לכודים ברשת: המלצות מעשיות למורים ולהורים של דור המסכים (חלק ב')

זוכרות וזוכרים את הריחוק החברתי והסגר הגיאוגרפי שנכפה על מרבית העולם בתקופת מגפת הקורונה בשנת 2020? כולנו חשנו על בשרנו את הגעגוע לקרובינו, אך במקביל גילינו את העוצמה של התקשורת המקוונת – את החיבור החברתי והתמיכה הקהילתית ברשתות החברתיות ואת דמעותיה של הסבתא האהובה בליל הסדר באפליקציית הזום. קשה לתאר כיצד היו נראים חיינו – בעיקר חיי הנוער – בתקופת המגפה ללא התקשורת המקוונת. הסגר הגיאוגרפי המחיש גם לדיסטופיסטים, הסבורים שקשרים מקוונים הם חלשים וחולפים, שיש קשרים אנושיים אמיתיים גם בתקשורת המקוונת.

כל אלה קיבלו משנה תוקף אחרי השבעה באוקטובר ששוב אילץ את תלמידי ישראל לחזור לחיות, ללמוד ולתקשר מאחורי המסך.

השערת ההגברה מיושנת מעט ומתאימה לדורות ה-X וה-Y, שכן חבויה בה הנחה שקשרים במרחב הפיזי הם המהות, האידיאל, בעוד שקשרים מקוונים הם רק תוספת. דור ה-Z, לעומת זאת, שנולד למציאות מקוונת, אינו מפריד בין המרחב המקוון למרחב הפיזי. הרשתות החברתיות, קבוצות הווטסאפ והמשחקים המקוונים, הם עבורם ערוץ ממשי, ואף מרכזי, בהתנהלות הבין-אישית. בהתאם לכך, נראה שהקונצנזוס המדעי עובר מתפיסת המרחב המקוון כמרחב אקזוטי רחוק מהמציאות החברתית ואף פוגע בה, לתפיסתו כמרחב טבעי ליצירה ולשימור יחסים חברתיים משמעותיים הממוזגים במציאות החברתית.

ומשום שהקשרים המקוונים הם קשרים אמיתיים לגמרי, האלימות והפגיעות שמתרחשות במרחב המקוון מסוכנות לא פחות מאלו המתרחשות במרחב הפיזי. הסביבה המקוונת היא חלק אינטגרלי מהמרחב החברתי שבו חיים צעירי ההווה. ילדה שחווה ביוש ברשת אינה יכולה לכבות את הסמארטפון ולהתעלם. הצעה לנהוג כך (של מורים או הורים) שקולה להצעה לא לצאת מהבית כדי להימנע ממפגש עם אנשים פוגעניים.

מהלכה למעשה: פנייה להורים ולמורים

"זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד" שרו ילדים בפסטיגל 1997, שנים לפני הופעת הסמארטפונים והרשתות החברתיות. ילדים ומתבגרים בכל הדורות מתמודדים עם אתגרים פסיכו-סוציאליים מסובכים ומשתנים, ולמבוגרים יש תפקיד חשוב. המראה הדיסטופית שמציבים נביאי הזעם הטכנולוגיים, גם אם היא מוגזמת, מחייבת אותנו, הורים ומורים, להתאים את תפיסותינו וערכינו החינוכיים לאתגרים הייחודים של הדור.

יש כאמור מרחק רב בין כותרות העיתונים הפשטניות והצעקניות לבין המחקר המדעי המורכב, וגם במחקר יש מחלוקות בדבר סכנות הרשת, אך אין זה פוטר אותנו ממשימת החינוך. השימוש במסכים הפך לנקודת חיכוך מרכזית בין הורים לילדים בבית ובין מורים לתלמידים בבית הספר – והילדים מנצחים; הם מסתירים מהוריהם ומוריהם את פעילותם ברשת ומנהלים בה חיים שלמים סמויים מעיני ההורים והמורים. התקנת תוכנות סינון אינה תחליף למעורבות הורית ומורית. להיות הורים ומורים לילדי דור ה-Z ודור האלפא משמעותו להיות מסוגלים להכינם לחיים בריאים במרחב רווי מסכים.

