הם רק צריכים לרצות?

ברזיל מול קוסטה ריקה, שישי בצהריים, אנחנו יושבים מול המסך עם המחשבים הנישאים שלנו, כל אחד עסוק בעבודה שלו עד לרגע האחרון של השבוע. 0-0 עד הדקה ה-90 והפרשנים מתוסכלים. שוב ושוב, החל מהדקה ה-30 לערך ובמהלך כמעט כל המשחק, הם חוזרים ואומרים: "ברזיל לא מספיק רוצה", "השחקנים פשוט לא באמת רוצים את זה", "הם רק צריכים לרצות".  

באמת?! אנחנו מתחילים לקרוא אל המסך אט-אט, באמת 11 שחקנים ברזילאים, שכל כבוד האומה (פחות או יותר) נמצא על גבם בשלב הזה, פשוט לא רוצים? יש להם תוכניות אחרות לקיץ? מתחשק להם לחזור הביתה מוקדם מהמונדיאל?

אני לא פרשנית כדורגל, אבל בכל זאת – נדמה לי שהרצון של השחקנים לא היה ממש העניין.

וכך, תוך כדי שקוטיניו חגג עם ברזיל על המגרש את הגול הראשון, וניימאר התרגש עד דמעות בסיום המשחק, התחלתי לחשוב על המשפט הזה, ואיך הוא קשור לחינוך.

כמה פעמים אנו אומרים שהתלמידים רק צריכים לרצות? בכמה ימי הורים יצא לך באופן אישי לומר שלילד יש פוטנציאל, הוא רק צריך לבחור להשתמש בו?

האם המשפטים האלו מועילים?

כפי שאין קבוצה בעולם שמגיעה למונדיאל כשהיא לא מעוניינת לנצח, כך אין תלמיד בעולם שמגיע לבית הספר כשהוא רוצה להיכשל.

האמת היא שכולנו רוצים להיות טובים, אבל לפעמים יש חסמים משמעותיים בדרך שלנו לשם.

במקרה של ברזיל, היו אלו קוסטה ריקה, שנתנו הגנה מעולה, ובראשם השוער שלהם, שהציל אותם שוב ושוב.  

אבל מה הם החסמים במקרה של התלמידים שלך? וכמה מחשבה השקעת השנה באיתור החסמים הללו של כל אחת ואחד מהם?

עם סיום השנה וההפחתה בעומס שלך המורה, אולי ניתן למצוא רגע ולחשוב על התלמידים בכיתה שלך (במיוחד אלה שאת/ה כבר יודע/ת שתמשיך/י איתם גם בשנה הבאה) ולנסות להבין מה בעצם עוצר אותם מלהגיע לניצחון האישי שלהם.

כמו שאין קבוצה שלא רוצה לנצח במונדיאל, כך אין ילד שלא רוצה להצליח בלימודים.
ניימאר מתרגש עד דמעות מהניצחון של ברזיל על קוסטה-ריקה

 8 חסמים נפוצים שנמצאים בכל כיתה

1. דפוס חשיבה מקובע
בכל כיתה נחלקים התלמידים לשתי קבוצות – תלמידים בעלי דפוס חשיבה מתפתח, המאמינים שיכולת ואינטליגנציה יכולים להתפתח באמצעות עבודה קשה, ותלמידים בעלי דפוס חשיבה מקובע, המאמינים שיכולות ואינטליגנציה הן קבועות מראש, כך שאו ש"יש לך את זה" או שלא. תלמידים בעלי דפוס חשיבה מקובע מאמינים שחלק מהתלמידים טובים בתחום מסוים באופן טבעי והשאר פשוט לא. כאשר תלמיד מחזיק בדפוס חשיבה מקובע, הוא נוטה לחשוב – "אם אני לא מוכשר באופן טבעי במקצוע מסויים – אין סיכוי שאצליח בו" או לחילופין, הוא עלול לחשוב "אני מוכשר במקצוע הזה ולכן אני לא צריך להתאמץ. אם הייתי צריך להתאמץ זה סימן שאני לא מוכשר מספיק". מתוך כך, תלמידים בעלי דפוס חשיבה מקובע נוטים שלא להתאמץ בלמידה ולחשוש מאוד מקשיים וכישלונות בדרך, המאותתים להם שהם אינם מוכשרים בתחום. אך דפוס חשיבה מקובע אינו גזרת גורל ומחקרים מראים שקל לשנות את תפיסתם של תלמידים. ניתן לקרוא על מחקרים אלו כאן וכאן.

