להתחבר למאה ה-21
יום אחד, בעודי מכין מערכי שיעור ביולוגיה על יחסי גומלין בין האדם לכדור הארץ, צץ במוחי רעיון לחיבור מעניין לחומר הנלמד: התנ"ך – ספר הספרים, בו כתובים רעיונות המניעים את התודעה שלנו, לאו דווקא מבחינה דתית, אלא מבחינה ערכית ומוסרית. ללא היסוס ניגשתי לאתגר – תכנון שיעור ביולוגיה משולב עם שיעור תנ"ך, בשיתוף מורה לתנ"ך.
התלמידים קיבלו הזדמנות לשאול שאלות לגבי בעיות אקוטיות איתן מתמודד העולם כיום ולחבר אותן למאורעות דומים המתוארים במקורות. בנינו יחד שיעור מעניין שבו עסקו התלמידים בסוגיות של פיתוח בר קיימא מההיבט הביולוגי וכן בניתוח הסיפורים המופיעים בפרק א' ובפרק ו' בספר בראשית (סיפור הבריאה וסיפור נח והמבול). שיעור זה נועד להגביר את המודעות של התלמידים לשמירה על כדור הארץ באמצעות מעגל הזהות היהודית שלהם, על ידי הדגשת מקומם כתלמידים באלף השלישי, היונקים את דעתם והשראתם גם מהתרבות היהודית הקשורה לזהותם.
רעיון זה של חיבור בין השיעורים, קשור באופן ישיר לעקרון הגלוקליות בפדגוגיה מוטת העתיד שמוביל משרד החינוך: ללמוד סוגיות של "כאן ועכשיו" ולהבין שהסוגיה היא גלובלית ושכל העולם היה ועודנו עסוק בה.
מכאן ועד לשיתוף פעולה בין ביולוגיה לבין מקצועות אחרים, הדרך היתה קצרה והתחברה גם לעקרונות אחרים בפדגוגיה מוטת עתיד, דוגמת עיקרון השיתופיות, שבו אנו פועלים יחד כדי להשיג יעד משותף. הערך המוסף של השיתופיות טמון ביכולתה להעצים את השותפים ולאפשר להם להשיג יחדיו מטרות שלא יכלו להשיג כל אחד לבדו.
שיתופיות היא כלי רב עוצמה לשיפור הישגים ויצירתיות. היא מעצימה את יכולתם של פרטים ושל ארגונים לבצע למידה אפקטיבית ולשפר מאפייני למידה, אך ישנם גם לא מעט יתרונות לשיתופיות בין מקצועות שונים בבית הספר.
אחד הקשיים הניכרים אצל תלמידים הוא ביכולת ליישם ידע ומיומנות שרכשו במקצוע אחד, בפתרון בעיות ובדיון בסוגיות במקצוע אחר. מניסיון אישי, תלמידים רבים, אף מצטיינים, שהורגלו בשינון תבניות ובחזרה עליהן, מדווחים כי אילו המשימה הייתה ניתנת להם במסגרת שיעורי לשון, הם היו מגייסים בקלות את הכללים שנלמדו בכיתה ופועלים על פיהם בכתיבת הפסקה. ברם, אם משימה זו ניתנת במקצוע אחר, שם נדרשות תבניות אחרות לשינון החומר או להבנתו ובמקביל נדרשת גם מיומנות של כתיבת פסקה ממזגת, הם מתקשים בכתיבה.
קושי זה נובע, בין היתר, מהאופן שבו מתנהלים השיעורים ברוב המקצועות בבית הספר ומהאופן שבו הורגלו התלמידים ללמידה – שינון של תבניות לתשובה נכונה ודרכי פתרון של בעיות מסוימות בהקשר של המקצוע הנלמד, אך לא בהקשר נרחב יותר.
אין זה מפתיע. אלו המיומנויות הנדרשות מהם ברוב בחינות הבגרות, אך למעשה, שיתופיות בין מקצועות שונים יכולה להועיל גם אם המטרה העיקרית היא הכנה לבחינות הבגרות. למשל, תלמידים הנדרשים לכתוב פסקה ממזגת כתשובה לשאלה בהיסטוריה, באזרחות או בכתיבת מבוא לעבודת חקר בביולוגיה, מתקשים במיומנות זו על אף שכתיבה ממזגת נלמדת במסגרת שיעורי לשון.
לכן, שעה משותפת למורה להיסטוריה ולמורה ללשון יכולה להועיל מאוד. בשעה זו עוסקים בכתיבת פסקה ממזגת המבוססת על מקורות מידע היסטוריים. באופן זה מפתחים התלמידים את יכולתם לגייס ידע ומיומנויות ממקצוע אחד וליישמם במקצוע אחר ומתרגלים בו זמנית את שני המקצועות. בנוסף, התלמידים מקבלים ראייה רחבה יותר של המשמעות של מיומנויות שרכשו גם במצבים שהם מחוץ לתחום מוגדר מראש.
בשיעוריי הבחנתי כי תלמידים מתקשים בניסוח תשובות לשאלות בביולוגיה בשל קושי שפתי. למשל, הם נוטים להאניש תהליכים ביולוגיים ופיזיקליים או אורגניזמים חסרי תכונות אנוש (הצמח חושב, התא רוצה וכיו"ב). בנוסף, הם נוטים לייחס מילות תכלית לתהליכים המתרחשים מעצמם, שאין להם תכלית. למשל, בעל החיים משתנה כדי להיות מותאם לסביבה.
התפתחות ההתאמה מבוססת על עקרונות של ברירה טבעית ולכן שימוש במילות תכלית, שלעתים התלמיד אינו מודע למשמעותן, אינו יאה לה. ניסוח מסוג זה בא לידי ביטוי בתשובות רבות, כולל בבחינות הבגרות ולעתים קרובות אינו נובע בהכרח מחוסר הבנה של התלמיד, אלא גם מקושי ביכולת הביטוי שלו והתלמיד יוצא נפסד. סביר להניח ששיעורי לשון משולבים בשיעורי מדע יסייעו לתלמידים להשתפר בשני המקצועות.
באמצעות שיתוף פעולה בתחום החינוך בין מקצועות שונים בתוך בית הספר, נחשפים התלמידים והמורים לשיטות הוראה מגוונות ולומדים למזג בין מיומנויות מתחומים שונים, כדי להתאים חליפה נאה, במקום לצבור "פרטים נפרדים במגרות שונות בארון". מיזוג זה צפוי לבוא לידי ביטוי בשיפור הישגי התלמיד ובמיומנויות המורה בכל אחד מהמקצועות המשולבים.
