נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
שנת הלימודים בפתח, ההתרגשות בשיאה (ואם אתם כבר לא מתרגשים, אולי הגיע הזמן לחשוב על מקצוע אחר), וזה הזמן לעשרה טיפים מנצחים שיהפכו את שנת הלימודים שלכם לבלתי נשכחת:
מורה אחת אמרה לי פעם "דבר איתי על בית הספר משמונה ועד ארבע. מעבר לכך אני משתדלת כמה שפחות". ובכן, בוודאי שחשוב להציב גבולות לזמן שבו אנחנו מתפקדים כמורים. אי אפשר בלי זה. אבל כדאי מאוד שמורה תחשוב על התלמידים שלה גם מעבר לשעות החתמת הכרטיס. כי אנחנו עוסקים בנשמות, והיינו רוצים להאמין שגם המורים של הילדים שלנו חושבים עליהם מעבר לשעות הלימודים. ברגע שמורה מסתכל על התלמידים שלו בתור בובות שעל הוראתם הוא מקבל כסף, כל עולם ההוראה שלו יקרוס: מורה לא הולך להיות מתוגמל על עשרות שעות של שיחה שבהם הוא מדבר עם הורי תלמידיו מעבר לשעות הלימודים כמו גם על מחשבות שטורדות את מוחו בעקבות היום שהיה. עיצוב נשמות זה עסק רציני וגדול. המשכורת היא דבר הכרחי, אין כאן שאלה בכלל, אבל מעבר אליה יש את התמורה הסיפוק והמשמעות שמספק המקצוע החשוב בעולם ואת זה שום הסכם שכר בין האוצר להסתדרות לא יוכל לקחת. והנה כלל ברזל: בחינוך ובהוראה, תמיד ההשקעה של המורים בתלמידים תהיה הרבה יותר מהתמורה שהם יוכלו לקבל. גם אם יעלו את שכר המורים ל-15000 ₪.
ידע זה כוח. אם אתם מתחילים שנה חדשה עם כיתה חדשה שבו ודברו עם המחנכת הקודמת. עבודת מודיעין טובה יכולה לחסוך לכם הרבה מהמורות ולפרק מוקשים. מצד שני שימו לב וקחו את חוות הדעת הזו בעירבון מוגבל. עצוב, אבל יש מחנכים ששופטים ומתייגים תלמידים ש"לא באים להם טוב בעין". גם תלמיד שהוצמד לו הכינוי 'טרבל-מייקר' על ידי המחנך הקודם, זכאי להתחלה חדשה אצל המחנך החדש.
אין דבר יותר קל מאשר להתבלגן עם השנה ולהשאיר תלמידים בדיוק במקום בו קיבלתם אותם: עם אפס צמיחה והתקדמות. דף מטרות ויעדים שתחלקו בתחילת השנה יקל עליכם לעקוב אחרי ההתקדמות של התלמידים שלכם, ועל הדרך גם יוציא אתכם הרבה יותר מקצוענים ורציניים בעיני ההורים שרואים מחנך/ת שמציג\ה תוכנית עבודה מסודרת. בקשו מהתלמידים לכתוב בדף זה את ימי ההולדת שלהם. החשיבות של התייחסות מצד המחנך לימי ההולדת של התלמידים שלו היא שלם הגדול מסך חלקיו, ונותנת תחושה של אכפתיות. באותה נשימה אפשר לכתוב על החשיבות של הכרת חיי הפנאי של התלמידים שלכם - אין דבר שיותר מקרב מלדבר איתם על התחביבים שלהם.
אל תחכו לאסיפת הורים בשביל לקבל אינפורמציה על התלמידים שלכם. גלו יוזמה. הראו להורים שהתלמידים שלכם עד כדי כך חשובים לכם עד שהיה לכם מספיק חשוב להקדיש מזמנכם ולצלצל אליהם באופן אישי. נכון, זה קצת מתיש, אבל אין כמו רושם ראשוני והשיחות האלו עושות על ההורים רושם ראשוני נהדר. באחריות.