2. אי כיול של המוטיבציה
יש תלמידים שמאוד רוצים להצליח ואפילו מאמינים שהם מסוגלים, אך הם אינם יודעים למדוד באופן מדויק את מצבם בחומר הנלמד, ו/או לא יודעים לתכנן את העשייה שלהם בדרך ליעד אותו הם רוצים לכבוש. נזהה תלמידים אלו לפי חוסר ההתאמה בין האמירות שלהם כי הם בקיאים מאוד בחומר לבין המצב הממשי שלהם. אפשר בהחלט לסייע לתלמידים כאלו, ועל כך ניתן לקרוא במאמר המעולה למה Yes We Can זה לא מספיק בשביל להצליח.

3. קושי בראיית היופי, העניין והחשיבות של תחום התוכן
זה נכון שכל התלמידים רוצים להצליח, אבל כאשר הם מרגישים שתחום התוכן לא רלוונטי אליהם בשום צורה, ושההצלחה בו אינו משנה דבר בחייהם, המוטיבציה שלהם פחות גדולה ונובעת בעיקר מהצורך לרצות את המורים וההורים. לכן, על מנת שהתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה להשקיע בלמידה, חשוב שהם יבינו כיצד תחום התוכן רלוונטי לחייהם, והרי כל אחד מהמקצועות הנלמדים בבית הספר רלוונטי בצורה מסוימת לתלמידים, אחרת לא היה נלמד. לפעמים נוכל להסביר את הרלוונטיות באמצעות העניין והיופי של תחום תוכן מסוים (על כך ניתן לקרוא בכתבה זו). פעמים אחרות יהיה צורך בהדגמת השימושיות שלו בחיים ובמיוחד לאור מטרותיהם האישיות של כל אחת ואחד מהתלמידים (לקריאה על כך תוכלו לקרוא כתבה זו).

4. מחסור בכישורי למידה
תלמידים אינם נולדים עם כישורי למידה טובים, ובאופן מפתיע – לא תמיד יש מי שילמד אותם כישורים אלו. חוקרי חינוך ופסיכולוגיה יודעים להגיד שיש דרכים טובות יותר ללמוד, ויש כאלו שפחות יעילות. מכירים את התלמידה שלומדת למבחן שבוע ברצף בלי לעשות הפסקות ומצמצמת את זמן השינה שלה משמעותית מרוב לחץ? את התלמיד שדוחה את המשימות הקשות ביותר לסוף? את התלמידים שבגלל המבחן המתקרב מבטלים כל פעילות פנאי וספורט באותה תקופה? או את התלמידים שבודקים את הסלולרי כל דקה במהלך הלמידה? כל התלמידים האלו סובלים מחסם משמעותי של מחסור בכישורי למידה. תוכלו לסייע לתלמידים אלו בעזרת המאמר ללמוד איך ללמוד. לקרוא, לשמור ולהעביר לתלמידים.

5. מחסור באמונה עצמית ואמונה של אחרים
כדי להצליח, כולנו זקוקים לאנשים שיאמינו ביכולת שלנו להצליח, וגם לאמונה עצמית. האמונה שלנו בעצמנו מתפתחת דרך הקשר שלנו עם אחרים, כך שכאשר אדם אחר מביע בנו אמונה ואנו מאמינים לו, האמונה הזו הופכת אט-אט לחלק מאיתנו. שני ניסויים מפורסמים בפסיכולוגיה מדגימים רעיון זה בקרב תינוקות: "ניסוי הצוק החזותי" שמראה כי הבעת הפנים של האם יכולה לקבוע האם תינוק יחליט לנסות לעבור מכשול מסוכן, ו"ניסוי הפנים החתומות", שמראה את המידה האדירה בה תינוקות נסמכים על הבעת הפנים של האם. בכיתות שלכם תיתקלו בילדים רבים שטרם למדו להאמין בעצמם בתחומי תוכן מסויימים או בכלל בחיים. זהו חסם משמעותי עבורם, והדרך להתחיל להתמודד איתו הוא פשוט שאתם תתחילו להאמין בהם. לקריאה נוספת על איך מתרגמים את האמונה הזו למציאות תוכלו לקרוא את הכתבה איך עוברים מהוראה ממיינת להוראה מטפחת?

