חטיבת הביניים: הזדמנות ללמידה משמעותית, בלי היסטריית הבגרויות

אחרי שנים רבות בהן שירתי את המדינה בקריירה אחרת, החלטתי "לקפוץ ראש" לתוך עולם ההוראה והחינוך. לאחר סיום תהליך ההסבה ועם הגעתי לבית הספר, התחלתי ללמד את תלמידי כיתות יא'-יב' כהכנה לבגרויות ותלמידי כיתות ח' ו-ט' בצעדיהם הראשונים לקראת לימודי מקצוע האזרחות.

לתחושתי, הגעתי מוכן. היה לי את הידע המקצועי הנדרש ולא חששתי מהמפגש עם התלמידים. הרגשתי שאני נכון לאתגר ושיהיה בסדר. האמת, לא דמיינתי לאן אני קופץ.

המפגש עם התיכוניסטים היה די פשוט. כפורש כוחות הביטחון, הם ראו במפגש איתי הזדמנות לקראת הגיוס המתקרב ואני ראיתי בכך עשייה משמעותית: הכנה לצעד הבא בחיים וגם הרחבת הידע שלהם. עבודת ההכנה לבגרויות עצמה לא הייתה מורכבת. הכל היה מובנה וברור.

ואז, בצהרי ה-1 לספטמבר, צעדתי לבניין חטיבת הביניים, עם כוונה ברורה ללמד תלמידי ח' בנושא המהפכה הצרפתית. חשבתי שזה הולך להיות מעניין, אבל לא באמת הבנתי לאן אני נכנס.

כבר בכניסה הבנתי שאני הולך לדבר על מהפכה, אבל לא הצרפתית. אף תלמיד לא עמד בכניסתי לכיתה, החומר הלימודי לא היה על השולחן ורק להתחיל את השיעור לקח לי 20 דקות, שלא לדבר על מאחרים, מתחצפים וחוסר ריכוז בעליל. אפשר כבר להבין שעל המהפכה הצרפתית לא דיברתי באותן שעות.

בסוף אותו חודש ולקראת הכניסה לחופשת החגים, כבר הייתי על סף התשה: החומר לא עניין את התלמידים, הם לא נהנו מהשיעורים ולא התרשמו ממני או מהמצגות האינטראקטיביות בהן השתמשתי. חשתי שכל מאמצי להשקיט את הכיתה ולהיכנס לאווירה לימודית כשלו לחלוטין ולאחר שיחה עם מנהלת חטיבת הביניים נפלה בי תובנה משמעותית – אני לא רלוונטי!

החופש הגדול ששינה את חיי

חוויתי משבר אמיתי, לרגע אפילו חשבתי להרים ידיים - כל כך קשה זה היה, אבל הראש לקח אותי לכיוון אחר. חכמת המזרח לימדה אותנו שכל משבר הוא הזדמנות ואני החלטתי לאמץ את זה.

ניצלתי את ימי החופשה הראשונים לשיחות ארוכות עם ילדיי, שבעצמם היו תלמידי חטיבה עד לא מזמן. במהלך השיחות, למדתי על התלמידים שלי, על מה שעובר עליהם, על מה שמעניין אותם ועוד. זו הייתה השלמה מדהימה לקורס שלמדתי במכללה אודות הפסיכולוגיה של גיל הנעורים ובעקבותיה הבנתי שאני חייב להשתנות אם אני רוצה ללמד בני נוער בגילאים הללו ולהשפיע עליהם בדרך בה רציתי להשפיע.

את יתרת החופשה ניצלתי לשינוי עמוק של הסגנון, המערכים, הכיוונים והמתודולוגיה בה נקטתי והכל בניסיון לגוון את דרכי ההוראה ולהפוך אותה למותאמת יותר לתלמידי חטיבת הביניים. 
לאחר שבועיים של "חופשה" הגעתי מוכן למשימה ומאותו רגע התחיל מסע מדהים, שהיום, מספר שנים אחרי, הבנתי שהוא שינה את חיי, את צורת החשיבה שלי ואת כל הגישה שלי לאותם בני נוער, המצויים בגיל שהוא ממש סערה.

המצגות נכנסו לתיקיית הארכיון במחשב ושיטת ההעברה הפכה במהירות לממוקדת תלמיד וקבוצה. למידת החקר הפכה למרכז העניין והחיבור בין התכנים לבין האקטואליה הפכו להיות העניין המרכזי.

עבודת החקר בקבוצות היתה הזדמנות לחיבור אישי שלי עם כל תלמיד

שיעורים איכותיים ומרתקים

בשיחת חניכה עם מנהלת החטיבה הצגתי את השינוי שעשיתי ולשמחתי זכיתי לגיבוי ממשי ומיידי. "אנחנו לא בהיסטרית בגרויות בחטיבה", כך היא אמרה. "קח את הזמן. אני לא עומדת לך עם סטופר על התכנים". את הכפפה הזו הרמתי מיד ויצאתי לדרך.

מרחב הגמישות בחטיבת הביניים הוא עצום. העובדה שאין חובה להיצמד למנגנון הערכה בדמות בחינות בגרות נותנת הרבה מאוד "אוויר" ופתח למורה להשפיע ולהגיע לתלמידים מבלי לרוץ בחומר.

את המהפכה הצרפתית העברתי בדרך אחרת ממה שתכננתי, ניסיתי לקחת את צרפת של המאה ה-18 ולהשוות אותה למצב כיום, כדי שהתלמידים יבינו מהי דמוקרטיה ומהן זכויות אדם דרך חקר.

