נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
שנת הלימודים תש"פ תיחרט בתודעה הציבורית כ"שנת הקורונה". בשנה זו נדרשו המחנכים והמורים של כל שלבי הגיל במערכת החינוך, לעבור משיטת ההוראה המסורתית הפרונטלית, בכיתות הלימוד ובגנים, להוראה מקוונת אל בתי התלמידים. בראייתי, שנה זו תיזכר גם כשנה שהעלתה שוב את שאלת חשיבותה של חטיבת הביניים ברצף החינוכי.
פעמים רבות מעלים אנשי מקצוע את השאלה, האם עלינו להתייחס אל שלב חטיבת הביניים כמו אל השלב של בתי הספר היסודיים או שמא כמו אל השלב של החטיבה העליונה. אל דיון זה מתלווה שיח בן עשרות שנים, בו עולה שאלת חשיבותה של חטיבת הביניים והאם הצורך בה עוד קיים או אולי הגיעה העת לביטולה?
בעבר, עבדתי בחטיבה העליונה בבית ספר שש שנתי בעל מדד טיפוח גבוה מאוד. שנים אלו עיצבו את תפיסתי בדבר חשיבותה של תעודת הבגרות ובדבר חשיבותו של המורה בקידום תחושת המצוינות והמסוגלות האישית בקרב התלמידים. למדתי שעל המורה להיות שותף משמעותי בהכנתם של התלמידים לחייהם כאנשים בוגרים, טרם צאתם מבית הספר אל השירות הצבאי/הלאומי ובהמשך אל האקדמיה. גיליתי כי רבים מאוד מהתלמידים הנכנסים בשערי החטיבה העליונה, כבר יש בהם תודעה מגובשת בנוגע ליכולותיהם האישיות. היכולת לשנות תודעה זו היא משימה מאתגרת ולעיתים כמעט בלתי אפשרית וכפועל יוצא, מצטמצמת היכולת להניע את התלמידים האלה למצוינות.
החטיבה זקוקה לפדגוגיה שונה
שלב חטיבת הביניים הוא אחד משלבי הגיל המורכבים והחשובים במסעו של הלומד במערכת החינוך. בראייתי, בשנה מורכבת זו, על אף אתגרי הקורונה הרבים, נדרשת מערכת החינוך לקבל החלטות היסטוריות בנוגע לתפקידיה של חטיבת הביניים וייחודיותה. עליה ליצוק תוכן ייחודי ומותאם, המובחן מהתוכן שבשלבי הגיל האחרים.
חטיבת הביניים אינה כשמה - היא אינה רק שלב ביניים בין בית הספר היסודי לבית הספר התיכון. נדרשת עבורה פדגוגיה שונה וייחודית, שתעודד מיומנויות, תסייע בפיתוח חשיבה ביקורתית, תתַרגל עבודת צוות וכישורים חברתיים ותזרע את הזרעים של אזרחות אפקטיבית ותורמת. כל אלה - לצד התמודדות עם הצרכים הרגשיים והחברתיים הייחודיים המאפיינים את התלמידים בפרק זה של חייהם.
החטיבה: תקופה ייחודית שדורשת פדגוגיה ייחודית
תפקידיה של החטיבה
בראייתי, לשלב חטיבת הביניים תפקיד משמעותי בעיצוב אישיותו של התלמיד, בקידום תחושת המסוגלות האישית שלו, בחיזוק יכולתו להתמודד עם תהליכים מורכבים של קבלת החלטות ובהכנתו המיטבית לקראת שלב החטיבה העליונה. ביטויי תפקידה הם, בין היתר, עיצוב תפיסת העצמי של התלמיד כאדם בעל ידע ומיומנויות, פיתוח חשיבה ביקורתית, הקניית כושר ניתוח ברמה גבוהה והנחת הבסיס לחיים שיש בהם תרומה לקהילה ולחברה. כל זאת בלי להמעיט בחשיבותה של החטיבה כגורם מרכזי לצמצום הפערים, המתווך ומסייע בהתגברות על הקשיים הנלווים אל המעבר מבית הספר היסודי אל התיכון.
חיזוק לדבריי אלה ניתן למצוא באמצעות התבוננות מעמיקה על הזירה הפדגוגית של חטיבת הביניים. ברבות מהחטיבות ברחבי הארץ ניתן למצוא קשר בין שיטות ההוראה בשלב החטיבה לבין אלה המתקיימות בבית הספר התיכון. למשל, ההוראה מרובה בתכנים פרונטליים, ההכנה למבחנים מבוססת על כמות ידע שנלמדה בכיתה ומצופה מן התלמיד להראות את בקיאותו בידע זה באמצעות מענה על שאלות שונות.
