להקשיב לשטח
"אני לא תלמידה שמצליחה בדרך כלל להקשיב שיעור שלם (ובטח שלא שני שיעורים רצוף) והעברת את החומר שלמדנו בצורה כל כך מרתקת שפעם ראשונה שבמשך שנה שלמה הקשבתי שעתיים רצוף לשיעור ונהניתי להקשיב. השיעורים היו מעניינים ויצא הרבה פעמים שאפילו הגעתי הביתה אחרי בית הספר והדבר הראשון שעשיתי זה לקרוא את הסיפור שסיפרת לנו עליו או מקרה שהזכרת".
כך כתבה בסוף השנה אחת התלמידות שלמדה בקורס האקדמי "מבוא לתולדות השואה", במסגרת התכנית של "תיכון אקדמי מקוון" של אוניברסיטת תל אביב להוראת קורסים מקוונים לבגרות.
כשתלמיד מחפש חומר בביתו על נושא שלמד בבית הספר, בעקבות סקרנות שעורר בו השיעור, מבחינתי כמורה המטרה הושגה.
שמי עמית, אני מורה לחינוך גופני מתיכון "הדרים" בהוד השרון. בשנים האחרונות, מכיוון שאני מדריך קבוצות בפולין, אני מלמד גם שיעור בהיסטוריה שנקרא "מדילמות מוסריות למנהיגות מהשואה ועד היום", שיעור שפיתחתי בעצמי. בשנתיים האחרונות אני מלמד כיתות י' את הקורס "מבוא לשואה" במסגרת תוכנית "תיכון אקדמי מקוון".
השיעור הכי טוב שהעברתי בחיי היה שיעור מקוון שנמשך שלושה שיעורים ובמהלך כולו לא הוצאתי מילה מהפה. אני מדגיש: השיעור הכי טוב שלימדתי היה שיעור בו שתקתי.
השיעור עסק בבעיה שהייתה מאוד אקטואלית באותו זמן (היא אקטואלית גם היום אבל בישראל כמו בישראל, עכשיו כבר עסוקים בסנסציות אחרות) – בעיית הפליטים ומבקשי המקלט במדינת ישראל. זה לא היה התכנון המקורי של השיעור, אבל כשלמדנו על יהודי גרמניה בשנות ה-30, ועסקנו בסוגיה של להיות פליט, מבחינתי אי אפשר היה שלא להתייחס לאקטואליה.
שיעור נוסף בו שתקתי היה שיעור בו חילקתי את התלמידים לשתי כיתות מחשבים, וב"גוגל-קלאסרום" שיגרתי להם מטלה שהכינותי מראש שכללה קטע וידאו של 13 וחצי דקות מתוך הקורס ושאלות עליו. התיישבתי לי בכיתת האם הריקה שלהם עם קפה וספר טוב ואפילו הרשיתי לעצמי לדבר בטלפון. בכל פעם שקפצתי לאחת הכיתות בה ישבו התלמידים, הרגשתי שאני מפריע.
אבל בואו נעשה רגע סדר. אני מורה כבר 25 שנה ובמיוחד בשנים האחרונות אני מקפיד להמציא את עצמי כל פעם מחדש. כשנודע לי שאלמד את הקורס "מבוא לתולדות השואה", וד"ר אורנה אתר, מפמ"ר היסטוריה אישרה שהקורס הזה ייכלל במסגרת ה-30 אחוז בגרות פנימית, התחלתי להתכונן. הקורס הוא MOOC (ראשי תיבות של Massive open online course) כלומר "קורס פתוח מקוון מרובה משתתפים". הקורס בנוי מסרטונים שאורכם כעשר דקות בממוצע, הוא מועבר באנגלית עם תרגום לעברית ושאלות הבנה על הסרט מופיעות במהלך הצפייה וכן בסיום הסרטון. כדי להכין את השיעורים בכיתה על הקורס עברתי על כל השיעורים באתר הקורס ועל בסיסם הכנתי מצגות, סרטונים, דיונים ועוד.
אני חייב לומר שכמורה השנתיים האלו היו חוויה אדירה. לקחת קורס שפותח בשיתוף פעולה עם "יד ושם" על ידי האורים והתומים של חקר השואה היום, פרופסור חווי דרייפוס וד"ר נעמה שי"ק, לתווך אותו לתלמידים, כשעל הדרך אני מחדד לעצמי לא מעט תובנות משמעותיות וידע, היה בשבילי משמעותי מאוד. אני יכול לומר בפה מלא שאני הרווחתי ובגדול.
עד כאן לגבי חווית העברת הקורס מנקודת מבטי – נקודת המבט של מורה. ועכשיו לחוויית הלמידה של התלמידים, שמן הסתם קשורה מאוד לחוויית המורה וההפך.