הספרות המדעית, כפי שראינו, היא מגוונת ועודנה מתגבשת, ובכל זאת ניתן לחלץ מתוכה כמה עקרונות פסיכו-פדגוגיים מנחים להורים ולמורים.

שימו לב לתכני המסך

זמן מסך כשלעצמו אינו האויב המרכזי; מה שעושה את ההבדל הוא התכנים. במקום לשאול "כמה זמן מסך?", שאלו "מה איכות המסך?". כלומר, האם הילדים צופים בתכנים המותאמים לגילם? האם הם צופים באופן פסיבי או שהם לומדים ויוצרים בעקבות הצפייה? האם המסך מפיק רק בידור או גם מאפשר למידה והתפתחות? המרחב המקוון שופע תכנים איכותיים, סדרות טובות ואפליקציות תומכות, יצירתיות. השקיעו זמן באיתור התכנים הללו – חפשו ברשת, שוטטו באתרים המיועדים להורים, היעזרו בקבוצות ווטסאפ של הורי הכיתה – והציעו אותם לילדות ולילדים.

הציעו פעילויות בריאות מחוץ למסך

ברוב המקרים נזקי המסכים המתוארים במחקרים אינם תוצאה של עצם השימוש במסך, אלא של הפעילויות שהילד הפסיד בזמן (הרב) שבילה מול המסך. שאלו את עצמכם: האם הילד מקדיש זמן לקריאת ספרים? האם יש לו די הזדמנויות לפעילות גופנית? מהם תחביביו מחוץ למסכים והאם הוא מקדיש להם זמן? האם הוא נפגש עם חברים גם במרחב הפיזי? האם הוא ישן די הצורך? האם הוא מתקשר איתנו, בני המשפחה והמורים? כל הדברים ששאלתן.ם הם גורמי חוסן חשובים המגנים על הילדות והילדים מפני נזקי המסכים. אם התשובות לשאלות שליליות, יש להתנות את הפעילות המקוונת בבניית סדר יום מאוזן יותר.

אתרו סימני תלות ומצוקה

גם אם כותרות התקשורת נוטות כדרכן לצעוק ולהפריז, חשוב לדעת שילדים אחדים פגיעים יותר מאחרים, ויש לוודא שאינם מפתחים תלות מוגזמת במסכים, או ליתר דיוק – סובלים מבעיה בוויסות הרגשי. שאלו מפעם לפעם: האם הילד משתמש במסך כדי להימנע מקונפליקטים, להירגע או לווסת את רגשותיו? האם כל ניתוק שלו מהמכשיר גורר התפרצויות זעם? האם המסך משמש עבורו "חדר בריחה" מאתגרים חברתיים ומהתמודדויות פסיכולוגיות? אם כן, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע.

מנפו את זמן המסך

העולם הדיגיטלי מציע הזדמנויות יקרות ערך, אם רק נהיה מוכנים לעבודה הכרוכה בגילוי ובניצול שלהן. נצלו את המסכים להתקרב לילדים, להבין מה מעסיק אותם ומה מרגש אותם. ערכו היכרות עם המשחקים, הרשתות והאפליקציות ה"טרנדיים". שבו עם הילדים מפעם לפעם מול המסך. צפו איתם בפרק בסדרה אהובה עליהם. הקצו שעה בערב למשחק משותף בפלייסטיישן. באופן מפתיע, למרות המוניטין הרע של המסך, ניתן למנף אותו לטובת קרבה ואינטימיות.

