשיר "חומר" לשיח רגשי-חברתי כיתתי ואישי:

• בחרו מילה או משפט מהשיר שמאפיינים את הדרך האישית שלכם לייצב את סירת חייכם.
• חפשו בספריית הזיכרונות האישיים שלכם זיכרון שהשפיע על הדרך שבה בחרתם לייצב את סירתכם.
• כל אחת מהדרכים המתוארות בשיר מייצבת את סירת החיים אך גם גובה מחיר. נהלו דיאלוג בין היתרונות והחסרונות של כל דרך.
• בהנחה שהשיר לא מתאר רק אנשים שונים, אלא גם אדם אחד שמייצב את סירת חייו בדרכים שונות בהקשרים שונים, אילו דרכים מתאימות לדעתכם לאילו הקשרים?
• הדרך האחרונה מזמינה אתכם להיות גם המים וגם הסירה. למה כוונתה?
• הדרך האחרונה מזמינה אתכם לשיט שבו אפשר להתהפך – ולהתהפך חזרה. אילו רגשות ומחשבות מעוררת בכם ההזמנה הזאת?
• מה אתם יכולים ללמוד על סירתכם שלכם ועל הדרכים להשיט אותה? 

השיר מזמין אינספור דרכים לשייט בו ולרכוש תובנות על הדרכים שבהן אנו, הקוראים, בוחרים להשיט את סירת חיינו. הוא מציע למורים שפע של אפשרויות להפוך אותו לשייט רגשי-חברתי מעניין ומחכים.  

כדי שהלמידה הרגשית-חברתית תוטמע בבית הספר, על צוות המורים להיות מעורב בבנייתה ובהטמעתה ולחוות אותה כיצירה שלו. התוכנית אמנם נוצרה על ידי הוגים וחוקרים מחוץ לבית הספר, אך הצוות צריך לתת לה פרשנות משלו ולהתאים אותה לתנאיו ולאופיו המיוחדים של בית הספר. המעורבות בתוכנית וחווית הבעלות עליה היא תנאי הכרחי, אולי גם מספיק, ליישומה המוצלח.

מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.