"אז מה," ניגשתי לפני שנתיים למחנכת של כיתה ה', "את בטח ממשיכה עם הכיתה שלך לכיתה ו'?" הייתי בטוח שהיא תהנהן לי. מה יותר טבעי ומתבקש מזה?
במקום זה היא רק הסתכלה עליי בעיניים עייפות ואמרה לי: "נראה לך? אני עם הכיתה הזו סיימתי! ההורים פשוט עשו לי את המוות. מצאתי את עצמי כל שני וחמישי מנהלת שיחות מתישות עד אחת עשרה בלילה. וואלה, הספיק לי. אני לא מקבלת כל כך הרבה בשביל שמקצוע ההוראה יכבה לי את הנשמה."
כאב לי לשמוע את התשובה שלה. מדובר בבן אדם נהדר ובמחנכת מסורה שעשתה את שנתה הראשונה במקצוע ההוראה. ידעתי שהיא השקיעה את הנשמה בתלמידים שלה, ובכל זאת, משהו בהתנהלות שלה כנראה היה שגוי.
היא הסתכלה עליי ושאלה אותי: "ואיך היה לך? ההורים לא שיגעו אותך?"
"האמת שלא כל כך שמעתי מהם, ולא כי לא התרחשו לי דברים בכיתה. אני מניח שמבחינתם שידרתי משהו שהעביר להם את המסר שיש להם על מי לסמוך."
פתאום העיניים שלה נדלקו. "מה עשית? מה הסוד שלך? יאללה, שתף. שלא אצא מותשת גם מהשנה הבאה."
שום סוד ושום נעליים. הכי פשוט בעולם. ובכן, מורים יקרים, לאחר שנים של חינוך וליקוט שיטות וטיפים להתנהלות מול ההורים, הנה תמצית הדרך שלי לבניית אמון מצד ההורים, שיראו בכם דמות שאפשר לסמוך עליה, ולבניית שנה שקטה ואפקטיבית.
עכשיו, ברור שיהיו אי אלו מקרים יוצאי דופן. אנחנו לא חיים בללה-לנד, אבל אני מאמין שהמתודה הזו תאפשר לכם ליהנות משיתוף פעולה מלא של ההורים.
אדגיש ואבהיר שאני מחזיק מעצמי כמחנך ממוצע ולא איזה טאלנט או מישהו בעל כוחות-על, ודווקא בגלל זה הדברים הכתובים למטה מתאימים לכולם. אני קורא לזה "חינוך יוזם": לא לחכות שיקרה משהו ואז ההורים יפנו אליכם, אלא להיות עם יד על הדופק וכל הזמן ליזום צעדים מול ההורים. אין לי ספק שגם אתם תראו את התוצאות בהקדם.
להלן העקרונות העיקריים בשיטת "חינוך יוזם":
פעם חינכתי כיתה של 38 תלמידים, ולא שמתי לב שתלמיד נעדר לי במשך יומיים. לך תזכור כל תלמיד ותלמידה ברעש המטורף שיש בכיתה. אבל את המבוכה שלי מול אמא שלו ששאלה אותי בערב: "תגיד, שמת לב שהילד שלי לא הגיע גם היום?" שמעו עד הירח. מאז החלטתי לא עוד. גם אם זה נראה כמו חתיכת חפירה, מתברר שמערכת סמארט סקול מחוללת פלאים.
כשאתן.ם עוברים בהתחלה על שמות התלמידים, יש כאן שני הישגים משמעותיים: תוכלו לסמן לעצמכן.ם מי לא הגיע/ה, וחשוב מכך, נתתן.ם לכל תלמיד.ה את התחושה שהם הרבה יותר מעוד מספר.
