נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אם תיכנסו לחדר מורים ותשאלו מהו הדבר שגוזל למורים הכי הרבה משאבים, תיתקלו מן הסתם בהרבה תשובות: יצירת קשר עם התלמידים, הכנת שיעור ברובד הפדגוגי או בניית משמעת בכיתה. כל אלו בהחלט מעסיקים את המורים. וישנה גם ההתנהלות מול ההורים שפעמים רבות לוקחת את המקום הראשון.
במובן מסוים, חוויית הלמידה הפכה לחוויית צריכה, כך שההורים הפכו לנותני שירות. מגיע הורה שמשלם הרבה כסף לבית הספר ומצפה שבית הספר יעניק לו חוויית שירות מושלמת. אם זה לא המצב, הוא כבר ידאג להביע את דעתו. למורה. למנהלת. למי שמוכן לשמוע.
בנוסף, בניגוד לימי עבר, הגבולות היטשטשו. שליחת הודעת ווטסאפ נהייתה לגיטימית גם באמצע הלילה או בסופי השבוע. וכמובן שאין מה לדבר על שיחות טלפון רק במסגרת שעות הקבלה. מורים רבים מקדישים חלק ניכר מזמנם לשיח עם "הלקוחות" העקיפים שלהם – ההורים.
בעקבות מקרים אלו החלטתי לקבץ כאן כמה טיפים שעוזרים לי באופן אישי בשיחות עם הורים. אני מקווה שהם יעזרו גם לכן.ם להפוך את השיחות עם ההורים ליותר נוחות, מועילות וידידותיות.
פעם שיתפתי את חבר שלי, מחנך עם ותק של 40 שנה, שאני עומד לקיים שיחה שכמעט בטוח תסתיים בפיצוץ. הוא הסתכל עליי, חייך ואמר לי לשאול את עצמי לפני השיחה: ניסיתי להיכנס לנעליים של ההורים? להבין כמה הם דואגים? איך הם רואים את כל העניין? שהם לא עושה לך דווקא אלא שזה מגיע מתוך מקום של תסכול ומצוקה? ניסיתי להתחיל את השיחה מתוך עין טובה?
חשבתי על מה שאמר והתחלתי להרגיש איך שלאט לאט העצבים נרגעים. בעצם אין כאן סיפור אישי או אנשים רעים. האמא הזו עושה מה שטוב לבן שלה. זה גם מה שהיה עושה כל הורה. זה גם מה שאני הייתי עושה כשהייתי חובש את הכובע של ההורה ומתקשר למחנכת של הבן שלי.
התחלתי את השיחה ממקום אחר. הטונים שלי היו אחרים. הקול שלי היה רגוע ומזמין יותר. בסופו של דבר דיברנו כמעט חצי שעה. השגתי בשיחה הזו מידע רלוונטי ואקוטי שעזר לי מאוד ביחס לתלמיד שלי. אימו של התלמיד שלי נשארה אותו הדבר. זה אני שהשתניתי.
מה בדיוק? נקודת המבט שלי. הפרשנות והמשקפיים דרכם בחרתי להיכנס לשיחה הזו ולהסתכל על ההורה שנמצא בצד השני. וזה עבד.
אחד מהדברים הכי קשים זה להתחיל שיחה ולשמוע גיבובי שטויות או חלילה האשמות. פעימות הלב עוברות לטורבו. הדם עולה לראש. בא לך להתפוצץ. תגידו, האמא הזו אמיתית? ואחרי כל מה שהענקתי לילד שלה?
כאן יש סכנה שתקטעו את השיחה לפני שהצד השני סיים לדבר, וזה כמובן רק ילהיט את העניינים במקום לקדם פתרון. לפעמים שהצד השני משחרר קיטור, כדאי לספוג ולהכיל, ייקח כמה שייקח. דקה. עשר דקות. חצי שעה. אתן.ם שם. מקשיבים. נותנים לו להירגע. הכול טוב. יש משהו משחרר בעצם הוצאת הקיטור.
