נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
יותר ויותר מורות ומורים מזמנים לתלמידיהם למידה אחרת, למידה משמעותית, הכוללת למידת חקר, למידה מבוססת פרויקטים, חקר בעיה, משחק, משחוק ועוד.
אחד מהמכנים המשותפים לדרכי למידה אלו הוא למידה בקבוצות.
ללמידה בקבוצות יתרונות רבים, כאשר היא מזמנת למידה של תוכן, הטמעת מיומנויות ואסטרטגיות למידה, ומקדמת מיומנויות חברתיות, שהן חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה.
יחד עם זאת, לצד היתרונות, מדווחים לא מעט מורים, תלמידים ואפילו הורים, על האתגרים הטמונים בלמידה מסוג זה. בין האתגרים ניתן להתייחס לבעיות משמעת בכיתה, קבוצות גדולות או קטנות מדי, קבוצות לא מאוזנות מבחינה לימודית ו/או חברתית, העדר עבודת צוות, אתגר ההערכה שאינו לוקח בחשבון את תרומתם השונה של חברי הקבוצה, חלוקת זמן בעייתית בכיתה, קושי לזמן מפגש מחוץ לכיתה ועוד.
מתוך היתרונות והאתגרים, ניתן להבחין בשלוש רמות של למידה בקבוצות*:
מה ניתן לעשות על מנת לקדם קבוצות סינרגיה?
אחת המסקנות מעבודת הדוקטורט שלי, שבחנה את זהותם המקצועית של מורים העוסקים בחדשנות חינוכית, היא כי תהליך למידה משמעותי, ובכלל זה פיתוח מקצועי, מורכב מארבעה חלקים הקשורים ותלויים אלה באלה, והם: תהליך ברור עמדות, הקנייה של ידע, הקנייה של פרקטיקה, ושימוש ברטוריקה מותאמת. בכל תהליך למידה חייבים להתקיים ארבעת הרכיבים הללו על מנת לזמן למידה משמעותית, ובכלל זה כשנבקש לטייב את תהליך הלמידה בקבוצות.
מהלכה למעשה - "לנצח" על הלמידה בקבוצה
רכיב ראשון: ברור עמדות
מרבית המורים עימם נפגשתי, שדיווחו כי הם מזמנים לתלמידיהם למידה בקבוצות, שיתפו כי מעולם לא קיימו שיח מהותי על מקומה של העבודה בקבוצות בתהליך ההוראה שלהם. חלקם זיהו בה גזרת גורל, אחרים ראו בה הזדמנות, יש מי שקיבלו אותה כחלק בלתי נפרד מתהליכי הלמידה ואחרים הגדירו אותה אתנחתא לימודית. זאת ועוד, ניכר כי חלק מהמורים פעלו באופן אינטואיטיבי בכל הקשור למספר התלמידים בקבוצה, לאופי הקבוצה (הטרוגנית או הומוגנית), למקומו של ראש קבוצה (האם בכלל צריך?), לגמישות הקבוצה (מעבר מקבוצה לקבוצה), לאופן בניית הקבוצות (בחירת המורה? התלמידים? הגרלה?), לקביעת ההערכה (אישית? קבוצתית?), למרחב הלמידה (האם את המטלה משלימים בכיתה או בבית? ואיך בכיתה מבחינת המקום?) ועוד. ישנה חשיבות גדולה לתהליך הבירור הזה בצוות מקצועי של מורים, שכן יש לו השפעה, ובעיקר שיקוף, על תהליך הלמידה וליווי התלמידים בעת העבודה בקבוצות, הלכה למעשה.
ולשאלות העולות כאן אומר, כי הן תלויות במורה ובאקלים הכיתה, ויחד עם זאת, המלצת מחקרים שונים עומדת על כך שקבוצה לא תכלול יותר מארבעה תלמידים; מומלץ לא לאפשר מעבר מקבוצה לקבוצה; על מנת לקדם שיח שוויוני כדאי להימנע מהגדרת ראש קבוצה; מומלץ לשלב הערכה אישית לתלמיד, המתייחסת לתהליך הלמידה, ולצידה הערכה קבוצתית המתייחסת לתוצר; את המטלה מומלץ לעשות בכיתה, כחלק מתהליך הלמידה, כאשר היא חלופה להוראה המסורתית ולא תוספת או "קינוח" ללמידה השוטפת. לגבי בניית הקבוצות, ולאחר ניסוי וטעיה, מצאתי שהכי נכון לבקש מכל תלמיד/ה בכיתה לבחור לעצמו בן/בת זוג, כאשר המורה היא המצוותת בין הזוגות השונים, בהתאם לשיקולי הדעת שלה ובהתאם לטיב המטלה.
