"זו לא חוכמה לדעת משוואה ריבועית שבחיים לא נשתמש בה, אבל לא להבין איך פנסיה עובדת."

האורח בפרק השבועי של "רלוונס" הוא לביא שחר, מורה, מרצה וטיקטוקר בנושאים מדעיים, חלל וחשיבה חדה. אם אתם מבוגרים, כנראה התוודעתם אליו רק לאחרונה מהטלוויזיה ושלטי החוצות, אבל הילדים שלכם מכירים אותו כבר מזמן מהטיקטוק – כי גם שם הוא מלמד.

תגיד, ללמוד מטיקטוק זה בכלל אפשרי?

"חד משמעית. אני חושב שילדים הם מאוד סקרנים ורק מחפשים שמישהו ילמד אותם – פשוט בצורה שיותר מונגשת ומעניינת אותם.

"ללמד בטיקטוק והוראה בבית ספר זה מאוד שונה. בבית הספר יש את ה'להספיק', את המבחנים, הציונים וההערכות, ויש גם את הפידבק המיידי – אתה ישר רואה על הפרצופים של התלמידים אם הם הבינו או לא, לעומת הטיקטוק שמגיבים לך אולי 100 מתוך ה-50,000 שצפו בסרטון, אז צריך לנחש מה כל השאר חשבו."

איך הגעת לרעיון הזה ללמד בטיקטוק?

"אני נכנסתי לטיקטוק כדי לראות מה זה, כי תלמידים שלי התחילו לדבר על זה לפני ארבע שנים. והיה לי צוות של ארבעה תלמידים שנתנו לי עצות איך להתמודד שם. עשיתי כמה סרטונים שטותיים, ואחרי שעשיתי סרטון אחד שממנו השתמע שאני מורה לפיזיקה, פשוט התחילו לשאול אותי שאלות בפיזיקה בטיקטוק."

אבל טיקטוק זה בעיקר לריקודים, לא לפיזיקה.

"נכון, פיזיקה זה לא נושא מאוד מרכזי בטיקטוק, רחוק מאוד אחרי ריקודים ואחרי איפור, אבל עדיין יש מספיק ילדים שמעניין אותם למה אם אני קופץ ברכבת אני נוחת באותה נקודה והרכבת לא התקדמה בלעדיי, ואיך זבוב מצליח לעוף באוטו שלי למרות העובדה שהאוטו נוסע עכשיו ב-100 קמ"ש, וכל מיני שאלות וחורים שחורים ומפץ גדול, ולפעמים אלה דברים שקורים בתוך הבית כמו למה דברים עובדים כמו שהם עובדים. והיו להם המון שאלות, זה הספיק לי לכל השנים שאני שם."

הנושאים של הסרטונים בטיקטוק הם נושאים מהעולם, מהחיים, מהמציאות? אני שואל את זה כי בתוכנית הלימודים פחות שואלים שאלות שלקוחות מהחיים האמיתיים.

"נכון. אני מרגיש שבבית הספר הסילבוסים משתנים מאוד לאט יחסית. רואים כל הזמן ניצוצות של שינויים, אבל הטרנד הכללי הוא מאוד איטי לכיוון המעניין והמחדש והרלוונטי לחיים. עשיתי הסבה להוראת מתמטיקה, ואני רואה מורים חדשים שבאים איתי מנסים לפנות לתלמידים, מנסים להרכיב שאלות שתלמידים יבינו בכלל למה כדאי להם בכלל לפתור את השאלה. אבל אני לא מרגיש שזו המסה של הרוב. מתמטיקה לרוב מוגשת כמשהו מופשט. במדעי החיים הרבה יותר קל להנגיש כי זה איך הגוף שלי עובד באמת, ומה זה האוויר שאני נושם, ולמה השמש זורחת או שוקעת."

באמצע החיים החלטת שאתה רוצה להיות מורה. היית על מסלול בטוח וברור של הנדסה והייטק. מה קרה?

