דמיינו את המצב הזה: קיבלתם במתנה 100 ₪ בתוספת אפשרות להכפיל את הסכום או להפסיד את כולו. בשקית שלפניכן.ם יש אסימונים כחולים ואדומים, אך אינכן.ם יודעות ויודעים כמה יש מכל אחד מהצבעים. אם תוציאו אסימון כחול, תקבלו עוד 100 ש"ח. אם תוציאו אסימון אדום, תיאלצו להחזיר את הכסף. האם תיקחו את הסיכון?
הניסוי הזה היה חלק מסדרת מחקרים שביקשה לבדוק את הנכונות לקחת סיכונים בקרב מתבגרים לעומת מבוגרים. תוצאות המחקר הראו שבמצבים מסוג זה מתבגרים נוטים באופן ניכר לקחת סיכונים יותר ממבוגרים.
"המוח של המתבגר מהווה סתירה פנימית," כתבה פרנסס א' ג'נסן, אחת החוקרות המובילות בחקר המוח של גיל הנעורים. במוחו של המתבגר יש עודף של תאי עצב – אבני הבניין של המוח, אך חוסר בחומר לבן – מסלולי מידע חזקים ומהירים המחברים בין אזורים מוחיים שונים. ג'נסן מדמה את המוח של המתבגר למכונית פרארי חדשה: המנוע במצב מעולה, המרכב חזק ומבריק, אך ההגה רופף והבלמים חלשים. כלומר, מוחו של המתבגר פועל בחדות ובעוצמה, אך אינו יודע בדיוק לאן לפנות ומתי לעצור. מצב זה כרוך בבלבול שכלי ורגשי לא רק של המתבגר, אלא גם של אלה המקיפים אותו ודואגים לו – הורים ומורים.
בספטמבר 1845 אירעה במדינת ורמונט תאונה מחרידה – מחרידה לקורבן אך פורייה מאין כמותה לחקר המוח האנושי. פיניאס גייג' היה איש צעיר ונמרץ שניהל צוות פועלים שהניח תשתיות למסילת רכבת. כחלק מהעבודה נדרשו הפועלים לפוצץ סלעים, ולשם כך הם תחבו באמצעות מוטות ברזל כבדים את חומר הנפץ עמוק לתוך חורים שקדחו בסלע. באחד הימים, גייג', שהיה עסוק בתחיבת המוט, הסתובב כדי לענות לאחד מאנשי הצוות. מוט הברזל שבידו זז ויצר ניצוץ. המוט הכבד, שאורכו היה קצת יותר ממטר ומשקלו היה כשישה ק"ג, הועף בחוזקה וחדר לפניו – עבר מאחורי עין ימין ויצא מהראש בצד העליון הקדמי של הגולגולת.
למרבה התדהמה גייג' שרד את התאונה ונלקח לרופא כשהוא בהכרה מלאה, אך בימים שלאחר מכן הוא נכנס לתרדמת. במשך שבועות נלחם הרופא על חייו של גייג' עד שהוא התעורר, קם, דיבר והלך. התאושש לחלוטין – לכאורה. האיש שדרך מוחו עבר מוט ברזל גדול הפך לנס רפואי. אך הנס היה חלקי. רופאו של גייג', ד"ר הרלו, תיאר כמה מהשינויים שעברו על הפצוע:
"נראה כי נהרס שיווי המשקל או האיזון, כביכול, בין היכולות האינטלקטואליות שלו לבין האינסטינקטים הראשוניים. הוא נתון למצבי רוח, אינו מנומס, לפעמים מקלל בגסות רוח (כמו שמעולם לא נהג בעבר), לא מתחשב באחרים, חסר סבלנות, לא מוכן להתאפק או לקבל עצות שמתנגשות עם רצונותיו. הוא עקשן ועם זאת אימפולסיבי, מרבה לתכנן ולהעלות רעיונות לעתיד אך נוטש אותם בן רגע. הוא ילד ביכולתו האינטלקטואלית אך יש לו כוח רצון ותשוקות של מבוגר החלטי וחזק. לפני הפציעה, אף על פי שלא היה מלומד, היה נחשב לאיש חריף ושקול, איש מעשה ממולח, חכם, נמרץ מאוד ומתמיד בביצוע תוכניותיו. בעניין זה השתנתה אישיותו באופן קיצוני, עד כדי כך שחבריו ומכריו אומרים שהוא כבר איננו גייג'."
