מהי שיטת הלמידה המפתיעה שתעביר את הכיתה שלך לעידן הרשת?

"זהו. זה לא עובד יותר", מצאתי את עצמי אומרת יום אחד למורה קולגה בהפסקה. "או שאני עוזבת את ההוראה או שאני ממציאה את עצמי מחדש".

אחרי שנים של הוראת ההיסטוריה של האמנות והעיצוב בטכניון, הרגשתי שהגעתי לצומת. לא משנה כמה אתאמץ לחדש, להכניס עניין בתוכן ובשיטות, הסטודנטים שלי מתחלקים איכשהו בכל שנה בחלוקה גסה לשליש "דלוקים", שליש אדישים ושליש שמחפשים דרכי מילוט. מייאש.

החלטתי ללכת על כל הקופה. נפטרתי מכל המצגות וההרצאות הנכבדות שלי, עם חומרים שאני מדקלמת מתוך שינה, חומר שאני או מי שמעלי, קבע שהוא ה"ליבה" החשובה של הידע.
זהו. בשבילי זה נגמר ובשביל התלמידים שלי ברור שזה כבר מזמן מזמן פאסה.

אנציקלופדיות מתו. הרשת חיה ותוססת והידע מכפיל את עצמו בקצב מסחרר יותר מאי פעם. התלמידים חיים עולמות אחרים של אפשרויות ותכנים. אז למה בעצם הם צריכים אותי? מה התפקיד שלי בהוראה בעידן עומס המידע והרשתות? החלטתי לצאת לניסוי ולבדוק מחדש את תפקיד המורה במאה ה-21. כך יצרתי את הרעיון של שיטת הלימוד ויקי-כיתה.

"אבל איך הם יסתדרו באוניברסיטה?" שואלים אותי שוב ושוב מורים כשהם שומעים על השיטה. "הרי שם הם יצטרכו לשבת בשיעורים ארוכים, לגשת למבחנים קשים ולהגיש עבודות אקדמיות מורכבות. אנחנו חייבים להכין אותם". אז זהו, שלא ממש. הלמידה האחרת נכנסת גם לאקדמיה, תוך הבנה שלמידה זו מכינה את הלומדים לעולם האמיתי בו הם יתפקדו כמבוגרים. עולם החינוך מבין שלמידת חקר היא הדבר הבא. הנה, את הניסוי שלי ערכתי בכלל על כיתת סטודנטים בשנה א' בקורס שנתי בתולדות העיצוב בטכניון.

עולם החינוך מבין שלמידת חקר היא הדבר הבא

7 עקרונות ללמידה בעידן הרשת

1. העיקרון החשוב מכל: חוכמת ההמונים
הספרייה הביבליוגרפית של הקורס מתחילה ריקה ונבנית כולה על ידי התלמידים במהלך הקורס עצמו. היא אינה "מונחתת" על ידי המורה בפתיחה. למה? פשוט כי כבר יש אוקיינוס של מידע שקיים ונגיש היום לכל אדם בכף היד. החוכמה - לשאול שאלות ממקדות בעת חיפוש וסידור הידע וליצור כלים שיעזרו לברור מקורות איכותיים. כלי העבודה: ספריית דרייב משותפת, בקוד פתוח לתלמידים ולמורה, המשקפת את "המוח הקבוצתי" צובר הידע של הקורס ומשמשת גם כלי ללמידת עמיתים.

2. התוצרים משקפים חיבור אישי ולמידה
בלמידה אנחנו מגייסים את המשאבים, הכישרון, נטיות הלב והעניין האישיים של התלמיד, כדי ליצור יצירה משלו בעקבות מושא המחקר שלו, בתוך מסגרת מוגדרת מראש. לדוגמה, יצירת קופסה בהשראת מעצבת שהשפיעה על העולם, בליווי הצגת גוף העבודות של אותה מעצבת והסבר כיצד היא השפיעה עלי.

