לחלום בגדול
ירון אדל יצר קבוצה זו.
ירון אדל צירף אותך.
הינך מנהל הקבוצה כעת.
הוספת את אילן קרן מהכדורסל, מופי אדסטרט, טל בר מעוז, יסמין ווקשטיין, בלה פלד, טל מוסקוביץ אננס...
בתהליך משוגע, התאספו לכם תוך שעות ספורות 200 אנשי חינוך שהצטרפו לכתיבה שיתופית-ווירטואלית ואינטנסיבית של מדריך הלמידה הויראלית. בשיתוף פעולה מטורף הצלחנו לבנות תוך 48 שעות מדריך מקיף שהוא כולו עבודה שיתופית של מורים למען מורים.
בזמן שהממשלה עוד התלבטה לגבי הלמידה מרחוק, אנחנו החלטנו להקים בית ספר שייתן מענה על כל צרכי המבודדים. זרקנו את חוסר האונים לפח, לא חיכינו לתשובות מלמעלה לגבי הסכמי שכר כאלו או אחרים וסרבנו להיות מוצפים בהודעות מהמורים של הילדים שלנו, כאילו עולם כמנהגו נוהג. בזמן התהליך, למדנו המון על מה זה להיות מורה כי הרגשנו את השטח ממש חזק. בכתבה זו אנחנו רוצים לספר לכם על המסקנות החשובות שהגענו אליהן לגבי שיתוף פעולה והנעת תהליכי הוראה על ידי מורים.
מדריך הלמידה הויראלית היה ההתנסות הראשונית לפני שבועיים והיווה הוכחה לדברים המדהימים שיכולים לקרות כשמורים רותמים יחד את הלהט שלהם לעבודה משותפת, אבל זה היה רק הצעד הראשון. כשסיימנו, הבנו שאנחנו בעצם בונים בית ספר. לקחנו נשימה עמוקה ונפגשנו שוב מרחוק, כדי לבנות את החממה – מגדירים מחדש את החינוך.
את המסקנות שלנו מהניסוי הזה, אפשר לשים תחת הכותרת: המורה הוא סטארטאפיסט. השתמשנו בערכים ובעקרונות של עבודה מתרבות הסטארטאפים, בה עונים על צרכים בצורה מהירה, מדויקת וגמישה, תוך כדי תיקונים מהירים. אחר כך תרגמנו את הערכים האלו אל תוך שפת החינוך ויצרנו את רשימת המסקנות שבהמשך הטקסט.
אנחנו מורים לשינוי - מראים את הדרך בתוך תהליך השינוי שנכפה עלינו. בהתנסות שעשינו למדנו המון על המקום הקריטי והמיוחד של המורה בעתות חירום בזמנים טכנולוגיים והנה הנקודות שרצינו לשתף אתכם בהן, למען הלמידה המשותפת של כולנו:
1. בעולם החדש אין היררכיה
ראשי מחלקות חינוך עירוניות עבדו עם הורים; מורים מקצועיים נתנו ייעוץ רגשי לתלמידים; מורים למתמטיקה עבדו עם מורים לספרות; מחנכים מכל הארץ עבדו ביחד בקבוצות רב גילאיות; מנהלים שיחררו פיקוד ואף אחד בכלל לא ידע מה התפקיד של השני בעולם האמיתי, אלא אם הכיר אותו קודם באופן אישי. התפקיד לא חשוב. מי שהביא ערך - היה משמעותי.
מתכננים את האתר 2. מורים מזהים צרכים ומתרגמים אותם במהירות
במהלך ההאקתון עלו המון צרכים שונים אחד מהשני: יצירת קשר בין הצוותים, אפיון טכנולוגי של המוצרים, החלטה על פדגוגיה, בחירת פלטפורמת שיחה, ג'ינגול בין הבית למשימות. לא היו לנו מספיק אנשים כדי לפתור את כל הבעיות ולכן כל מורה היה צריך להיות יזם ולפתור בעצמו את הבעיות שלו – מהר ועכשיו. בסיום, אספנו את כל ההערות וכך יצא שכל פתרון זמני הפך לקבוע. פתרונות שנולדו ביוזמת מורים, ייושמו בבית הספר החדש.
3. מורים מאמצים כישלון כדרך להשתפר
בהאקתון היו כמה רגעים לא פשוטים בהם גילינו שעבדנו על משהו, אבל לשווא. לדוגמא, בגלל שנכנסו המון אנשים והתחילו לעבוד ביחד על המון דברים, רק אחרי שלוש שעות גילינו שיש צוותים שעשו את אותה עבודה. עצרנו לרגע וכינסנו ישיבה של כל מי שרצה. החלטנו לחבר צוותים ולבטל צוותים מסוימים. אף אחד לא התרגז. כולם קיבלו את זה בהבנה. תארו לכם בית הספר שבו סוגרים פתאום את צוות לשון כי הוא עושה עבודה דומה לצוות ספרות. בבית הספר שלנו אפשר.