במקביל לתהליך ברור העמדות של המורים ביחס לעבודה בקבוצות, מומלץ לזמן תהליך דומה לתלמידים. גם בין התלמידים ניתן למצוא את מי שמזהים את ההזדמנות הגדולה הטמונה בלמידה בקבוצות ויש מי שרואים בה אתגר בלתי נסבל.
את תהליך ברור העמדות מול התלמידים, אני ממליצה לחלק למספר שלבים:
ראשית, לקדם שיח מברר ביחס ללמידה בקבוצות בכיתה - ניתן לעשות זאת בשיח בעקבות סרטון; להתנסות באתגרים קבוצתיים כגון "אתגר המרשמלו" או פתרון "חידת איינשטיין"; להציג היגדים שונים העוסקים בלמידה בקבוצות, לדון בהם וכדומה. כל טריגר המזמן שיח על היתרונות והחסרונות של למידה בקבוצות יקדם את הנושא. לאחר השיח, מומלץ לבנות עם התלמידים לוח "טיפים" להתמודדות מיטבית עם למידה בקבוצה, לתלות אותו בכיתה ולחזור אליו במידת הצורך.
שנית, לאחר בניית הקבוצות, יש לזמן שיח לתלמידי הקבוצה – בשיח זה יש להתמקד בפעילות המקדמת עיסוק בחוזקות, במהלכה יעמדו התלמידים על החוזקות האישיות שלהם ועל הדרך בה חוזקות אלו יכולות לתרום ולקדם את הלמידה בקבוצה.
לבסוף, יש לסייע לתלמידים לנסח חוזה קבוצתי, בהתאם לחוזקות האישיות והקבוצתיות ולמטרות הקבוצה. חוזה שכזה צריך לכלול, למשל, התייחסות לשיתוף פעיל, עמידה בלוח זמנים, הקשבה וסבלנות כלפי עמדות מנוגדות, קבלת החלטות דמוקרטיות, מחויבות אישית ועוד. מומלץ כי החוזה הקבוצתי יהיה חלק בלתי נפרד מתהליכי הערכה של התוצר הסופי.
רכיב שני: ידע
כאן נגדיר ונקנה את עולם התוכן, הלימודי והחברתי, אותו נבקש להוסיף לסל ידיעותיו של הלומד בתום תהליך הלמידה. הידע הוא ה"קופסא", שתאפשר לתלמידים לנוע בתוכה ולצאת ממנה.
ראשית, על המורה להקנות ידע, לפחות מושגי, שיהווה תשתית אחידה לחקר מצד אחד, ולמתודה בה הוא מבקש מהתלמידים ליישם, מצד שני. למשל, קיים הבדל בתהליך הלמידה ובתוצר המתבקש, בין מטלת חקר מדעית לבין חקר של למידה מבוססת פרויקטים (על המתודות השונות ניתן לקרוא בהרחבה בחוברת "נתיבים להוראה משמעותית").
שנית, בשלב זה מומלץ לחשוב על טיב המשימה הניתנת לתלמידים ולבחון האם היא בכלל מתאימה לעבודה בקבוצות והאם היא מקדמת עבודה קבוצתית סינרגטית או עבודה קבוצתית אנרגטית. למשל, חקר היסטורי על פי תחומי חיים של תוצאות מלחמת העולם הראשונה, הוא דוגמה למטלה אותה ניתן לחלק בין חברי הקבוצה, כאשר כל אחד חוקר תחום חיים אחד וכלל התחומים מקיפים את המטלה. לשם כך אין צורך בקבוצה. על מנת לקדם משימה זאת ליצירה סינרגטית, כדאי להוסיף תוצר משותף כדוגמת פוסטר מדעי, יצירת משחק קופסה, עיתון תקופתי, מחזה, נייר עמדה, משפט מבויים וכדומה, המחברים את הידע שצברו חברי הקבוצה ליחידה חדשה בעלת ביטוי משותף.
יש להגדיר לוח זמנים ואבני דרך לכל אחד משלבי הלמידה ולעקוב אחרי ביצועם.