"יום אחד לפני תשע שנים נודע לי שאני הולך להיות אבא. ואז אמרתי, 'יום אחד הוא ייכנס למערכת החינוך. צריך לעשות משהו. צריך לשנות משהו.' התחלתי ללמוד חינוך בזמני הפנוי, ותוך כדי העבודה כמנהל מוצר ביקשתי לעבוד כמה שעות בבית ספר. זה אושר, וכמה שנים עבדתי ארבע שעות בשבוע בבית ספר ולימדתי פיזיקה, חשיבה ביקורתית, חשבון ליסודי – כל שנה עשיתי משהו קצת אחר. השאיפה הייתה שעד שהילד נכנס לכתה א' אני עובר לחינוך, ובאמת לפני שנה וחצי הוא עלה לכתה א' וגם אני עברתי."

איך היה המפגש הזה של לבוא מסביבה של הייטק, ששמה אותך במרכז ודואגת שתהיה מרוצה, לתוך חדר המורים?

"אני ידעתי שזה לא הולך להיות הייטק בשום צורה – לא בשכר ולא בתנאים סוציאליים ולא באיזה קפה יש במטבחון, כי צריך לשכנע אנשים שיהיו תיונים גם במטבחון הקטן יותר, אפילו עד לרמה הזאת. ידעתי שזה יהיה אחרת, אבל באתי עם ציפייה של פשוט ליהנות מהזמן הפרונטלי שיש לי עם התלמידים. כל השאר זה הלוגיסטיקה מסביב, שזה פחות חשוב. והאמת היא שהנחיתה היא מאוד גדולה בתנאים, אבל אני באמת מוקדש לשעות שאני עומד מול התלמידים."

ואיך המורים האחרים בבית הספר מתייחסים לזה שאתה עם רגל אחת בהייטק והרגל השנייה בטיקטוק?

"זה קצת משתנה מחדר מורים לחדר מורים. לבתי ספר שונים יש אופי שונה. הייתי בחמישה חדרי מורים בערך. יש חדרי מורים שאומרים לי, 'מה אתה עושה פה? תברח!', ויש חדרי מורים שמקבלים ומחבקים ועונים לך לכל שאלה, ותוך כדי זה כולם מכל הכיוונים מבינים שאני עושה עוד דברים. הרבה מורים, גם אם הם לא בהייטק, הם מורים פרטיים או עם איזה עסק קטן כדי להשלים הכנסה, זה די נפוץ, גם אלה שעובדים במשרה מלאה, חלקם עובדים בעוד משהו.

"הדור הזה של בנקאי לדוגמה, שמתחיל בגיל 25 ומסיים בפנסיה באותה פוזיציה, זה לא משחק ככה היום. גם בהייטק אנשים עוברים כל שנתיים-שלוש לחברה חדשה, ואני עוד יותר קיצון בזה, כי בבתי ספר השתדלתי כל שנה ללמד שכבת גיל אחרת, מסגרת שונה, מקצוע אחר. יצא שלימדתי בחמש שנים חמישה מקצועות, כמה קבוצות גיל שונות, ואפילו בבית ספר דמוקרטי, תל"נים וכל מיני."

מה הביקורת שלך על לימודי המתמטיקה בישראל?

"הביקורת שלי היא שכל הילדים שלא הולכים אחרי זה לעשות תואר במדעי הטבע, לא הולכים לפיזיקה והנדסות ומתמטיקה, מה שרלוונטי להם זה כל החומר של עד סוף ו', וזה מאוד מצער. זה הכול תחת התירוץ של 'זה מפתח חשיבה מתמטית גבוהה שעוזרת לדברים אחרים,' וזה נכון, אבל בואו נעשה את הנכון הזה ביחד עם דברים אחרים שבאמת רלוונטיים, כי זו לא חוכמה לדעת משוואה ריבועית שבחיים לא נשתמש בה, אבל לא להבין איך פנסיה עובדת, ומס הכנסה, וכל המתמטיקות שכן ניתקל בהן בחיים."

אני מסכים איתך וגם משרד החינוך מסכים איתך, אבל איך משנים את ההרגלים של ללמד לגזור פונקציות ולחפוף משולשים?

