האם יש לאפשר לתלמידים להשתמש באינטרנט במבחנים?

לאחרונה שמעתי סיפור על ילדה שהגיעה לאימה וסיפרה לה על שלמדה בבית הספר. הבת סיפרה בהתרגשות על המשמעות מאחורי הצבעים של דגל צרפת. האם, שמעה את ההסבר ואמרה לביתה כי זו פרשנות אחת, אך ישנה גם פרשנות אחרת. הבת שמעה ולא ידעה מה לעשות: "אמא, אבל מה אני ארשום במבחן?". האם, שלא רצתה לחתור תחת המורה, אמרה לבתה שתשאל את המורה. תשובתה של המורה, לצערי הרב, לא הדהימה אותי: "מה שאמא שלך אומרת זה נכון, אבל מה שאני אמרתי לך, זה מה שרשום בספר ולכן על זה תיבחני". כנראה שמה שקן רובינסון אומר הינו נכון: "אנחנו מלמדים את ילדנו שלכל שאלה יש תשובה אחת והיא נמצאת בספר. ואל תסתכל! כי זה נקרא להעתיק. בשוק העבודה זה נקרא שיתוף פעולה".

כאשר מדברים על תוכן חינוכי, ניתן לשאול כמה שאלות, ביניהן מה מלמדים וכיצד מלמדים. בתי הספר אמורים להכין את ילדינו למה שאנו קוראים לו "החיים האמתיים" או "שוק העבודה", אך האם אנו לא יוצרים להם מצג שווא? האם באמת תהליך הלמידה ויישומו אכן מכין אותם לעתידם? אולי ישנה דרך אחרת ללמד? מחקר עדכני (אוגוסט 2016) של הפורום הכלכלי העולמי, מדגים כי הכישורים הנדרשים לשוק העבודה כיום, הינם כישורים שונים מאלו שנדרשו בעבר. בין הכישורים הנדרשים היום ובעתידם של ילדינו, נמצאים חשיבה ביקורתית, יצירתיות, יכולת פתרון בעיות מורכבות ועוד.

במאמר זה אתמקד בחלק אחד מתוך הנושא הענק הזה - כיצד מכינים ילדים לעתיד, ואשאל האם יש לאפשר לילדים להשתמש באינטרנט במבחנים?

אחד מראשי ועדות הבחינות בבריטניה – מארק דאוו (Mark Dawe) טוען שכן. לאפשר לילדים להשתמש באינטרנט בבחינות, ישקף את הדרך שבה העולם פועל. כמובן שתחת שיטת בחינה כזאת, נשאל שאלות אחרות, הנוגעות לפרשנות – הבחינות יבדקו לא את הזיכרון לטווח קצר של התלמיד, אלא את היכולת שלו להשתמש בכלים בשביל לייצר ידע. דאוו מציע  שלא בכל המקצועות יאפשרו זאת, ובאלו שכן, יהיה זמן מוגבל להשתמש במנועי החיפוש. מארק עושה הקבלה בין  הכנסת ספר או חומר פתוח למבחן לשימוש ברשת בעת מבחן, ואומר כי במבחן לא יהיה באמת הרבה זמן להשתמש בחומרים החיצוניים ולכן התלמידים יצטרכו גם ככה ללמוד את החומר, כדי לדעת לאן לפנות ברשת או בספר הלימוד.

גם הדיקן במחלקה לפיזיקה שימושית באוניברסיטת הרווארד, אריק מזור (Eric Mazur), טוען כי יש להנגיש את האינטרנט לילדים במבחנים, שכן לטענתו, המבחנים כיום מכינים את הילדים להיכשל בחיים האמתיים. להכריח ילדים לשנן עובדות שנגישות דרך גוגל בשנייה, אינה פרקטיקה המכינה את הילדים לשוק התעסוקה. במקום זאת, מזור מציע, מורים צריכים לקדם בקרב תלמידיהם הבנה עמוקה של נושאים, במקום לבחון את יכולת הזיכרון שלהם. בנוסף, הוא מציע כי יש לשנות את שיטת ההערכה מציונים סגורים (או A, B, C כפי שנהוג במדינות שונות בחו"ל) למשוב מפורט.

לדעתי יש לאזן בין הדברים. חשוב שמורים ילמדו וייצרו מבחנים שייבחנו ידע, הבניית ידע, חקירה, פתרון בעיות ולא שינון חומר, אך הבחינות צריכות לייצג גם שיתופי פעולה וגם עבודה עצמאית. בסופו של דבר, גם בשוק העבודה לעיתים אנו עובדים בשיתוף פעולה וצוות, אך הצוות חזק רק כחוזק החוליה החלשה שבו; אם תלמיד לא ידע לבצע עבודה עצמאית והגעה למסקנות לבד, אז הוא יחליש את כל חבריו לספסל הלימודים ובעתיד את הצוות שלו בעבודה. לכן יש לשלב בין מבחנים שיהיו נגישים לחומרים כמו האינטרנט, מבחנים שישלבו שיתופי פעולה, אך גם מבחנים שידרשו עבודה עצמאית מול חומרים או עבודה עצמאית גם ללא חומרים, ואם הילד לא זכר את התאריך העברי והלועזי של איזו מלחמה, לא קרה שום דבר כל עוד הוא זכר את ההקשר ואת התהליך. למרות זאת, ישנם דברים שכן נרצה שילדנו יזכרו בעל-פה, כמו האותיות של שפות, אוצר מילים, ולוח הכפל עד מאה, כדי שלא יתקשו בפעולות של היום-יום; בתחומים כאלה בהחלט חשוב כן לעודד זכירה לטווח הארוך.