התלמידים נדרשו לקחת שלל תחומי חיים ובעבודה קבוצתית לייצר השוואה מעניינת בין אז לבין היום. הם נדרשו להכין פרויקט, שבסופו יסכמו, כל קבוצה והתחום שלה, במה דברים השתפרו מאז המאה ה-18. אחת הקבוצות אפילו הגדילה לעשות וביוזמתה קיימה השוואה בתחום מעמד הביניים של אז והיום עם בחינה גם של המצב בישראל.

השיעורים היו מרתקים. העבודה בקבוצות איפשרה לי להתמקד בכל שיעור בקבוצת תלמידים אחרת וכשראיתי שיש קשיי ריכוז, הפכתי את השיעור למישחוק ולחידונים – שיעורים קלילים ומאוד משמחים.

ללמוד בנחת ובכיף - רגע לפני שמתחיל המירוץ של התיכון 

מבחנים – לא מה שחשבתם

גם המבחנים השתנו. ביקשתי מהתלמידים לחוות דעה, לנסות לחשוב, להביא מעצמם למקצוע. היה גם חלק תכני שדרש שינון, אך הוא היה שולי בתהליך ההערכה. "למידה משמעותית", אמרתי לעצמי. הבנתי שהחוויה כאן היא חשובה והשינון הוא כלי פחות מועדף.

רווח נוסף מהשינוי בגישה הוביל לחיבור אישי עוצמתי עם התלמידים שלי. המפגש עם קבוצה מצומצמת ועבודת חקר ממצבת את המורה כמנטור. ברגעים אלה ניסיון חייך עומד לרשותם וכשהאמון נבנה, הם כבר רואים בך דמות שהיא הרבה מעבר ל"מורה לאזרחות". השיחות איתם הופכות למשמעותיות ולרגעים נושאים "חמים" בהקשר האקטואלי הופכים לוויכוחים סוערים. היו רגעים בהם נדהמתי ממה שחווית לימוד אחרת יכולה ליצור.

את המתודולוגיה הזו ניסיתי גם בתיכון – אך מהר מאוד זכיתי לנזיפה מצד רכז המקצוע על אי עמידה בקצב ההכנה לבגרות. הבנתי ששם לא אוכל לפעול באותה גמישות כמו בחטיבה. הבגרויות, שהן גולת הכותרת של ביה"ס התיכון, לא מאפשרות סטייה ואפילו מינימלית מתכנית הלימודים. אין זה אומר שהשיעורים בנאליים או משעממים – אולם זה אומר שאתה די מוכתב ומרחב הפעולה שלך מצומצם מאוד. התלמידים עצמם בלחץ לקראת הבחינה והם משווים את ההספק בכיתה להספק בכיתות אחרות.

הממד החווייתי בחטיבת הביניים מאפשר למורה ללכת לכיוונים חדשים, כמו הממד הווירטואלי, למידה חוץ כיתתתית, הבאת דמויות מעניינות למפגשים, חיבור עם אוכלוסיית לומדים אחרת, בניית משחקים, שילוב אקטואליה ומתן אפשרות לתלמידים להעביר בעצמם את החומר בהוראת עמיתים.

יום הורים מסוג חדש

גם בתחום ההערכה החטיבה היא הזדמנות. אנחנו יכולים להרחיב ולהעמיק את תחום ההערכה החלופית לכיוונים רבים. נוכל לתת במה גם להקשרים של יוזמת התלמיד, מעורבות שלו בהעשרת השיעורים, רעיונות שעולים מלמטה, דרייב, השפעה על תלמידים אחרים ועוד שלל כישורי חיים שעליהם ניתן לבנות מדדי הערכה, לא רק כתלמיד, אלא כאדם.

כשהגיע יום ההורים, היה לי סל עשיר של מידע על התלמידים שלי - לא רק כמה הם משקיעים, כמה בעיות משמעת יש להם וכדומה, אלא גם על האישיות שלהם, ההתפתחות האישית והדרך שלהם לצמוח. היו הורים שהתקשו לקבל את זה, שחיפשו את המספר והתווכחו על 80 או 90, אבל רוב מוחלט של ההורים נהנו מהמשוב השונה, כי פעלנו שונה והתנהגנו שונה. יכולנו לפעול כך והתוצאה הייתה הרבה יותר עשירה.

לסיכום, ניתן לדמות את חטיבת הביניים לילד ה"סנדוויץ'" – אותו ילד שיש לו אחות גדולה ואח קטן והוא נמצא במצב ביניים ייחודי, הדורש מענה ייחודי. כאשר אינך מוכתב ואין לך תוכנית מחייבת של לוחות זמנים, ניתן לבנות גישה איכותית הממוקדת בתלמידים עצמם והתוצאה, לא רק שמספקת מאוד, היא אפילו חוויה לחיים.

מאת: רן שמשוני ורונן איציק. הכתבה באדיבות פסיפס. לחצו כאן לכל הכתבות של פסיפס ב"הגיע זמן חינוך". 

• רן שמשוני הוא איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה. בעל תואר ראשון בהנדסה ותואר שני בחינוך. ממקימי חברת פסיפס, המתמחה בהעברת תהליכי פיתוח מקצועי למורים ומנהלים. בעל ניסיון רב שנים בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים ותלמידים. ממחברי הספרים סודות הלמידה וחמוטל ואלישע עולים לכיתה א', נושאי תו התוכן של מכון אדלר.

• רונן איציק הוא אלוף משנה במילואים ומנהל תכנית "אתגרים" לפיתוח מנהיגות ביניים בבתי הספר במגזר הערבי והדרוזי בפסיפס. בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה. דוקטורנט, חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי ובעל תעודת הוראה מוסמך בחט"ע בתחום ידע האזרחות.