כמו כן, מגוון המקצועות אליהם נחשף התלמיד לאורך שנות לימודיו בחטיבת הביניים דומה לתמהיל המקצועות בתעודת הבגרות ושיטת הלימוד במקצועות האנגלית והמתמטיקה היא שיטה של רמות לימוד (הקבצות), בדומה לשיטת היחידות הנהוגה בחטיבה העליונה.
פער בשיטות ההוראה
עם כניסתי לתפקיד מנהל חטיבת ביניים, ביקרתי בכל בתי הספר היסודיים בזרם הממלכתי ביישוב, המזינים את חטיבת הביניים אליה הצטרפתי. להפתעתי, גיליתי פער גדול בין שיטות ההוראה בבתי ספר אלו, לבין אלה הנהוגות בחטיבת הביניים. בבתי הספר היסודיים, למשל, מתקיימת למידת עמיתים ענפה בין התלמידים והמקצוע הנלמד נגזר מהיבטים רב תחומיים, תוך הסתכלות על כמה תחומי דעת.
לעניות דעתי, על חטיבות הביניים מוטלת החובה להתאים את דרכי ההוראה, כשלב משלים לנעשה בבתי הספר היסודיים מההיבט הפדגוגי. ניתן לעשות כן באמצעות אימוץ ראייה פדגוגית רב תחומית, המשלבת בין כמה תחומי דעת ולא עוד בהוראת כל מקצוע באופן תחום ומופרד. הדיון בכיתה יהיה סביב שאלה מרכזית המעודדת עבודה בקבוצות בכיתה, וחשיבה ביקורתית "מחוץ לקופסה", תוך תרגול מיומנויות של קריאת טקסטים מעולמות ידע שונים, והבנתם. שיטת הוראה זו עשויה להגביר את העניין והמעורבות הלימודית של התלמידים בנעשה בכיתה וגם לתרום למרקם החברתי ולתחושת השייכות של התלמיד אל הכיתה, ככלל ואל קבוצת הלמידה שאליה הוא משויך, בפרט.
אלמנט מרכזי נוסף הוא היכרות לא מספקת של מורי החטיבות עם שיטות הלימוד ודרכי ההוראה הנהוגות בבתי הספר היסודיים. כפועל יוצא, הם עלולים להחטיא את אחת ממטרותיה החשובות של חטיבת הביניים: תיווך בין בית הספר היסודי לבית הספר התיכון. לעניות דעתי, מחלקות החינוך ברשויות המקומיות צריכות לעודד היכרות מעמיקה יותר של מורי חטיבות הביניים עם הנעשה בשדה החינוכי בשלב היסודי. התוצאה של מהלך שכזה עשויה לבוא לידי ביטוי בהבנה פדגוגית רחבה יותר של הצוותים החינוכיים בנוגע לשאלה כיצד לקיים רצף חינוכי בין שלבי הגיל השונים בדרך מיטבית, כאשר במקביל, לתלמידים תהיה קליטה נוחה ורכה יותר בחטיבת הביניים.
כולם מסתכלים רק עלי: איך מרגישה מתבגרת בשיעור בזום?
עולם חברתי חדש
חשוב להדגיש כי ההסתכלות הכוללת אינה יכולה להיות אך ורק פדגוגית, שכן התלמידים הלומדים בשלב חטיבת הביניים נתונים באחד משלבי הגיל המורכבים – ראשית גיל ההתבגרות. לכך מצטרפת העובדה כי התלמיד אשר כבר הסתגל לסביבה חברתית מוכרת, במשך שש שנים רצופות, חווה שינוי דרמטי עם המעבר לחטיבת הביניים.
כמו כן, שטחו של בית הספר היסודי קטן, לרוב, מזה של חטיבת הביניים. ההתמצאות במרחב החדש והמאיים מעט ובה בעת הסתגלות לסביבה חברתית חדשה, עשויות להיות משימה רגשית מאתגרת. ייתכן שמטעמים אלה ניכרת עלייה משמעותית באחוז ההיעדרויות בשלב החינוך הזה וירידה בתחושת השייכות שהתלמיד חש כלפי בית הספר. בנוסף לכך, ניתן להבחין, לעיתים, בירידה דרמטית בהישגים הלימודיים, לעומת ההישגים בבית הספר היסודי.