אני מעריך כי יאמרו המתנגדים שהדבר קשה ליישום, ולהם אני אענה: נכון! זה יהיה קשה לבדוק הרבה מבחנים, עם תשובות שונות ולא לעבוד רק עם מבחן אחד עם פתרון. אבל יש כאן גם הזדמנות של מורים ללמוד משהו שאולי לא הכירו קודם, גילי רומן, במאמרו "מדוע מורים צריכים לחשוב כמו גנבים" מדגיש שהדבר אפשרי ואף מועיל למורה. זה יהיה קשה, כי לא כל מקור באינטרנט הוא מקור מוסמך ולעיתים אנשים רושמים את אשר על רוחם, אבל גם זו הזדמנות חינוכית מדהימה; ליכולות בחינה ביקורתית של מידע והבחנה בין מקורות מהימנים ואמינים למקורות שאינם אמינים, יש כיום ערך אדיר לכל אחד ואחת מאיתנו ובמיוחד לילדנו, שנולדים בעידן המידע וידע. לכן למעשה, לא ניתן לקבל את המצב הקיים כיום, בו אנו לא מלמדים אותם להבחין בין סוגי מקורות ברשת.

שימוש באינטרנט בתהליכי הלימוד והבחינה הוא הכרח ובעיני, כמו בעיני המומחים שהבאתי בתחילת המאמר, הדבר יקרה במוקדם או במאוחר. נכון, זה הולך להיות קשה, אבל אין לנו ברירה אחרת. עלינו ללמד את ילדנו מיומנויות של חיפוש מידע ויצירת ידע בעזרת האינטרנט, ללמדם אודות מאגרי מידע מוסמכים כמו Google Schooler, אתרים של אוניברסיטאות, האתר של מט"ח ועוד. בנוסף לכך יש ללמדם כיצד ניגשים לחומרים, קוראים, מנתחים ומשתמשים בהם. עלינו ללמד אותם כיצד מחפשים מקורות פחות מוכרים וקוראים אותם בצורה ביקורתית, כדי להבין האם אלו ראויים לשימוש או לא, ואיך מביעים זאת בעבודותיהם, שהרי ניתן להשתמש במקור פחות מוכר אך להדגיש שהוא כזה. בנוסף, עלינו ללמד אותם אנגלית מגיל צעיר וברמה גבוהה, כי חומרים רבים ועדכניים ביותר הינם בשפה האנגלית.

יכולת שימוש במאגרי מידע אינה פריווילגיה בעולמנו, אלא הכרח קיומי לטובת ההתקדמות האישית של כל אחד מאתנו, אחת כמה וכמה לילדנו שנולדו לעולם זה בעשורים האחרונים. אסור לנו לחכות שהם ילמדו זאת לבד, בעצמם (או שלא ילמדו), אלא להחדיר זאת לתהליך החינוך במסגרות השונות. כמורים, אפשר ליישם זאת גם בלי רפורמה מקיפה של מערכת החינוך או בית הספר בהם אתם מלמדים. מספיק שתחליטו שחלק מהשיעורים או הפרויקטים בכיתה יתבצעו באמצעות האינטרנט.

על מנת לעשות זאת, ניתן למצוא כלים רבים שנגישים חינם באינטרנט, המלמדים עבודה עם חומרים אינטרנטיים. כך למשל - המשחק הישראלי Nara View שעובד עם ויקיפדיה. במשחק אתם קובעים את ערך ההתחלה והערך הסופי שהילדים צריכים להגיע אליו. לדוגמא: ערך ראשון "מתמטיקה" וערך סופי "משחק". התלמידים צריכים לעבור דרך הקישורים השונים בדפי ויקיפדיה, עד שיגיעו לערך הסופי, כאשר ניתן לייצר הגבלות, כמו להגיע במינימום קישורים וכדומה, ובכך להיות בטוחים שהילדים יקראו את הערכים ולא רק יקליקו.  

האופציות להוראה ובחינה באמצעות הרשת רבות, זו רק טעימה, אך כאן מונחת ההזדמנות שלכם למצוא את הדברים שמתאימים לכם ולתלמידים שלכם ובכך להביא את מהפכת המידע גם לכיתה שלכם! 

איך אתם מכינים את התלמידים שלכם ל"חיים האמיתיים"? ספרו בתגובות!