תמונה עגומה אחת - תגובה על המאמר "תמונה אחת שווה אלף מילים

במאמר "תמונה אחת שווה אלף מילים: שימוש באנימציות דינאמיות להשבחת שיעורי מתמטיקה", שפרסם עידן טל בשבוע שעבר במגזין זה, הוא הלין על השימוש המועט שעושים מורים למתמטיקה בטכנולוגיות חינוכיות ובפרט ביישומים של גיאוגברה. אני לא מכיר את עידן, אך שמעתי על פועלו, על חוגי הגיאוגברה שהוא מעביר (הלוואי עלי!) ומי שלא מכיר עדיין את המדריך העברי לגיאוגברה שיצר – אני ממליץ לכולם להיכנס, להתרשם, ללמוד וליישם.

עידן תוהה מדוע מורים, המשתמשים בכל כך הרבה אפליקציות וטכנולוגיות אחרות מדי יום, לא משתמשים בתוכנות פשוטות ויעילות כמו גיאוגברה, דווקא במקומות בהם היא כה נדרשת.

במאמר עידן מעלה נקודה חשובה לדיון, והוא נוגע במקום כואב ורגיש של מערכת החינוך בכלל והחינוך המתמטי בפרט. אלה מלאים בכל כך הרבה אנשים טובים, מוכשרים ומנוסים, ובכל זאת נדמה שלא מצליחים לממש את הפוטנציאל (אז הנה – עכשיו אמרו את זה גם על המורים!).

מדוע זה כך? אני מעוניין לנסות ולהשיב, או לכל הפחות להתייחס, לכמה מהבעיות שעידן מעלה.

לדעתי ישנן שתי סיבות עיקריות לשימוש המועט יחסית באפליקציות ותוכנות מתמטיות על ידי מורים מהן ניתן לגזור סיבות משנה רבות יותר:

הסיבה הראשונה טמונה בניסיון שיש לכולנו כתלמידים ולתהליך ההכשרה להוראה, והיא מתייחסת בעיקר למורים החדשים  - צעירים ו"מוסבים" כאחד.  כל מי שמגיע להיות מורה כיום, למד בהוראה פרונטלית כשהיה תלמיד. כך היה נהוג (ועדיין) במרבית בתי הספר בכל רחבי הארץ. ומאחר וקל יותר לעשות לאחרים את מה שעשו לנו, הנטייה הטבעית היא ללמד בצורה כזו: כאשר אנו חושבים על הוראה – הוראה פרונטלית זו התמונה שיש למרביתנו מול העיניים. הצרה היא שבבתי הספר לחינוך ולהוראה לא מנפצים את התמונה הזו לרסיסים, אלא משמרים אותה: קורסים רבים שניתנים בבתי ספר להוראה (על פי הידע שלי – אשמח לגלות שטעיתי) מועברים בצורה פרונטלית. זאת, גם כאשר ישנם כל העזרים הטכנולוגים המאפשרים למידה חדשנית ואחרת (במכללה האקדמית אחוה קיימות מספר כיתות ללמידה פעילה שהשימוש בהן עדיין בשלבים ראשוניים). ככלל, רמת התקשוב במרבית המכללות להכשרת מורים עדיין אינה ברמה אליה היינו רוצים שתגיע. הדבר נובע, אולי, מכך שמרבית המורים (ותיקים וצעירים) אינם יודעים כיצד להשתמש באופן יעיל או חדשני בטכנולוגיות הקיימות. כפי שטוענת פגי ארטמר במאמרה מ-2005, מורים משתמשים בטכנולוגיות אלה בהתאם לסגנון ההוראה הישן. הגישה המיושנת הזו אינה מפתיעה, גם לאור ההזנחה רבת השנים של האוניברסיטאות את בתי הספר להכשרת המורים. כך שעל אף שנערכת בישראל עבודת מטה מרשימה בניסיון להכין את מערכת החינוך למאה ה-21 (כמו למשל של זו של האקדמיה הלאומית הישראלית המדעים (הרי שתהליך הכשרת המורים סובל עדיין מתהליך התיישנות חמור.