החשיבות שיש לשיחות המסדרון עם התלמידים, ל"מינגלינג", היא אקוטית ויכולה לחולל פלאים. בזמנים שבין השיעורים, בהפסקות ובארוחות עשר והצהריים אתם נותנים להם הזדמנות לפגוש את האדם שמעבר לחליפת המחנך. תהיו קלילים איתם. תצחקו איתם. תזרמו (כמובן תוך שמירה על דיסטנס. יש הבדל בין מורה שיש בו צד חברי לבין חבר). הרבה מאוד מודיעין יקר ערך נשפך בדקות האלו ובשיחות האגביות שלא קשורות דווקא לחומר הנלמד.
זה הזמן שבו אתם מעצבים את המרקם הכיתתי. את הביחד שלכם. זה הזמן שיש גם לתלמידים הזדמנות להיחשף לצדדים שלכם שפחות יוצא לכם לחשוף בדרך כלל. אם אתם יודעים לנגן בגיטרה זה הזמן; אם יש לכם סיפור מעניין לספר לכיתה על החיים שלכם זה הזמן. מדובר אמנם בהשקעה רבה ולא תמיד קל מבחינת טכנית לארגן ערב כיתה, אבל התמורה תהיה שווה בהחלט. תהיו בטוחים שגם אם התלמידים שלכם לא יזכרו מה ההבדל בין סינוס לקוסינוס, הם לגמרי יזכרו את הסיפור על ההימלאיה שסיפרתם להם על מגש פיצה חצי זיתים חצי בצל.
תלמיד שיש לו משמעות בכיתה ותפקיד בדופק הנשימתי שלה רואה את חווית בית הספר אחרת לגמרי מתלמיד שיודע שגם אם הוא יקום מאוחר או לא יגיע בכלל לכיתה, זה לא באמת יעניין אף אחד. נסו לתפור כמה שיותר תפקידים בכיתה. כל עוד הם משמעותיים ונצרכים לכיתה לכו על זה. זה הזמן להכיר בחשיבותו של אחראי טושים כחולים, שביום שהוא לא הגיע החומר פשוט לא זרם וההסבר היה חצי כוח.
תירגעו, לא מדובר בשיחות ארוכות מידי, רק סמול טוק קצר. מה קורה? מה הולך? מה שלומך? חשבתי עליך אז התקשרתי. לא צריך יותר מכמה מילים בשביל לקנות את עולמו של התלמיד. ועל הדרך את של הוריו. תראו להם שהם חשובים לכם גם לא בשעות הרשמיות. ככה בונים קשר ופתיחות מצד התלמידים.
הכרתי פעם מחנך שלא החמיץ אף הזדמנות לפרגן לתלמידים שלו וכן לסמס להורים בכל פעם שתלמיד ענה תשובה נכונה. הדבר יצר תחושת קרבה ואמון בין ההורים למחנך ואלו הבינו שהוא לא מתקשר או מתייחס אליהם רק שהוא צריך אותם בתור רס"רי משמעת. מעבר לכך הפירגון הזה מעיד עליכם שאתם מסתכלים על התלמידים שלכם בעין טובה. אחרי שנים של חינוך אני יכול להגיד בפה מלא: אין דבר חשוב מזה.
לא כולם מתחברים לכלי העזר הזה. לפעמים הוא מייגע, לפעמים חופר, לפעמים מעצבן והורס את הזרימה. ובכל זאת, אם משקיעים בשימוש בו, הוא נהיה כלי עזר רב עוצמה: לא צריך לתרץ להורים איחורים של תלמידים ולא צריך לתרץ לעצמכם מדוע תלמיד מסוים הגזים עם האיחורים שלו. כל מה שצריך לעשות זה פשוט להראות לו את הסמארט סקול והנתונים כבר ידברו בעד עצמם.
לבנות על הקפה והסוכר של וועד ההורים זה חשוב, בדיוק בשביל זה שילמתם. ובכל זאת תשתדלו להצטייד בקפה וסוכר של עצמכם (מי אמר טייסטרס צ'וייס?). יהיו ימים שפתאום יהיה חסר קפה או סוכר. ואם קפה טוב עושה לכם את זה וגורם לכם להיכנס לשיעור רגועים, חבל לפספס אותו בגלל שבדיוק נגמר. אם אתם ממש מפרגנים לעצמכם. אתם מוזמנים להשאיר חבילת עוגיות שווה או כל דבר אחר שיגרום לכם לחייך. כי כשהמורה מחייך גם הכיתה מחייכת. גם כוס אישית שלכם עם הקדשה מהמשפחה יכולה להיות אחלה, זה לא הבית אבל זה הכי קרוב שיש.
