אני יודע שאיני יודע – איך מכיילים את למידת התלמידים?

כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון הגשתי הרבה מאוד עבודות וחיבורים, בחלק מהקורסים בתדירות של פעם בשבוע. באחד המפגשים בקורס ספרות אנגלית, נכנסה המרצה לכיתה ואמרה לנו כך: "העבודות שהגשתם בשבוע שעבר היו איומות". כולנו השתתקנו והבטנו בה המומים. איך מרצה יכול להגיד דבר כזה? איזה מין משוב זה? ועוד לפני שהספקנו להגיב (ולהצטדק), היא המשיכה ואמרה: "ואני יכולה להאשים רק את עצמי. לא הייתי קשובה מספיק להתקדמות שלכם ולא שמתי לב שחסר לכם ידע משמעותי". לאחר מכן היא הודיעה לנו שבכוונתה לחזור שוב על השיעורים האחרונים ולהוסיף לנו את הידע שהיה חסר לנו. שבועיים לאחר מכן, כשהגשנו לה עבודות מתוקנות, היה ברור שזו לא עוד מטלה אחת מיני רבות, אלא אבן דרך משמעותית, לנו כסטודנטים ולה כמרצה, בתהליך הלמידה.

תלמיד שלא יודע להעריך את מצבו בלמידה – יתקשה להצליח
לאורך השנה, בשגרת הלימודים, אנחנו לא תמיד מספיקים לעצור ולבחון את הלמידה של התלמידים שלנו. תלמידים רבים מאמינים כי אם רק יתמידו וישקיעו, המאמץ ישא פרי וכך גם הישגיהם הלימודיים. אך הצלחתו של תהליך הלמידה תלויה בגורמים נוספים. למשל, ארגון הלמידה של התלמיד, הציפיות והביטחון העצמי שלו.

במחקרים התגלה כי תלמידים בגילים שונים מסוגלים להעריך בדיוק רב את הציון שהם עתידים לקבל במבחן מסוים. עוד נמצא כי תלמידים בעלי יכולות נמוכות מתקשים להעריך נכונה את הביצועים שלהם. הסיבה לכך פשוטה: לתלמידים כאלו יש בדרך כלל פחות מיומנויות למידה, הם מתקשים להעריך מה הם יודעים ובאיזו מידה, ועל כן מתקשים גם להעריך עד כמה הם קרובים למטרה או רחוקים ממנה. במילים אחרות: הם אינם יודעים שהם אינם יודעים אך גם לא יודעים כאשר הם כן יודעים.  

אך החדשות הטובות הן שניתן ללמד תלמידים הערכה של ביצועיהם, על ידי למידת כיול אפקטיבי של הלמידה.

מהו כיול אפקטיבי של הלמידה?
כיול בלמידה מתייחס לאומדן מצבו של הלומד בנקודת זמן מסוימת. ואכן תלמידים מקבלים מידע רב באשר לביצועים שלהם: האם הם הגישו את המטלה בזמן, האם ענו על כל השאלות שנשאלו ועוד. אך כיול יעיל ומעמיק יותר צריך לקחת את התלמיד שלב אחד קדימה ולהתייחס לפער שבין מה הוא יודע ברגע זה ובין מה הוא אמור לדעת בעתיד. כלומר, ההבדל בין המצב הנוכחי והיעד. כדי לעשות זאת, על התלמיד לדעת מהם המדדים להצלחה בתהליך הלמידה, ועד כמה הוא קרוב להצלחה או רחוק ממנה. אלא שבמקרים רבים התלמידים לא יודעים מהם הקריטריונים להצלחה או מה ייחשב להם כהצלחה, ובמקום זאת מסתמכים על אמונות ותחושות כלליות. כך למשל, תלמידים רבים מאמינים כי אם יספקו תשובות ארוכות מספיק ו"יימרחו" – עבודתם תיחשב מוצלחת. אך הצלחה מתבטאת בצורות רבות: עד כמה העמיק התלמיד את הידע שלו, האם ענה נכונה על תשובות במבחן, עד כמה יעילה אסטרטגיית הלמידה שלו ועוד.