אם גייג' מזכיר לכן.ם נער מתבגר, אתן.ם לא טועים. גייג' נפגע באונה הקדם מצחית של המוח, אזור הקשור לוויסות עצמי, לקבלת החלטות, לשיפוט ולדחיית סיפוקים. מחקרי מוח עדכניים מראים שהאונה המצחית עוברת שינויים מרחיקי לכת בגיל ההתבגרות ומגיעים לבשלות סביב גיל 25.
כדי להבין את השינויים הללו, חשוב להבין קצת יותר על מבנה המוח ותפקודו. המוח מורכב ממיליארדים של תאי עצב, נוירונים, המתקשרים ביניהם בעזרת אקסונים ודנדריטים, מעין קווי תקשורת העוברים מתא לתא. במהלך ההתפתחות, קשרים חשובים, אלה שזוכים לתרגול ולחזרות, מתחזקים, וקשרים שאינם בשימוש נחלשים. המנגנון הזה, של החלשה וחיזוק קשרים, עומד בבסיס של כל תהליך למידה במוח, בין שמדובר בלמידה קוגניטיבית, ובין שמדובר בלמידה רגשית, חברתית או התנהגותית. למשל, רכישת יכולת קריאה מערבת את היצירה של קשרים בין צורות האותיות, כלומר מידע שנקלט על ידי תאים באזור הראייה, לבין הצליל של האות, שהוא מידע המעובד באזורי הדיבור והשמיעה.
תינוקות נולדים למעשה עם עודף קישוריות בין תאי העצב, ובתהליך שנקרא גיזום, קשרים שאינם בשימוש נחלשים ונעלמים בעוד שקשרים הזוכים לשימוש תכוף מתחזקים. עם הזמן והתרגול, קווי התקשורת המשומשים זוכים למעטפת של חומר לבן שומני הנקרא מיאלין, המחזק אותם ומשפר את מהירות העברת המידע לאורך הקווים. צבעם של תאי העצב והקשרים שביניהם הוא אפור, ולכן הם נקראים גם חומר אפור. לעומתם, המיאלין, העוטף את הקשרים בין תאי העצב, הוא לבן ונקרא גם חומר לבן. לכן, הגיזום של קשרים מיותרים והחיזוק של קשרים חיוניים גורם לירידה בחומר האפור ולעלייה בחומר הלבן.
התהליך הזה לא מתרחש בכל המוח בו-זמנית. באונה המצחית הוא מוגבר דווקא בגיל ההתבגרות ויכול להמשיך עד לעשור השלישי של החיים ואף מעבר לו. באמצעות הגיזום של קשרים מיותרים והחיזוק של קשרים שזוכים לשימוש, המוח הופך למנגנון חסכוני ויעיל יותר. גיזום קשרים מיותרים וחיזוק קשרים חיוניים הוא הבסיס של כל יכולת אנושית. ניתן לומר שגיל ההתבגרות הוא התקופה האחרונה בחיים שבה המוח עובר תהליכי גיזום וחיזוק כה רבים וחשובים. גיל ההתבגרות הוא חלון ההזדמנויות של המוח.
מאחר שגיל ההתבגרות הוא חלון הזדמנויות עבור התפתחות האונה המצחית, יש לכך השלכות על התכנים שכדאי ללמד בגיל זה. האונה המצחית נחשבת למרכז הבקרה של המוח והיא מעורבת בפונקציות הניהוליות, כמו לדוגמה היכולות להתחיל משימה, להתמיד בה, לתכנן זמן ולפתור בעיות. גיל הנעורים עשוי להיות תקופה מכרעת בהקניית מיומנויות אלו. האתר אדוטופיה (Edutopia, 2021) מספק ארבע המלצות פשוטות המבוססות על מחקר ועל ראיות מהשטח:
בהצלחה ללומדים ולמלמדים!
מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.