דימוי עצמי, זהות והשתייכות
נושא נוסף אשר יש לתת עליו את הדעת הוא הדימוי העצמי. שאלות של זהות והשתייכות מעסיקות מאוד את בני קבוצת הגיל של חטיבת הביניים. לעיתים שאלה זו אינה באה לידי ביטוי באופן מובהק, אלא בעקיפין בלבד. לדוגמה, במהלך שנת הלימודים תש"פ עלתה השאלה האם במהלך שיעורי הזום ניתן וצריך לחייב את התלמידים לפתוח את המצלמות לאורך כל השיעור. בהקשר זה עולה שאלה חשובה לא פחות - מדוע מסרבים חלק מהתלמידים לפתוח את המצלמה? האם זו ההצגה העצמית אל מול המצלמה אשר יכולה להבליט פצעי בגרות? האם זה הקול שמתחלף? או שמא החשש שלהם כיצד נראה הבית או החדר בו הם גרים, ביחס לאלה של קבוצת השווים שלהם?
תקופה הדורשת דרכי הוראה שונות וייחודיות
מעורבות הורים
משימה נוספת שעל חטיבות הביניים, בשיתוף הרשות המקומית, לקדם בעת הזו, לדעתי, היא קידום השותפות עם הורי התלמידים. בשלב בית הספר היסודי, ההורים הם שותפים פעילים לעשייה המתקיימת בבית הספר, כשלב המשך לשלב הקדם יסודי. לעומת זאת, בשלב חטיבת הביניים אנו רואים ירידה משמעותית במעורבות ההורים ובשותפות עימם.
בשנים בהן אני משמש מנהל חטיבת הביניים פגשתי הורים רבים שבעבורם הילד העולה לשלב החטיבה הוא הילד הבכור ולצד ההתרגשות הרבה, מלווים אותם חששות וחרדות רבים. כל אלה נוספים לקשיי ההתמודדות שלהם עם בן או בת בראשית גיל ההתבגרות.
כחלק מקידום תפיסת הקהילתיות וחיזוק הקשר שבין בית הספר להורי התלמידים, על חטיבות הביניים לעודד את הקמתן של קבוצות שיח ודיאלוג עם ההורים בשעות אחר הצהריים, לצורך תיווך הדילמות שהם חווים והקניית מיומנויות המאפשרות לחזק את הקשר שלהם עם הנעשה בשעות הבוקר בבית הספר. מיזמים מסוג זה יכולים להגביר את המעורבות ההורית וכן את האמון שלהם בבית הספר.
תרומה לחברה – כבר בחטיבה
במהלך חודשי הקיץ הלך לעולמו איש החינוך וממייסדי ארגון המורים העל יסודיים, ד"ר יוסף גולדשטיין. לאורך שנותיו כמנהל מחוז במשרד החינוך, במאה הקודמת, הגה ד"ר גולדשטיין את רעיון המחויבות האישית, שבאמצעותו יתרמו תלמידי החטיבה העליונה לקהילה, כתנאי לקבלת תעודת הבגרות. בעיניי, בעת הזאת, משימת התרומה לחברה והמעורבות החברתית איננה צריכה להיות עוד משימה שמוגדרת לשלב החטיבה העליונה בלבד. בעיניי, היבט זה צריך לבוא לידי ביטוי בכל הרצף השש שנתי, מחטיבת הביניים ועד סיום התיכון, מתוך מטרה למצב את התלמידים כאזרחים התורמים לחברה בלי קשר לתעודת הבגרות.
החטיבה – יותר משלב אמצע
בשנים האחרונות מוביל האגף לחינוך העל יסודי במשרד החינוך תהליכים מעמיקים כדי ליצור ייחודיות לשלב חטיבת הביניים. אני סבור שהמטרה העיקרית היא לייחד ולהגדיר לחטיבת הביניים מטרות ויעדים המובחנים מאלה של שלבי הגיל האחרים (יסודי ותיכון). ייתכן כי עצם ההמשגה ההיסטורית "חטיבת ביניים", המתארת שלב זה כלא יותר משלב אמצע אמורפי, תרמה למציאות הקיימת. ייתכן שעלינו לשקול המשגה אחרת, המדייקת יותר את מהות השלב הזה בחיי התלמידות והתלמידים.
מה דעתכם על תפקידה של החטיבה ברצף החינוכי? מה אתם עושים כדי לתת לתלמידי החטיבה את המיומנויות הנדרשות שלהם בשלב זה? נשמח לשמוע כאן בתגובות.