וכאן למורים יש תפקיד משמעותי ביותר. כדי שתלמידים יוכלו לכייל כראוי את הלמידה שלהם ואת הביצועים שלהם – הם חייבים לדעת מראש כיצד נמדדת הצלחה בפרויקט או בתחום מסוים. אך אין זה מספיק להגדיר לתלמידים מדדים להצלחה; המורים צריכים גם להיות רגישים לניואנסים בתהליך הלמידה של תלמידיהם:

• עם איזה ידע מוקדם מגיעים התלמידים לשיעור ומה הם כבר יודעים בנושא?
• כמה מדויק ונכון הידע שבו מחזיקים התלמידים?
• מהן שיטות הלמידה שבהן משתמשים התלמידים, והאם הן יעילות עבורם?

כיצד עושים זאת?
במיוחד כאשר מדובר בתלמידים מתקשים (אך לא רק), גישת התכנון לאחור (backward design) יכולה לעזור לתלמידים לכייל את הלמידה שלהם. אז איך מלמדים את התלמידים לעבוד בתכנון לאחור?

1. לפני שמתחילים את תהליך הלמידה, יש לתאר בפני התלמידים מה הם צפויים ללמוד.
2. חשוב לספק לתלמידים קריטריונים ברורים להצלחה.
3. המורה צריך/ה להיות מודע/ת לידע הקיים של התלמידים בנושא הנלמד, ומהן תחושותיהם בנושא.
4. על המורה לכוון את תהליך ההוראה כלפי צמצום הפער בין מה שהתלמידים חושבים או מאמינים שהם יודעים, לבין מה שהמורה רוצה שהם ידעו ויבינו.
5. יש להקפיד על משוב ממוקד ויעיל לכל תלמיד/ה במהלך הלמידה (ולא רק בסיומה) כדי לצמצם את הפער.

עבודה על כיול חייבת לכלול גם עבודה על הביטחון העצמי
מרכיב חשוב בלמידה הוא הביטחון העצמי של התלמיד וגם אותו חשוב לכייל. כאשר תלמיד מארגן את למידתו ומחליט מהם היעדים והמטרות שלו, חשוב שהוא ידע, ולוּ בצורה הבסיסית ביותר, מהו הידע הנוכחי שלו ומה הוא רוצה ללמוד. כדי לסגור בעצמו את הפער עליו להיות בטוח בעצמו, ביכולות שלו ובאסטרטגיות הלמידה שרכש. בלי הביטחון הזה – סביר להניח שימהר להעביר את האחריות למורה, ויצפה ממנו שיסגור עבורו את הפער. מורים בתגובה, עלולים להחמיר מצב של חוסר ביטחון דווקא מתוך כוונות טובות לעזור לתלמיד; אם ננמיך את הציפיות שלנו מהתלמיד או נהפוך את המטלה למאתגרת פחות כדי לעזור לו – נמנע ממנו להמשיך ולנסות להתמודד עם הקושי או לחפש אסטרטגיית למידה חדשה שתתאים לו יותר.

גם ביטחון עצמי מופרז עלול להיות מכשול רציני בתהליך הלמידה (כפי שניתן למשל ללמוד מסיפורו של התלמיד בכתבה זו). תלמידים עם ביטחון עצמי מופרז מתקשים לזהות צורך באסטרטגיות למידה חדשות שיעזרו להם להתמודד עם קשיים בתהליך הלמידה. וכך, במקום לנסות לעקוף את הבעיה או לנסות להשתלט על המשימה בדרכים אחרות – הם נתקעים. 