4. מורים לוקחים המון סיכונים מושכלים
להיכנס למשהו שאנחנו לא יודעים איך יגמר? כדאי להיות ראשונים להצטרפות כדי לתפוס מקום או אחרונים להישאר כדי לוודא שהיוזמה תהיה באוויר? אנחנו משקיעים עם אפשרות ליפול או עומדים מהצד? זהירים? המון שאלות שכל המשתתפים שאלו את עצמם תוך כדי. מספיק אנשים החליטו שזה סיכון ששווה לקחת אותו. יצרנו הון סיכון אנושי ממשי.
5. מורים עובדים בתוך קהילה
עומס, התמודדות, צורך בשיקוף, חשיבה משותפת, צוות. ניהול קהילה גדולה דורש מכולם לוותר, לדייק, לפתוח את הראש ולהגיד, רגע, אולי יש בזה משהו... או בזה. למדנו לנהל שיח וזה עבד. זה עבד כי חווית המשמעות והחשיבות במה שעשינו הייתה גדולה יותר מהצורך של כל אחד להיראות חכם או להיות צודק. אנחנו משוכנעים שנזכור את זה בישיבת הצוות הבאה של בית הספר הוויראלי.
6. מורים מטילים ספק באופן שיטתי
הטלת ספק היא הדרך היחידה להשתחרר מקיבעונות. להטיל ספק אינו אומר לעבוד ללא מסגרת. כן הגדרנו גבולות גיזרה. אי אפשר להטיל ספק בלעדיהן: אוטונומיה, דיפרנציאליות, המבוגר כמאפשר למידה, ראייה כוללנית (הוליסטית), גמישות. לכל מוסד חינוכי יש חזון. השאלה היא האם החזון משמש פילטר דרכו עוברת או נדחית כל פעולה שנעשית בבית הספר? כשניסינו לעבוד ללא פילטר לא הצלחנו לזוז. כשכולם הסכימו שזה המצפן, הדברים התחילו לזוז - לעוף.
7. מורים משלימים עם חוסר המושלמות
בתהליך מתמשך יש הרבה תהיות. למשל: יש ציונים או אין ציונים? כמה נפגשים OFFLINE וכמה ONLINE? כמה בחירה יש? מה בדיוק לומדים? ועוד עשרות שאלות שכולנו מכירים. ככה לא נוכל לעולם להתחיל. לא חיכינו שהמוצר יהיה מושלם, שלם. ידענו שזה בלתי אפשרי וגם מיותר. זה דומה קצת לתכנון של מערכי שיעור ופעילויות שכשמגיעים איתן לכיתה מגלים שזה בכלל לא מה שהכיתה זקוקה לו. אימצנו את חוסר המושלמות הזו. אנחנו מרגישים שבעזרת התהליך הצלחנו להשתחרר מקיבעונות מחשבתיים, ודאי מכאלו שאיתם עבדנו לאורם חודשים ואולי שנים.
כשמאות ילדים ישירו "מה נשתנה הלילה הזה" בפסח הקרוב ובהרבה בתים ירגישו אולי שחזרנו לעבדות במקום לצאת ממנה, יהיו גם אנשים, אנחנו מקווים, שמשהו ישתנה בהם והם ירגישו חירות בתוך הבדידות הזו שנכפתה עלינו. הם יוכלו להיות חלק, חלק מבית ספר, מבוסס אתגרים, דיאלוגי ופתוח, בלמידה רב גילאית, בהנחיה של מנטורים (שיכולים להיות גם התלמידים בעצמם), שאפשר יהיה להגיע אליו בבוקר ולהיות חלק ממנו במהלך שבוע מלא. כולכם מוזמנים!
בבית הספר יהיה כל מה שיש בבית ספר: תלמידים, מורים, למידה, חברה, הנאה והטלת ספק. ויהיה מקום לכולם - לשאול, לשנות, להאיר ולהציע.
אנחנו מזמינים אתכם - לא משנה מי אתם, לקחת חלק. איך מצטרפים? עוקבים אחרינו ברשתות ונכנסים באחת מהדלתות הרבות שנפתחות בכל יום מחדש. כאן תוכלו להיכנס לאתר שלנו וכאן לעמוד הפייסבוק של הפעילים.