לכל הורה יוצא לפעמים לקחת את הילד.ה שלהם לקופת חולים או למקום אחר בבית הספר. אבל כמה מההורים באמת מצפים לקבל הודעה אישית מהמחנכ.ת: "היי, הבחנתי שהילד.ה שלך לא הגיע.ה היום. הכול בסדר?" רוב ההורים לא מעזים אפילו לחלום לקבל הודעה כזו כי: "למי בכלל איכפת אם הילד.ה שלנו יגיעו או לא?" "מי בכלל סופר אותם?" התחושה הזו של ההורים שהילדים שלהם יכולים להיעדר מבית הספר והמורים לא יבחינו בזה היא תחושה הרסנית ופוגענית שהסאבטקסט שלה מאוד ברור וישיר: לא באמת סופרים את הילד.ה שלי בכיתה הזו. כי אם היו סופרים, כנראה המורה היה/הייתה עולה על זה שלא הגיע.ה.
במשך שנה שלמה הקפדתי באופן ברור וישיר לשלוח ווטסאפים לכל התלמידים שלי שלא הגיעו לכיתה. ומה הייתה התוצאה? בשלב מסוים ההורים היו שולחים לי בעצמם ווטסאפים: "היום הילד שלי לא יגיע, אנחנו נוסעים לירושלים. הכול בסדר." עוד לפני שאני מחליף איתם בכלל מילה, ההורים יודעים: יש מי שרואה את הילדים שלהם בכיתה.
במקרה הזה מומלץ לסמס - אם תלמיד.ה שלכן.ם לא הגיעו לכיתה, הקדימו את ההורים ושלחו הודעה לברר מה קרה.
"השתגעת? איבדת את זה סופית? להתחיל ולהתקשר עכשיו לכל ההורים? בשביל מה יש אספת הורים?" אז זה בדיוק הרעיון של "חינוך יוזם". אל תחכו שההורים יגיעו אליכם, הקדימו והגיעו אליהם! דווקא מפני שאין שום בעיות והשיחה היא לא מהסוג שמכבה שריפות. מאוד פשוט, שיחה מקדימה עם ההורים עונה לנו על השאלה: מה אנחנו עושים פה בכלל בשנת הלימודים הזו? לשם מה נתכנסנו כאן? האם יש לנו מטרות מוגדרות וברורות?
ישנו דף מטרות ויעדים אישי שאני מחלק בכל שנה מחדש: מטרת הדף היא לעשות סדר בשנת הלימודים המתקרבת ולדמות את העניין לחברת הייטק עם תוכנית עסקית מסודרת: מטרות, יעדים, איך אנחנו אמורים להגיע אליהם, מה ייחשב להצלחה וכדומה. גם עם ההורים מבוצעת שיחת הגדרת מטרות ויעדים: איזה יעד הילדים שלכם ירצו לכבוש השנה? על מה אתם חושבים שכדאי לעבוד?
מעבר להכנסת ההורים לתוך הסוד של כיבוש היעדים ושיתוף הפעולה בין ההורים למחנכ.ת, יש כאן אמירה ברורה: שנת הלימודים הבאה לא הולכת להיות "שכונה". היא הולכת להיות ברורה מאוד, מסודרת מאוד ובעיקר עם אפשרויות לעקוב אחר התקדמות התלמידים. ומה המסר שזה משדר מצד ההורים? וואלה, יש כאן מישהו שבא לעשות סדר. שיודע מאיפה הוא מתחיל ולאן הוא הולך. שמתייחס ברצינות לעבודה שלו. תאמצו את הטיפ הזה, ותראו את התגובות מצד ההורים.
לא כולם מבינים את החשיבות של שיחה אישית עם כל תלמיד.ה בתחילת השנה. לפעמים זה נופל על חוסר זמן ומערכת מלאה שלא נותנת להכניס לתוכה שיחה, לפעמים על דברים אחרים. בכל אופן, החשיבות של שיחה אישית, מעבר להגדרת המטרות והיעדים מול התלמידות והתלמידים, לא תסולא בפז. לתלמידים חדשים בוודאי שהשיחה הזו היא אקוטית כדי לבנות את הקשר מולן.ם, את האינטראקציה האישית. אבל גם אם אתם ממשיכים עם הכיתה שלכן.ם לשנה נוספת אל תוותרו על השיחה הזו. המון דברים יכולים לקרות לתלמידים במהלך החודשיים של החופש הגדול: חלקם התבגרו באופן מעורר השתאות, אחרים עברו כל מיני חוויות, ואחרים כבר הספיקו קצת לשכוח אתכן.ם.