כיצד נוכל לעזור לתלמידים שלנו לשפר את יכולות הכיול שלהם? האחריות על כיול הלמידה מוטלת על התלמיד. אבל אנחנו כמורים יכולים לעזור לתלמידים שלנו לשפר את כושר השיפוט שלהם, וללמד אותם לבסס כיול אפקטיבי בתהליך הלמידה. הנה ארבע עצות שתוכלו ליישם בכיתה שלכם:

1. שלבו בתהליך ההוראה דוגמאות לפתרון (worked examples). הכוונה היא להדגמה צעד אחר צעד כיצד לבצע מטלה או לפתור בעיה. דוגמאות לפתרון נפוצות במיוחד בספרי לימוד במתמטיקה למשל, אך ניתן ליישם אותן בתחומי לימוד נוספים. זוהי טכניקת למידה טובה כי היא משקפת לתלמידים שהתהליך למציאת התשובה חשוב לא פחות מהתשובה עצמה, ומאפשרת להם להתמקד בתהליך הזה. 
2. הֱיוּ קשובים לידע הקודם של התלמידים בכיתה. בתהליך הלמידה יש חשיבות גדולה לידע הקודם שמביא עמו התלמיד, במיוחד אם הידע הקודם שגוי או לא מדויק. כפי שלא נבנה בניין על יסודות רעועים או סדוקים – כך לא נוכל להתקדם בתהליך למידה שמתבסס על חוסר ידע או ידע שגוי, במיוחד לאור העובדה שמרבית התכנים בתוכנית הלימודים מתבססים על ידע קודם. בביולוגיה למשל לא ניתן ללמוד על מערכת החיסון בלי ללמוד קודם על מבנה התא. בפיזיקה, כדי להבין איך עובד חשמל – צריך ללמוד קודם איך עובד שדה מגנטי. בלימודי שפה זרה לא ניתן להתחיל לקרוא טקסטים בלי ללמוד קודם את יסודות השפה וחוקי הדקדוק, וכן הלאה.
3. עזרו לתלמידים באמצעות משוב יעיל וממוקד. הכוונה איננה לקיום מבחנים תכופים אשר מדרגים את התלמיד ביחס לשאר התלמידים בכיתה; אלא לתהליך שבו המורה משקפת לתלמיד עד כמה הוא התקדם לעבר השגת המטרה ומה עוד נותר לו לעשות כדי להשלימהּ, מה ייחשב לו כהצלחה וכיצד הוא יכול לקדם את הלמידה שלו. משוב כזה מעניק לתלמיד ביטחון שהוא מסוגל להשלים את תהליך הלמידה, מאפשר לו לדייק את התהליך, לקבוע בהצלחה את מטרותיו ולארגן את למידתו. למידע על כיצד מעניקים לתלמידים משוב יעיל וממוקד לחצו כאן.
4. הקפידו להיות מעורבים בתהליך הצבת המטרות והיעדים של התלמידים. האם אלו מטרות טובות והגיוניות ביחס למטרות השיעור? האם הן ריאליות במסגרת הזמן הנתון ללמידה?

פעמים רבות בחיינו אנחנו נמצאים אך לא נוכחים, מסתכלים אך לא מתבוננים, שומעים אך לא מקשיבים. חיי היום-יום העמוסים שלנו, שבהם אנחנו דוחסים עוד ועוד מטלות ומשימות, אינם מאפשרים הזדמנויות רבות לעצור, להתבונן ולהרגיש.

הרעיון של כיול הוא הזדמנות נהדרת לעשות את זה. מהתלמידים הכיול דורש לבחון את מצבם ביחס למטרה שהציבו לעצמם; כמורים הוא דורש מאיתנו להיות קשובים לתהליך הלמידה של תלמידינו, לעקוב ולאתר את מי שנשאר מאחור וזקוק לפיגומים ולתגבור, ולדייק במענה לשאלות שהתלמידים מציפים כדי לעזור להם להתקדם. לכן הדיוק הוא עיקרון מרכזי בכיול: מורים צריכים להבהיר לתלמידיהם מה ילמדו בשיעור ובמהלך השנה, להציב להם מטרות מדויקות ומדדים מוגדרים להצלחה.

הכתבה נכתבה על סמך מאמרו של ג'ון האטי בנושא כיול וביטחון עצמי. לקריאת המאמר המלא לחצו כאן.