3. תפקיד המורה – מנטור בתהליך הלמידה
בשיטה זו, המורה לוקח על עצמו תפקיד חשוב וכפול: ראשית, שמירת SETTING של הכיתה כמרחב בטוח, מאפשר, נעים ומצמיח עבור התלמידים – תפקיד שהוא הנחייתי. שנית, יצירת מסגרת מחקר ודיון מדויקות, דרך הכוונה בשאלות מחקר והגדרת משימות ברורות, שחייבות להיות גם פתוחות מספיק. המורה מעלה את רף הלמידה ו"מותח" את הגבולות האישיים של כל תלמיד במקומות בהם הוא מזהה תלמיד שלא "נדלק" על מושא מחקר או במקומות שבהם התלמיד לא מוצא את עצמו. הוא גם מרשת, שתפקידו לחבר בין תלמידים. המורה הופך מוביל וגם שותף פעיל בבניית גוף הידע הקבוצתי, מכוון למידה ועבודה, ובעיקר תפקידו לשקף לתלמידים את התהליך המיוחד שהם עוברים.

4. אין שיעורי בית
מלוא זמן השיעור מוקדש ללמידה ולעבודה. אין צורך לקחת עבודה הביתה.

5. אין מבחנים ואין הגשת עבודות כתובות
מדדי ההערכה נבנים ונמדדים יחד, דרך רפלקציה אישית לתהליך וביקורות לעבודות בהגשה. הרפלקציה תכלול התבוננות על ההשפעה הקוגנטיבית והרגשית של הידע החדש על הלומד - מה למדתי שחידש לי ובאיזה אופן, מה הקונטקסט האישי, מה עבד ומה לא עבד עבורי בתהליך, איך הרגשתי?

6. אווירה בלתי פורמלית בתוך מסגרת כללים ברורה
האווירה מאפשרת הזדמנות להתנסויות חווייתיות והרפתקניות. ומצד שני, יש הקפדה ברורה מאוד על מסגרת שיח ביקורתי בונה ומכבד, ועל נוכחות עירנית. ההתגייסות של התלמידים לעקרון זה נובעת מן המעבר של המורה ל"אחורי הקלעים" והמעבר שלהם עצמם למרכז.

7. בניית הידע
הידע נבנה בתהליך, דרך "גלים" חוזרים ונשנים של איסוף, חקר ויצירה. לפי השלבים שבהמשך.

האווירה בכיתה היא בלתי פורמלית אך בתוך מסגרת כללים ברורה

אז איך תוכלו ליישם את ויקי-כיתה גם בכיתה שלכם?
אלו הם שלבי העבודה שלי, עם דוגמאות מתוך הוראתי:

1. פתיחה בהצגת ההקשר
   הסבר על תהליך הלמידה עצמו, על תחום המשמעות ואיך הוא רלוונטי לחיינו ("מה יצא לנו מתהליך הלמידה הייחודי?") והבהרת כללי ה-SETTING. מניסיוני, זהו שלב הכרחי שמסיר חשדנות מהתהליך הלא שגרתי.
   
   
2. יצירת "תפריט" קבוצתי
   פתיחת תיקייה משותפת בדרייב, אשר תהווה עבורנו פלטפורמה עיקרית ליצירת גוף ידע משותף. לאחר מכן נקיים שיטוט מקביל של הקבוצה בעזרת טלפונים או מחשבים ברחבי הרשת, סביב שאלת מחקר שתפקידה ליצור מסגרת תוכן וכרונולוגיה ולגרות מחשבה סקרנית. לדוגמה, "מי הם המעצבות והמעצבים המשפיעים בעולם במאה ה-20 בתחומי האדריכלות, המוצר, האופנה". עובדים על מצגת שיתופית ומעלים אליה שמות של כמה שיותר מעצבות ומעצבים שמצאנו.
   
   
3. בחירת מושא מחקר אישי
   בחירה המבוססת על "הידלקות" אישית של התלמיד על מושא המחקר שלו. הסיבה אינה חשובה. בתוך הדרייב המשותף נפתחות תיקיות לכל תלמיד ומושא מחקרו ולשם התלמיד אוסף מקורות ידע טקסטואליים וחזותיים, יחד עם ציוני מקורות על פי קריטריונים של כמות ואיכות שאני כמורה יכולה להגדיר ולבדוק. התיקיות והחומרים שבהן גלויים לי ולכל הקבוצה. תפקידי כמורה לוודא שכל תלמיד מצא את מושא המחקר שאכן מסקרן ומדליק אותו ושעומד בקריטריונים. כמו כן, עלי להיזהר מ"ליפול" להמלצות שנובעות רק מהטעם האישי שלי ולכוון לנטייה האישית של התלמיד. כל תלמיד/ה יבחר במהלך השנה כ5-6 מושאי מחקר משלו.
   