סיבה נוספת קשורה אמנם לתהליך הכשרת המורים אך אינה נובעת ממנה בהכרח. זו נוגעת באופן הדוק למאפייני ההוראה בפועל: מטרות ההוראה ושיטות ההערכה.

עידן טוען שרובנו משתמשים ביישומים טכנולוגיים רבים – ווייז, וואטסאפ, פייסבוק וכדומה – גם מבלי להבין כיצד בדיוק הן פועלות. כך הוא מבקש לעודד אותנו המורים שלא לפחד מלהשתמש בגיאוגברה: בדומה ליישומים אחרים השימוש בה הוא אינטואיטיבי ופשוט. אלא שקיים הבדל מהותי בין השימוש באפליקציות היומיומיות הללו והשימוש בגיאוגברה – הבדל הנעוץ לא במידת הפשטות שבשימוש באפליקציה, אלא במטרה של המשתמש בה:

רובנו יודעים בדיוק לשם מה אנו משתמשים ביישומים בהם אנו משתמשים: המטרות שלנו ברורות וכך גם השימושיות של היישומים. לכן השימוש בכל אלו הוא אינטואיטיבי – אנו יודעים מה אנו רוצים מהם ומתוך כך יש לנו תמריץ לנסות להבין אותם. בנוסף, העובדה שכל הסובבים אותנו משתמשים בהם מעודדות אותנו להשתמש בהם גם כן.

רובנו יודעים בדיוק לשם מה אנו משתמשים ביישומים בהם אנו משתמשים וכיצד להשתמש בהם

המקרה של גיאוגברה הוא שונה, מסיבה שקשורה, כפי שציינתי, במטרות ואופני ההערכה וההוראה של החינוך מתמטי: כדי להשתמש ביישומים טכנולוגיים, המורה צריך לדעת, לפני הכל, מה הם המאפיינים החשובים, או התכונות החשובות, של הנושא אותו הוא מבקש ללמד. מתוך התובנה הזו, הוא יכול לנסות ולהבין מהו היישום הטוב ביותר בו הוא יוכל להשתמש. אלא שמרביתנו, כמורים למתמטיקה, מתבקשים להביא את התלמידים שלנו לשלב בו הם יכולים לפתור ולענות נכונה על שאלות ששואלים אותם: שאלות "כמו במבחן", שאלות "כמו במיצ"ב", או שאלות "כמו בבגרות". לשם כך, כפי שמלמד אותנו הניסיון, אין צורך בהבנה עמוקה של מושג המשולש, או בהדגמה גיאומטרית להוכחה של משפט פיתגורס: מספיק ללמד את התלמיד כיצד להתמודד עם השאלות שניתנות לו. או, כפי שנכתב בדוח להערכת בתי הספר להוראה בישראל: "בחינות הבגרות של ישראל מעצבות את תכנית הלימודים, מסמנות איזה סוג ידע נחשב חשוב, וקובעות מה המורים ילמדו ומה התלמידים ילמדו". לכן, אין תמריץ למורים להשקיע זמן רב ויקר בניסיונות להתמודד, להבין וליישם יישומי גיאוגברה, שיכולים לתרום ללמידה ולהוראה מעמיקה ומהנה.

אני כותב את הדברים הללו בצער. אני יודע ומכיר מורים שמפתחים יישומים בגיאוגברה או בכלים אחרים. אני עצמי משתמש בחלק מהם, וזו הזדמנות לומר תודה רבה לכל מי שטורח ומשתף. אך אני גם מכיר את האתגרים הניצבים בפני מי שמבקש להיכנס לעולם הזה, אשר על חלק מהם עמדתי כאן. אין ספק שכולם יוצאים מופסדים מחוסר השימוש: הן המורים – המחמיצים הזדמנות לצמיחה ולהעשרה; והן התלמידים – המאבדים את זכותם להסתקרן, לחקור ומתוך כך להבין ולהצליח.

אני מודה לעידן טל על שהעלה את הנושא וכן על תרומתו הרבה לעולם הגיאוגברה בישראל ומקווה שיצליח לסחוף אחריו רבים. מדינת ישראל כולה תצא נשכרת.