מעבר לזה שאתן.ם מקשיבים בנחת, בכבוד, אתן.ם משדרים לצד השני שאתן.ם איתו. שאתן.ם לא נגדו. שאתן.ם נמצאים שם בשבילו. במצב כזה, הסיכוי שהצד השני יקשיב לכן.ם עולה פלאים.
זה שיש לנו ולהורים את אותה המטרה בנוגע לילדים שלהם, התלמידים שלנו, זה מאוד נכון ויפה. השאלה היא אם גם ההורים שמנהלים איתנו את השיחה זוכרים זאת ומודעים לכך. הצהרת כוונות בתחילת השיחה לא משאירה מקום לטעויות.
כשמורה אומרת ישר בהתחלה להורה: "תקשיב, אני ממש מקווה שאתה מבין שלשנינו יש אותה מטרה והיא ההצלחה של הילד שלך, ולכן אנחנו באותה הסירה." היא בעצם לוקחת את השיחה ממקום של קונפליקט ועימות חזיתי למקום שבו המורה וההורה נמצאים באותו צד.
ייתכן והמשפט הזה נראה לכן.ם טריוויאלי ומובן מאליו, אבל הוא לא.
משפטים נוספים: "ההצלחה של הילד שלך היא ההצלחה שלי!". בלי חוכמות. או למשל: "יש לנו אינטרס משותף, והוא שהילד שלך יצליח".
כל אחד מהמשפטים הללו מסוגלים לחולל פלאים כי הם פשוט לוקחים את השיחה למקום אחר, טוב יותר.
לכל מורה יש זמן שהיא מאפשרת להורים להתקשר אליה. בדרך כלל מדובר בשעות הערב המאוחרות אחרי שהבית נרגע. יש גם מחנכים שמעדיפים לתת להורים צ'ק פתוח וסומכים על שיקול דעתם (השיטה המועדפת עליי), אולם באופן כללי, זמני השיחות של ההורים למורים תחומים בזמן.
להורים מסוימים, לעומת זאת, אין זמני שיחה מוגדרים. לפעמים הם מנסים תוך כדי השיחה להספיק דברים אחרים ואז הם יהיו קצרי רוח והקשב שלהם לא באמת יהיה איתכן.ם. צריך להבין מתי הם באמת פנויים להקשיב.
באופן מקביל, אם היה אירוע עם תלמיד.ה שיצאו מבית הספר נסערים, כדאי ומומלץ לעדכן את ההורים לפני שהתלמיד.ה דיברו איתם – גם אם זה לא הזמן הכי נוח עבורכן.ם באותו רגע. באופן כזה ההורה מקבל את המסר שאתן.ם על זה ושתחזרו אליו יותר מאוחר בערב.
במידה והורה מתקשר ישר אחרי בית הספר בעקבות אירוע שקרה, מומלץ לשלוח לו ווטסאפ שראיתם שהתקשר ותחזרו אליו מאוחר יותר. כך הוא ידע שאתן.ם לא מתעלמים ממנו ובינתיים מתאפשר לו זמן רגיעה וקירור שיהפוך את השיחה בערב לשונה לגמרי מאשר שיחה בלהט הרגע או לאחר סינון של יום שלם.
אחת מהאסטרטגיות המקובלות ביום הורים כאשר המחנכ.ת רוצה להעביר מסר להורה על הילד, זה ללכת לפי שיטת הסנדוויץ': מתחילים במחמאה, לאחר מכן מכניסים את הביקורת שאנחנו רוצים לומר על התלמיד.ה, ומסיימים במחמאה.
כמובן שלא כל שיחה עם הורה היא במתכונת של יום הורה, אבל למה לא להכניס מחמאה? תתחילו במילה טובה, פרגון. אף אחד לא אוהב לשמוע רק דברים שליליים. כדי שההורים ירגישו שאתן.ם באמת רואים את הילד שלהם, תבהירו להם שאתם מעריכים אותו ומודעים לחוזקות שלו – לצד החולשות. זה יעזור להורים לקבל בהבנה את הביקורת.
כל שנותר הוא לאחל לתלמידים, להורים ולמורים שנה מוצלחת ומלאת הקשבה, שיתוף פעולה ומילים טובות.