בעידן של ריבוי משימות ותלמידים שמסניפים את המדיה והסמארטפונים ישר לוורידים, לא תאמינו, אבל לפעמים השיחה האישית עם המחנכ.ת אחרי הלימודים יכולה להיות הפעם הראשונה שבה אדם מבוגר אשכרה מקשיב להן.ם. כל תלמיד.ה צריכ.ה מורה אחד/אחת שיאמינו בהם ויקשיבו להן.ם.
כתבתי פה בעבר על המיזם של 'רק מילה טובה- האפליקציה שמאפשרת למורים לשלוח מחמאה לילדיהם'. הזכרתי גם את אחד מהמחנכים הוותיקים שהיה נוהג בכל יום לשלוח לפחות שני מסרונים להורים על הילדים שלהם: "היום הילד שלך היה גדול בשיעור כשענה יפה על שאלה ששאלתי." או "תשמע, היה תענוג ללמד היום את הילדה שלך." בלי להגזים, החשיבות של מחמאה כזו שמגיעה להורים באמצע יום עבודה היא אינסופית!
הורים התרגלו שפונים אליהם בקשר לילדים שלהם רק כשמדובר בהערת משמעת או משהו שלילי, וזה פשוט חבל. יש לכן.ם כאן הזדמנות להרים לתלמידות ולתלמידים ולשמח את ההורים שלהן.ם. פתאום המורה מצטייר.ת בעיני ההורה כדמות שמצמיחה את הילד.ה ומתקשרת בהקשרים חיוביים. זה נפלא. אגב, מערכת הסמראט סקול מאפשרת לשלוח בקלות מילה טובה או הערה להורה. ברגע שתעשו את זה, תגלו איך שבבת אחת כל האינטראקציה שלכם מול ההורים קפצה מדרגה. ולחשוב שמדובר בהשקעה מינימלית של כמה שניות.
נכון, ההפסקות נועדו לאפשר למורות ומורים להתאושש ולאגור כוח לשיעור הבא, אבל יש להן משמעות נוספת: זה הזמן שבו אפשר ליצור אינטראקציה עם התלמידות והתלמידים באופן משוחרר ואישי יותר, ללא חליפת המחנכ.ת בכיתה: סתם דיבור סמול טוק עם התלמידים על כל נושא שמעניין אותם וקשור לעולמם התרבותי.
בהתחלה זה אולי ייראה לכן.ם מאולץ, אבל מהר מאוד התלמידים יקלטו אתכן.ם וירגישו שיש לכן.ם עוד חלקים חוץ מאשר החלק הפדגוגי שמופיע מולם בכל בוקר מחדש לפני הלוח. הכרתי מחנכים גדולים שהיו אשפי סמול טוק ויצרו ביחד עם השיחות האישיות קשרים מדהימים עם התלמידות והתלמידים שלהם. נקודה למחשבה לקראת ההפסקה הבאה.
אל תפספסו את הסמול טוק בהפסקות: הזמן שבו אפשר ליצור אינטרקציה עם התלמידות והתלמידים באופן משוחרר ואישי.
אם יש דבר שלמדתי עם השנים, זה שאין ולא יהיה תחליף לחיוך של מורה בכיתה. המורה היא השמש, וכשהשמש זורמת, כל הכיתה נראית אחרת. לעומת זאת, אם המורה מגיעה עם פרצוף כבוי, האנרגיה בכיתה תשתנה בהתאם. נכון שלא תמיד מתחשק לנו לחייך, ולא תמיד יש לנו מצב רוח, אבל בסך הכול מדובר בכלי פשוט מאוד כדי ליצור אווירה טובה בכיתה: חיוך. מילה טובה, ופתאום בלי לשים לב יהיה לכן.ם אפקט של מגנט על התלמידות והתלמידים שלכן.ם, שרק יחכו שתיכנסו לכיתה. לא שווה לנסות?