להתחבר למאה ה-21
אמירה שאנו שומעים לעיתים תכופות מתלמידינו היא "למה אני צריך ללמוד X? איפה אני כבר אשתמש ב-X בחיים?!". כמובן ש-X יכול להיות כמעט כל דבר: טריגונומטריה, סיפורי התנ"ך, היסטוריה, כימיה, לשון, פיזיקה, ביולוגיה, גאומטריה ועוד... נדמה שתלמידים יכולים להשתמש במשפט הזה בחלק ניכר מהשיעורים בבית הספר.
השימוש הרחב של תלמידים במשפט "איפה אשתמש ב-X בחיים?" מרמז להבנתי על נתק בין החיים לנלמד בבית הספר. כלומר, על פי רוב התלמידים לא מבינים איך החומר הנלמד מתחבר לחיים שלהם ואיך הם יכולים להפוך את הידע הזה לדבר מה שימושי בעולם שלהם.
אבל לנו הרי ברור שהחיבור בין התכנים הנלמדים בבית הספר לחיים קיים (אחרת התכנים הללו לא היו נלמדים). ואנו יודעים כיום גם כי הבנה של החיבור בין תוכן הלמידה לחיי התלמידים נמצאה במחקר כתורמת מאוד ללמידת התלמידים וכמסייעת ליכולת שלהם להשתמש בידע הזה בהמשך.
המורה שלימדה כימיה עם מחליק שיער
כשהייתי בכיתה יא' היה עלי ללמוד כימיה, למרות שהמקצוע נשמע לי כעניין טכני משמים שיש לזכור בו בעיקר טבלאות ונוסחאות מורכבות. בקיצור – נושא שלא סביר שיעניין אותי וגם ככל הנראה לא אהיה מוצלחת בו. אבל אז הגיעה מלכה. מלכה המורה לכימיה הפכה בשבילי ובשביל רוב חבריי לכיתה את הכימיה למדע חי ושימושי במיוחד בחיי היום יום שלנו וגרמה לנו לאהוב את הכימיה, בעזרת מחליק שיער (וגם בדרכים רבות נוספות).
לאורך תקופה ארוכה למדנו אודות קשרים כימיים – קשרים בין מולקולות שונות. מונחים כמו קשר קוולנטי, קשרים פפטידיים, קשרי גופרית וקשרי מימן נזרקו לאוויר ואני ניסיתי להבין (זה הרי יהיה בבגרות), אך לא ממש התעניינתי. הקשרים כולם נזכרו כנוסחאות, שמות שיש לזכור אך אין להם משמעות אמיתית. אך בשיעור השלישי שעסק בקשרים כימיים, מלכה הביאה לכיתה מחליק שיער וחיברה אותו לחשמל. היא ביקשה לדעת מדוע המחליק עובד, תוך שהיא כותבת על הלוח את המבנה הכימי של שערה.
מאז, שיעורי הכימיה בבית הספר נסבו לא פעם ולא פעמיים סביב החלקות וסלסולי שיער. חלק ניכר מהקשרים הכימיים הקיימים הוצגו והובנו כך בכיתה. גילינו שקשרי מימן הם האחראים על החלקות וסילסולים קצרי טווח וכך הבנו מדוע ברגע שהשיער נשטף, הפן או התלתול שעבדנו עליו נהרס. גילינו ש"החלקה יפנית" עובדת הן על קשרי המימן והן על קשרי הפחמן הבונים את השיער, ואז גם הבנו את החיסרון שבצורת ההחלקה – היחלשות השערה ונטייתה להישבר בשל השפעת תהליך ההחלקה גם על הקשרים הפפטידיים. למדנו על החלקה ברזילאית ואפילו ניסינו לחשוב על דרכים חדשות להחלקה ולסילסול – חומרים חדשים ודרכים חדשניות. אפילו תכננו גלולה מהפכנית שתשנה את השיער כל עוד האדם נוטל אותה, ובאופן מדהים, בתוך פחות מעשור גלולה בעלת פעולה דומה הומצאה ועומדת בפני אישור ה-FDA בימים אלו (מידע נוסף על הקשר בין קשרים כימיים להחלקת שיער ניתן למצוא באתר של מכון דוידסון).
בשיעורים האלו שבהם עסקנו בכימיה של השיער, הכימיה פסקה להיות צבר אותיות ומספרים שיש לשנן. היא הפכה לחוויה ולכלי שיכול לסייע לנו בעולם שלנו. היא סייעה לי לנמק החלטות בחיים שלי (החלקת שיער זה לא בריא לשיער. אל תעשו את זה) ולהסביר לאחרים ידע חדש ויעיל ("לא, הספר לא עבד עליך כשהוא אמר לך שההחלקה הברזילאית היא קבועה. הוא התכוון שמדובר בהחלקה לכמה חודשים...").
למה אנחנו לא מחברים מספיק בין הלמידה לחיים?