הרציונל של הקורס הזה אמור להיות במתכונת "כיתה הפוכה". התלמידים יכנסו בבית לאתר הקורס (כבר בשיעור הראשון הכנסתי אותם לאתר דרך הטלפונים החכמים שלהם), יצפו בשיעור, כלומר בווידאו שאורכו כ-10 דקות, והמורה בכיתה רק יעמיק ויסביר. כיון שאני קצת מכיר תלמידים, לא היה לי ספק שזה לא יעבוד. הם לא יצפו בסרטונים בבית, לפחות לא על בסיס קבוע. יש להם עוד מחויבויות כמו מבחנים, חוגים וכדומה, מה עוד שזה גיל בו רובם לא מסוגלים ללמידה עצמית לדעתי. לכן כל הלמידה התרחשה בכיתה על בסיס מצגות שהוכנו בעקבות השיעור המקוון.
על מנת לתקשר ולהגיע לכל תלמיד, אני משתמש בפנקסים. לכל תלמיד יש פנקס ובסוף כל שיעור, לפעמים תוך כדי ולעתים כבר בהתחלה, התלמידים מתבקשים לכתוב תובנה. לא מידע אלא תובנה: מה הבינו מתוך מה שהיה בשיעור. לעתים הם מתבקשים לכתוב שאלה ולפעמים הם מתבקשים לספק תובנה על עניין מסוים בשיעור, דילמה שהועלתה או קליפ שהוקרן. בכל שיעור אני אוסף אלי את הפנקסים, וכותב לכל תלמיד תגובה על מה שכתב. כך נוצר ביני לבין כל תלמיד דיאלוג תהליכי במשך כל השנה. בשיעור פרונטלי רגיל, אולי עשרה תלמידים משתתפים בצורה פעילה וכל השאר נשארים פסיביים. גם אם הם מקשיבים, אין לי כמורה יכולת לדעת מה הם חושבים, מבינים או לוקחים מהשיעור. הפנקסים מאפשרים לי למעשה "לשמוע" את כולם. כאמור, בכל שיעור אני אוסף את הפנקסים, קורא ומגיב לכל אחד, כשהמוטו בתגובה הוא שאין נכון או לא נכון, ואת זה אני אומר מראש לתלמידים.
בנוסף לפנקסים השתמשתי ב"גוגל קלאסרום", כיתה וירטואלית שמאפשרת תקשורת עם התלמידים. לשם הכנסתי את התלמידים, את חומרי הקורס והמטלות ובסוף גם את המבחן.
אביא כאן רק שתי דוגמאות מתוך לא מעט תכנים שכתבו התלמידים בהקשר לפנקסים ולקורס בסוף השנה.
קצת מידע על התוכנית
את הקורס למדו התלמידים שלי במסגרת תוכנית "תיכון אקדמי מקוון" של המרכז לחדשנות בלמידה באוניברסיטת תל אביב. אני בחרתי בקורס "מבוא לתולדות השואה", אבל כמובן שכל מורה יכול/ה לבחור קורסים ממגוון תחומים לפי מה שמתאים לו/ה ולכיתה. ההשתתפות בתוכנית הינה חינמית למורה, לתלמידים ולבית הספר, אך תלמידים שרוצים לקבל קרדיט אקדמי על הקורס צריכים לשלם סכום כספי ולהיבחן בבחינת הגמר של הקורס באוניברסיטה. לשם כך לדעתי גם בית הספר יצטרך להקדיש משאבים נוספים של זמן ושעות הוראה.
אני חושב ששיתוף פעולה מיטבי בין האוניברסיטה לבית הספר היה יכול להתקיים במתכונת של קורסי בחירה, שייוחַד להם זמן במסגרת שעות הלימודים. תלמידים ייבחרו קורס מתוך היצע הקורסים, הקורס ישובץ במערכת וילמד כל השנה. המורים יתנו מענה ללמידה בשעות פרטניות ובשעות נוספות שיוקדשו לכך. אפשרות שנייה היא שזה יהיה קורס מקוון לכל דבר, שאגב יכול להילמד גם בחופש הגדול. עבור תלמידים שלומדים קורס כזה נהיה חייבים לחשוב על בונוס – ציון, חלק מבגרות וכדומה.
לסיכום: אני חושב שכל תלמיד שזוכה ללמוד באחד הקורסים של האוניברסיטה מרוויח. קודם כול הוא נחשף ללמידה שונה, לרמת לימוד אחרת, לעניין חדש ובעיקר מקבל הזדמנות ללמידה עתידית. התכנית מעניקה גם למורים הזדמנות להשתלם עצמאית, ולהתנסות בלמידה ברמה אחרת יחד עם תלמידיהם. התכנית מקרבת ומנגישה את האוניברסיטה לכולם.
מורה לחינוך גופני ולדילמות מוסריות, חונך פדגוגי במכללת וינגייט ומדריך קבוצות במסע לפולין