רכיב שלישי: הקניה של פרקטיקה
בחלק זה יש להקדיש מחשבה לאילו מיומנויות ואסטרטגיות נבקש להעניק לתלמידים. כך למשל, נרצה שילמדו: כלים לאיתור חומרים ברשת ובחינה האם הם מהווים מקורות מהימנים; מיומנות מיזוג טקסטים; ניסוח; עריכה וכדומה. לצד אלה, חלה עלינו האחריות להעניק לתלמידים כלים לעבודה מיטבית בקבוצות, ליצירת אמפתיה ואכפתיות לקראת יצירת תוצר משותף. לשם כך, חשוב לעבור בין הקבוצות במהלך העבודה, לזמן קבוצות ויחידים לשיח אישי, להפנות תשומת לב לטיבו של השיח בקבוצות (שיהיה שוויוני ומכבד), להעניק כלים להתמודדות עם תסכול (למשל כאשר הרעיון של תלמיד נדחה), למנוע "השתלטות" של תלמידים חזקים על השיח ולקדם שיתוף מיטבי וראוי.
עוד על הקניה: לפני שמעריכים מוודאים שהקנינו לתלמידים את הפרקטיקה – פעמים רבות אנו יוצאים מנקודת הנחה כי התלמידים שולטים בכלים המקוונים, יודעים את רזי ההצגה, ובקיאים בתהליכי החקר והכתיבה – לא כך הדבר. זכרו כי אין להעריך על מה שלא לימדנו. על כן, אם אנו, לדוגמה, מבקשים מהתלמידים לקיים פרזנטציה, עלינו להקנות להם את הכלים לעשות זאת, ולבנות (מומלץ יחד עם התלמידים) מחוון מסודר (מחוונים ניתן למצוא ברשת, באתרי המפמ"ר השונים ובאתר משרד החינוך); אם אנו מבקשים מהתלמידים למלא רפלקציה, חשוב להקדיש זמן למהותה ולמשמעותה קודם לתהליך ולתת לה משקל הולם; אם אנו מבקשים מהם ליצור משחק, עלינו לעצור ולברר יחד איתם מהם רכיבי המשחק וכדומה.
המלצתי היא שאת ההערכה יש להבנות ממספר חלקים: עבודה אישית בכיתה, עבודה קבוצתית בכיתה, תוצר סופי, פרזנטציה ורפלקציה, כאשר התלמיד זוכה לשתי הערכות נפרדות – אישית וקבוצתית.
אגב, ישנם לא מעט מורים, שבמחוון ההערכה מתייחסים לאסתטיקה וליצירתיות – אני מזמינה אתכם לחשוב כמורים ולזמן שיח עם התלמידים, מה זה אומר? למה אתם מצפים? ולנסות להפוך זאת לרכיב מהיימן להערכה שאינו מבוסס על טעם אישי.
זאת ועוד זכרו – יש לאתגר את התלמידים, לדרוש מהם ולעודד אותם לחשוב וליצור. יחד עם זאת, הגבול בין אתגר לתסכול הוא דק מאוד. הקפידו שלא לחצות אותו. אל תגדירו יותר מדי פרמטרים להערכה ואל תדרשו דרישות קלות או מאתגרות מדי. זמנו הצלחה מתוך חשיבה.
רכיב רביעי ואחרון: רטוריקה
אלו הם מושגים שישמשו אותנו במהלך הלמידה ויהפכו לשפה אחידה בה נחזור ונשתמש בהמשך. מומלץ לערוך רשימת מושגים, אקדמיים וחברתיים, שמשמשים אותנו לאורך הלמידה ולהשתמש בהם כשפה בית-ספרית בכלל ובשיעורים השוטפים בפרט.
אם כן, הכנה, חשיבה והערכות מוקדמת ללמידה בקבוצות, הכוללת התייחסות לברור עמדות, ידע, פרקטיקה ורטוריקה, עשויה להפוך את העבודה בקבוצות מאלרגיה לסינרגיה משמעותית, ולא רק בקרב התלמידים... זהו תהליך ששווה להשקיע בו זמן כחלק מהלמידה, כך שהוא יהווה קרקע בטוחה ללמידה אחרת במופע הטוב ביותר שלה, ללא התפשרות ומתוך צמיחה.
אשמח לעמוד לרשותכם לשאלות להתלבטויות ולמתן דוגמאות מעבר לכתבה זו: שרון רחמים, [email protected]
*למושגים אלרגיה, אנרגיה וסינרגיה, נחשפתי בהשתלמות סגנים של רויטל בן יהודה בהקשר אחר, ואני מבקשת להודות לה בהזדמנות זו.