ניסוי הצוק החזותי – האמונה ביכולת של מבוגר משמעותי יכולה לשנות לגמרי את התנהלותם של ילדים

6. הפרעות קשב וריכוז או לקות למידה
למרות המודעות ההולכת וגוברת להפרעות קשב וריכוז וללקויות למידה, עדין לא תמיד אנו יודעים לאבחן אותם בזמן ולסייע לתלמידות ולתלמידים להתמודד עם האתגר בהצלחה. אחת מהקבוצות שסובלות יותר מכל מתת אבחון בתחום זה הן תלמידות הסובלות מהפרעות קשב וריכוז. אצל תלמידות, בדרך כלל ההפרעה מתבטאת בחולמנות, קשיים משמעותיים בסדר וארגון, קשיים חברתיים, דימוי עצמי נמוך, ואף דיכאון ו/או חרדה. חוקרים מציעים כי העובדה שתלמידות עם הפרעות קשב וריכוז נוטות פחות הפריע מובילה לכך שאבחונן נדיר יותר והן מתמודדות עם הקשיים לבד ומפנימות אותם תוך האשמה עצמית. לקריאה נוספת על האופן שבו ניתן לסייע לתלמידים הסובלים מלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז לחצו כאן.

7. חרדה
מכירים את התלמידים שמדווחים על "בלאק-אאוט" במבחן? או את התלמידים שמגמגמים, נלחצים בבירור או אפילו קופאים ברגעים בהם אתם פונים אליהם בשאלה מול הכיתה או אפילו לבד? אלו תלמידים שהחסם שלהם הוא חרדה, והם רבים (כך למשל, לפחות 20% מהתלמידים סובלים מחרדה חריפה ממתמטיקה). החרדה יכולה להיות קשורה לתחום התוכן (מתמטיקה, ספורט ופיזיקה נוטים להיות התחומים שמעוררי חרדה יותר מכל) או חרדה כללית יותר כמו חרדה מכישלון, פחד קהל, חרדה חברתית ועוד. המוח של תלמידים הסובלים מחרדה יגיב למצבים מהם חרד האדם כאילו הם מהווים איום ממשי לחייהם. במצב כזה המוח עובר ל"מצב אוטומט" בו המוח החושב והמפותח שלנו מנוטרל כמעט לגמרי על ידי מערכת בסיסית הרבה יותר, שפועלת באופן אינסטנקטיבי ומובילה אותנו להילחם, לברוח או לקפוא (מבלי שיהיה לנו אפשרות לבחור איזו מבין הברירות הללו אנחנו מעדיפים – המנגנון מחליט עבורנו). יועצת בית הספר או הפסיכולוגית החינוכית שלכם תוכל לסייע לכם למצוא דרכי התמודדות עם חרדה של תלמידים, ולהרחבת הידע על חרדה זו ואיתור תלמידים הסובלים ממנה תוכלו לקרוא את הכתבה מי מפחד ממתמטיקה? ולמה בעצם?

8. חוסר סנכרון בין הקצב האישי לקצב הכיתתי
כאשר הכיתה לומדת בקצב קבוע מסוים, בהכרח חלק מהתלמידים יישארו מאחור ואחרים ישתעממו. כך שעמום הופך להיות חסם משמעותי עבור תלמידים רבים. ועבור חלק מהתלמידים התחושה שהם לעולם לא יצליחו להתמודד עם הנושא הנלמד הופך לחסם. על מנת להתמודד עם חסמים אלו מומלץ ליצור בכל שיעור מגוון של רמות, אך לעולם לא לגרום לתלמידים שהקצב שלהם איטי יותר לחוש שהם פחות טובים או מסוגלים לפחות מאחרים. לשם כך ניתן ליצור תוכנית למידה אישית לכל תלמיד ולעבוד לפיה בכיתה, או לחילופין לנקוט בגישה של הוראה דיפרנציאלית בכיתה.

איזה חסמים נוספים אתם מכירים מהתלמידים שלכם ואיך אתם מתמודדים עמם? אשמח לשמוע ולהוסיף אותם לכתבה.