   
4. עיבוד עצמאי של הידע 
   זהו שלב קריאת החומרים והכנתם לפרזנטציה. שלב בו בכל תיקיה של תלמיד יש מקורות ויזואליים, טקסטואליים וקישורים לחומרים ברשת (בהמשך השנה ניצור עוד מספר תיקיות כאלו, מה שיהווה עבורנו את ספריית הקורס). בשלב זה על המורה לספק אווירה שמאפשרת לכל אחד ללמוד בדרך המתאימה עבורו, ולהיות כ"לוויין" בין הלומדים. בנוסף, עליו לעורר מודעות לדרכים השונות ולסגנונות הלמידה המגוונים ולחשיבות שבמודעות אליהם.
   
   
5. "יצירה בעקבות"
   שלב הלמידה הקריטי – השלב היישומי. הגדרה ברורה של תוצר יצירתי חדש (אישי או קבוצתי), שיחייב את התלמידים ללמוד דרך החושים והידיים את השפה והאמירה של מושא המחקר שלו וליצור משהו משלו בעקבותיו. לדוגמה, יצירת קופסה בעקבות מושא המחקר שלכם. התוצר בהכרח בינתחומי במהותו, מבוסס על פרשנות אישית, על רבדים מורכבים יותר של הבנה והטמעה, והוא המקום העיקרי בו התלמיד מוזמן לבטא את עצמו.
   
   
6. חגיגת תוצרים: פרזנטציות ולמידת עמיתים
   שלב למידת העמיתים הוא שלב החגיגה שיש להקדיש לה כבוד וזמן. מסדרים את הכיתה כגלריה. המורה פותחת בהקדמה, כך שתיווצר בקבוצה אווירה אוהדת, הקשבה סקרנית וכבוד למגיש, שיגרמו לו להרגיש בטוח מול הקהל. כל מגיש מציג את מחקרו ואת "יצירתו בעקבות", לכל הכיתה או בקבוצות קטנות, בזמן שייקבע – אפילו מספר שיעורים. בתום כל הגשה ניתן משוב אוהד של העמיתים ושל המגיש על העבודה – מה עבד עבורי, מה היה חסר?
   
   
7. רפלקציה קבוצתית לתהליך
   מטא קוגניציה לתהליך הלמידה - מתבוננים יחד לאחור בשלבים שעברנו, על מנת ללמוד מה היו שלבי העבודה, באיזה מיומנויות השתמשנו ואילו פיתחנו, מה עבד עבור כל אחד ואחת מאיתנו, מה גילינו מההתנסות ומה לקחנו אל ההתנסות הבאה.

מה בעצם הרווחנו?
הרווחנו תלמידים "דלוקים", סקרנים, שהרחיבו את היריעה שלהם ויצאו אחרים ממה שנכנסו. התגלה בפניהם עולם שלם וחדש של ידע ובסופו הם מבקשים עוד. הרווחנו תהליך יצירתי, מעצים ומגבש, של יצירה ובנייה אישית ושיתופית של גוף ידע וגוף יצירה ייחודי וחד פעמי. הרווחנו רלוונטיות לעולם חדשני ועכשווי, דרך חומרי למידה מתחדשים ומפתיעים, לצד חומרים "קאנוניים" ומוכרים. הרווחנו למידה על הלמידה, דרך התבוננות רפלקטיבית מתמשכת על התהליך תוך כדי שקרה. הרווחנו התנסות ביצירה ששואפת לבטא הבנה מעמיקה וגם אינטרפטציה אישית. לעומת זאת, מה אין בתהליך? אין כרונולוגיה מובנית, אין תכנים קאנוניים "מונחתים" כפשוטם מלמעלה ואין רגע אחד דל של שיעמום.