היכולת של תלמידים לחבר בין הלמידה לחיים ולהשתמש בכלים ובהבנה שרכשו בלמידה בבעיות יום יומיות היא כל כך חשובה, עד שארגון ה-OECD החליט לבדוק את היכולת הזו במבחן מיוחד – מבחן PISA. רבים מאיתנו מרגישים דחייה מידית (ויש גם כאלו המעקמים את האף) כאשר שמו של מבחן PISA מוזכר, אך בכל זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שבתחום האוריינות בקרב ילדים בני 15 בקריאה, מתמטיקה ומדעים, נדמה שישראל אינה מצטיינת במיוחד.
לדעתי אנחנו חייבים לשנות זאת, ולא על מנת להצליח במבחן PISA, אלא כדי שלמידת התלמידים תהיה יעילה להמשך חייהם, כי כמו שכולנו יודעים - העניין הוא לא המבחן אלא היכולת בהמשך.
לכן כיום אחת המשימות החשובות שלנו הינה למצוא את הדרך בה ניתן לחבר את הלמידה לחיי התלמידים. בשיעורי שפה, מדעים, מתמטיקה ובעצם בכל שיעור, עלינו ללמד את התלמידים כיצד החומר הנלמד מתחבר לחייהם ולתת להם כלים ומיומנויות שישרתו אותם בחיי היום-יום שלהם. בנוסף, עלינו ללמד אותם היכן הם יכולים להשיג מידע מהימן נוסף בתחום זה כדי שיוכלו להעמיק ולהמשיך ללמוד בעצמם את הנושא, וכמובן איך מבחינים בין מידע אמין למידע שאינו אמין בתחום (לקריאה נוספת בתחום זה קראו את הכתבה החשובה מורה, כבר לימדת את התלמידים שלך לחפש באינטרנט?).
50 דרכים לחיבור הלמידה בכיתה לחיי התלמידים
איך מחברים בין הלמידה לחיים היא אחת השאלות הגדולות בחינוך הישראלי היום, ומי יכול לענות עליה טוב יותר מהמורות והמורים, המנהיגות והמנהיגים החינוכיים, המנהלות והמנהלים? אף אחד לא יכול לענות תשובה טובה יותר ממך. מה שהנך עושה בכיתה או בבית הספר שלך הוא פרקטיקה שאנשי חינוך אחרים יכולים ליישם.
אז בואו נתחיל לשנות את המצב עכשיו. אני מזמינה אותך לספר בתגובות או לשלוח אלי למייל [email protected] את הפרקטיקה שלך לחיבור בין הלמידה לחיי התלמידים, את הדרך שלך ללמד את התלמידים להשתמש בכלים ובהבנה שרכשו בלמידה בבעיות יום יומיות, ולכתוב את שמך המלא. אני אוסיף את הדרך שלך לכתבה.
בואו נגיע ל-50 דרכים באמצעותן מחברים את הלמידה לחיי התלמידים וניצור מאגר מדהים למורות ומורים, שבעזרתו כולנו יחד נשנה את הלמידה!
1. היפכו את היוצרות - המורה מור קנדי מציעה בפוסט נהדר בבלוג שלה להציע לתלמידים שמהיום בשיעורים המשותפים לא נעסוק במתמטיקה, ואז דרך הצהרה זו לבחון יחד עמם האם בכלל יתכן עולם בו לא עוסקים במתמטיקה. יחד עם התלמידים שלה מור גילתה שהמתמטיקה נוכחת בכל חלק בחיים, והם יצרו רשימה של נושאים שבגללם כדאי ללמוד מתמטיקה
מדוע כדאי ללמוד מתמטיקה - הרשימה שיצרה מור קנדי עם תלמידיה 2. מודל ה"סושי" - טלי בארי מציעה את מודל הסושי לחיבור בין חיי הלומדים ללמידה בבית הספר. המודל מבוסס על עקרונות של למידה תוך פתרון בעיות. הרעיון הבסיסי במודל הוא, שעלינו להשקיע ולעבור מהגישה של "Inside-out", שבה בבית הספר ("Inside") מקנים ידע ומיומנויות, ומצפים שהתלמידים ישתמשו בהם בחיים (ה-"Out"), לגישה הפוכה, שבה התלמידים מביאים את החיים שלהם לכיתה, והמורים מסייעים להם לרכוש ידע ומיומנויות דרך מה שרלבנטי להם - גישה של "Outside-in". בגישה הזו, המורים לא יושבים ושוברים את הראש מה נורא חשוב, מעניין, סוחף, רלבנטי וכדומה ובוחרים בעיות או סוגיות בהתאם, אלא מאפשרים לתלמידים להעלות בעיות מהחיים שלהם, ומכווינים אותם, בעזרת סביבת למידה מתאימה, ללמידת תכנים ומיומנויות שיקדמו פתרונות לבעיות שהם מעלים.
3. תנו לתלמידים חופש - הדרך אותה מציע דויד רובנר הינה לאפשר לתלמידים ללמוד בקצב שלהם, בזמן שלהם, את מה שמעניין אותם. או אז, הוא מציע - התלמידים מלכתחילה ילמדו את מה שמעניין וחשוב לחייהם.