הכינו את התלמידים להתמודדות עם אתגרי הרשת

האינטראקציות החברתיות בבית ובכיתה מזמנות להורים ולמורים הזדמנויות רבות לחנך את המתבגרים להתנהגות ראויה, להציב בפניהם תמרורים ערכיים ולסייע להם בתהליך החברות בשנים הקריטיות. לעומת זאת, המרחב המקוון, שבו נדרשים הדרכה ותיווך יותר מאשר במרחב הפיזי, נסתר ברובו מעיני המבוגרים. בשל כך יש לנצל כל הזדמנות אפשרית לשוחח עם הילדים והתלמידים על אתגרי הרשת וסכנותיה – בריונות, ביוש, שיח פוגעני, הפרת הפרטיות ופגיעות מיניות.

אין להמתין להתמודדות בזמן אמת (חלילה). נצלו אירועים המתפרסמים בתקשורת לשיחה; צפו בכיתה בכתבות ובסרטים העוסקים בכך ודונו בהתנהגות הפוגעים ובתגובות ראויות של נפגעים ועדים לפגיעה; הכירו והנגישו את ערוצי הסיוע, בייחוד את מוקד 105 המעולה; ארגנו ערב משותף להורים ולילדים בבית הספר והזמינו הרצאה המציגה את עוצמתו ואת אתגריו של המרחב הדיגיטלי; אתגרו את תלמידיכם להתנסות חד-פעמית ב"יום ללא מסכים" וללמידה משותפת על הקשר הסימביוטי עם הטכנולוגיה החדשה ועל הצורך בבניית פרקטיקות שימוש מאוזנות ובריאות.

נצלו את קבוצת הווטסאפ הכיתתית לחִברות-רשת

גבשו עם התלמידים כללי התנהגות נאותה בקבוצה וקבעו שעות סבירות לפנייה למורה. שתפו בקבוצה קישורים לכתבות ולסרטונים בנושאים הנראים חשובים ונצלו את המרחב המקוון להיכרות מעמיקה יותר עם התלמידות והתלמידים. כשהשיח בקבוצה גולש לביטויים פוגעניים או אלימים, הזכירו את כללי ההתנהגות בקבוצה, אך זכרו שעדיף שהאינטראקציה החברתית ברובה תיעשה בקבוצה זו ולא בקבוצות ללא המורה. אם נדרשת התערבות, מומלץ כי תיעשה באופן אישי ומחוץ לקבוצה. בגילים נמוכים יותר, מומלץ להורים להתנות את רכישת הסמארטפון הראשון בנוכחות הורית מלווה בקבוצות הווטסאפ.

זמנו לתלמידים מרחבי למידה נטולי סמארטפון

מחקרים רבים מצביעים על העובדה כי השימוש בסמארטפון, ואף עצם נוכחותו בקרבת התלמיד.ה, פוגעת ביעילות הלמידה במטלות הדורשות רמת קשב גבוהה ומאמץ קוגניטיבי מורכב. המצב בישראל הוא שכל בית ספר, לעיתים כל מורה, מגדיר.ה את נהלי השימוש בסמארטפון. על כן דווקא במקומות שבהם אין אכיפה קפדנית של סילוק הטלפון הסלולרי מהכיתה, אנו ממליצים למורים להגדיר מסגרות למידה ייחודיות שבהן התלמידים יתנסו במאמץ קוגניטיבי ממושך ללא הסחת הדעת הטכנולוגית.

בפרקטיקה זו תרוויחו דבר נוסף: מחקרים עדכניים מצאו כי רמה גבוהה של "נומופוביה" – פחד מהיעדרותו של המכשיר – פוגעת גם במשימות קשב פשוטות. על כן התנסויות חוזרות של פעילות נעדרת מכשיר יסייעו בהפחתת פחד זה ובהתמודדות עם מצבים דומים בהמשך חיי התלמיד.ה.

לכל מקום וזמן האתגרים החינוכיים שלו; האתגר של מקומנו וזמננו הוא המסכים. יש לנו זכות וחובה לומר לילדים "עד כאן!", ובמקביל – להשקיע מאמץ וזמן בחשיבה על האופן שבו נכון לשלב את טכנולוגיות המסכים בחיי ילדינו. בידינו הדבר.

מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.