להקשיב לשטח
בערך בזמן שהמחנך אהוד עדני ז"ל קיפץ ורקד עם כל הלב והנשמה בחברת תלמידיו בכיתה ו', משל היה אחד מבני החבורה, העלתי ומחקתי פוסט ממורמר שבו זעקתי לעולם את התסכול שלי אחרי שהצצתי בתלוש השכר האחרון.
לא הבנתי איך יושב לו פקיד בכיר באיזה משרד, ובאמת מאמין שאלו הסכומים שמחנכים בישראל אמורים לקבל. אבל בעוד אני שקוע בבאסה, נתקלתי בעוד ועוד סיפורים על עדני, שנפטר בפתאומיות בחדר המורים של בית הספר שלו, אחרי שסיים לרקוד עם תלמידיו בערב סליחות. קראתי על המסירות שלו לתלמידים. על האהבה. על האכפתיות האמיתית והתשוקה למקצוע. על זה שהוא ברח מהכבוד והשררה ורק רצה להסניף עוד ועוד מהסם החינוכי המופלא הזה.
השר חילי טרופר כתב על עדני: "מעת לעת הצעתי לו תפקיד ניהולי. הוא הסביר לי שוב ושוב שהוא לא רוצה שום תפקיד ניהולי, הוא רוצה רק לחנך. הוא רוצה רק לפגוש כל בוקר ילדים בכיתת החינוך שלו". מצאתי את עצמי מסתכל שוב ושוב על הסרטון שלו רוקד עם התלמידים - בראש מורם, בגב זקוף, בעוצמה, בהתלהבות, עם אש בעיניים.
תסתכל עליו, אמרתי לעצמי. זה לא שאתה מקבל את התלוש שלך ממערכת החינוך והוא מקבל את התלוש שלו מאינטל. הוא יודע מצוין על מה אתה מדבר. ובכל זאת, תראה איך הוא חי את החלום, חדור מטרה ולא נותן לסכומים העלובים להשפיע על עבודת החינוך היומיומית שלו; איך הוא מאוהב במקצוע, נושם את אומנות החינוך כפי שאתה רק כותב עליה בפוסטים שלך.
מה אתם יודעים, מסתבר שלכתוב על חינוך והשראה זה משהו אחד, אבל לנשום את השליחות שלך בצורה כזו מוחשית ובועטת, להיות גאה במה שאתה עושה, להיות ההשראה בעצמך ולאמין באמת באידאלים שאתה מדבר עליהם - זה כבר משהו אחר לגמרי.
איך לא שמעתי על המחנך הפנטסטי הזה עד עכשיו, לא נתקלתי בפוסט ויראלי שלו, לא ראיתי את השם שלו מרוח בעיתון בהקשר מעורר גאווה? אכן, יש מחנכים שלא צריכים כל הזמן לחפש נואשות אחרי האישורים של החברה, לחיות על זיקוקי דינור ולייקים ולראות שכולם אוהבים אותם. יש מחנכים שפורחים גם בבחינה של מים שקטים, וטוב להם כך. הם יודעים מה הם שווים.
אני מסתכל על אהוד עדני ז"ל, וחושב כמה כוח ואמונה הוא צרף בתלמידים שלו. כמה אנרגיות ותפיסת העולם זיקק עבורם. איזה נכס ומתנה הוא היה לכל נשמה ונשמה שעברה דרכו. בעצם, אני מבין שהוויכוח הכספי מיותר במקרה שלו. כי כמה שלא תוסיפו ותתנו, איך שלא הופכים את זה מגלים שיש מורים שאין להם מחיר.
אהוד עדני, תודה על השיעור שהאהבה שלך למקצוע החינוך לימדה אותי. תודה על שהזכרת לי להוקיר שוב את המקצוע הכי מדהים בעולם. יהי זכרך ברוך.