"אני חושב שבקלות. כשהייתי שנה שעברה בבית הספר הדמוקרטי, הייתה לי כיתה קצת לא קלה. בשיעורי מתמטיקה הייתה רמת קושי גבוהה, אבל כשעשיתי להם את זה יותר משחקי, יותר רלוונטי – למשל, דיברתי איתם על מס רכישת דירה. הם לא הולכים לקנות דירה בקרוב, אבל עדיין זה עניין אותם הרבה יותר מאשר מה שעכשיו בעמוד הבא בספר. הם היו הרבה יותר איתי. וגם מס הכנסה – הם לא הולכים לעבוד מחר בבוקר, אבל עדיין עניין אותם מה זה מס מדרגות, למשל, ופתאום אתה רואה את רמת העניין עולה ברגע שהם יודעים שהם הולכים לפגוש את הדבר הזה מתישהו, זה אחרת.

"המחשבון יודע כבר לפתור את הנוסחה, אבל כשאת.ה מקבל.ת בעיה מילולית, לדעת בכלל מה לתקתק במחשבון – זה הקושי. ובזה אני חושב משרד החינוך מתקדם עם הזמן."

בשיעור אני יודע איך זה מתחיל ונגמר. בטיקטוק זה קצר, זה מהיר, וגם כ-60,000 ילדים עוקבים אחריך ושותים בצמא את מה שיש לך להגיד. אין לך בשיעור הרגיל בכיתה 60,000 ילדים. מה בדיוק קורה שם?

"טיקטוק זו אפליקציה של סרטונים בלבד. רוב התוכן מאוד קצר, מתחת לדקה, ורמת הסבלנות היא מאוד קצרה. הילד גולל עם האגודל לסרטון הבא, ואם מישהו פחות נראה לו טוב בעין, תוך פחות משנייה זו גלילה לעוד סרטון. ואם המשפט הראשון לא נשמע נושא מאוד מעניין – עוד גלילה ועוד גלילה ועוד גלילה. אולי רק אחד לעשרה סרטונים הוא עוצר ומסתכל, ורק בסרטון העשרים הוא נשאר את כל הדקה. יכול להיות."

זאת אומרת שאתה צריך להיות מאוד מעניין מהשנייה הראשונה – וגם להמשיך להיות מעניין.

"בעצם יש כל מיני נוסחאות. נוסחה אחת אומרת שבשתי שניות הראשונות אתה חייב לגרום להם להישאר את רבע הדקה הראשונה, ובאותה רבע דקה אתה צריך למצוא דרך שיישארו את כל 60 השניות."

אז מה אתה עושה? איך אתה בשתי שניות משאיר אותם איתך ל-15 שניות הבאות?

"יש טקטיקות, זה נקרא 'הוק' – הקרס שאתה שם עליו את הפיתיון. יש כל מיני 'הוקים'. לדוגמה, 'חמש דרכים שבהן' – לא משנה איך אתה משלים את המשפט – או 'חמש מדינות שהן הכי' – ותשלים, או 'למה נאס"א כלאה ארבעה אנשים למשך שנה?'"

אלי: "כדי לדמות את הנחיתה על מאדים."

"נכון, וכשאתה מנסח את הדברים בצורת שאלה, אנשים יותר נשארים. חוץ מההוק, שזה שתי השניות הראשונות, יש את הריטיינר שזה 'למה שווה לי להישאר עד סוף הסרטון ולא להקשיב רק למשפט הראשון שאחרי השאלה?'. אתה אומר, 'עד סוף הסרטון נבין' או 'תישארו איתי ותגלו' – יש כל מיני טריקים.

"גם בטיקטוק וגם בכיתה אני מנסה למקסם את ההנגשה, להתחיל מהכי פשוט שאפשר ולבנות את זה משם. זה משותף לשניהם."

כשמשתמשים בטיקטוק או בכל כלי דיגיטלי, אתה בונה על זה שהתלמידים ילמדו לבד. האם צריך מורה בכיתה כדי לתווך את הלמידה?

"ההרגשה הזו של מישהו שאכפת לו אם אתה מצליח, לקבל משוב על הדברים שעשית, שהוא נותן לך את הפידבק אחרי שהוא הקדיש לך את הזמן – זו איזושהי הרגשה שלדעתי יהיה קשה מאוד להחליף."

ומה דעתו של לביא על איום ה-AI על זכות הקיום שלו בטיקטוק לעומת זכות הקיום שלו בכיתה? תצפו ותגלו.