פדגוגיה, טכנולוגיה ומי שביניהן

מה יהיה בעל תרומה משמעותית יותר להוראה שלנו - למידת כלי טכנולוגי חדש שנשתמש בו בכיתה, או קריאת ספר שנבחר בזמננו החופשי?

החלטתי לענות על שאלה זו, וממנה התפצלו להן מחשבות שונות על מקומם של המורים והתלמידים במערכת היחסים המורכבת שבין הפדגוגיה והטכנולוגיה.

הטאנגו של הפדגוגיה וטכנולוגיה
היחסים בין הפדגוגיה לטכנולוגיה הם לא נושא חדש. מאז ומתמיד היו תיאוריות פדגוגיות שהנחו את מקבלי ההחלטות לגבי דרכי הלימוד הראויות ומאז ומתמיד היו טכנולוגיות ועזרים טכניים אשר ליוו את העוסקים בהוראה במלאכתם. הפדגוגיה עברה כברת דרך, כשהיא מעבירה את האחריות ללמידה ולהבניית הידע לידיהם של התלמידים. הטכנולוגיה ורשת האינטרנט מאפשרות תמיכה בשינוי זה שכן המידע אינו נמצא בבעלות בלעדית של המורה כבעבר. קצב השינויים הגדל והולך בעולם הטכנולוגי המהיר שבו אנו חיים, וחשיבותה העצומה של רכישת כלים חדשים ומעודכנים, באים לידי ביטוי גם אצל המורים וניתן למצוא כיום יותר ויותר מורים שעלו על הנתיב הנכון. הם מיישמים את הידע שרכשו בהכשרות מורים, השתלמויות או למידה עצמאית ומתעלים את הכלים הטכנולוגים לשיטות הוראה המתאימות לתלמידיהם, על מנת להשיג חווית למידה אפקטיבית ומשמעותית עבור התלמידים. למעשה, יש מי שרואים בטכנולוגיה כסביבת החיים החדשה, ולכן הכנסה שלה לכיתה, בוודאי בעבור התלמידים, היא מהלך טבעי.

אז מה הבעיה?
כרגע אנחנו עדיין בתקופת חקר והתלהבות של מציאת שימושים נכונים ויצירתיים בטכנולוגיה, בבתי הספר בהם אנו מלמדים. אין בכך שום דבר רע, אך כמי שנסחף בעצמו אל ים הכלים הטכנולוגים והתנסה בשילובם בכיתה, עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי את השאלה שעמה נפתח המאמר: מה יתרום באופן משמעותי יותר להוראה שלי - כלי טכנולוגי חדש או שמא חוויה שהופכת נדירה יותר ויותר – לפנות זמן ולקרוא ספר? האם קריאת הספר תורמת רק למורה הקורא ואינה בעלת השפעה כלשהי, אפילו עקיפה, על התלמידים?

כנראה שאיזון בין פיתוח אישי ופיתוח מקצועי הוא הדבר הנכון, אך כאשר החלטתי לבחור אחת מבין שתי האופציות, מצאתי את עצמי מהרהר במושג "הון אנושי". המושג מגיע מתחום הכלכלה ושוק העבודה והוא מייצג את סך השינויים שעובר עובד במהלך העבודה, כולל אלו הניתנים לעיצוב, להגדלת רווחי העובד או המעביד. אז מהו הרווח לתלמידים כאשר המורה שלהם קורא/ת ספר ומה הקשר בין קריאת ספר לבין פדגוגיה וטכנולוגיה?

להערכתי הפדגוגיה המלווה בטכנולוגיה פספסה אותנו המורים. יש למורה תפקיד חשוב כמבוגר משמעותי. ולכן לבשלות, לבגרות ולעושר האינטלקטואלי של המורים יש השפעה מהותית על התלמידים. לא ניתן לנתק את המעשה החינוכי מהאישיות של המורה, גם כאשר מדובר בשיעור מקצועי וגם כאשר הזמן דוחק ומבחן הבגרות בפתח. כמורים אנחנו מנסים לעודד חשיבה עצמאית וביקורתית ולספק כלים ללמידה עבור צעירים שיעצבו את העתיד של כולנו. 

אבל האם מתוך כלל השחקנים במגרש הלמידה, יש לפדגוגיה או לטכנולוגיה את פוטנציאל התרומה המשמעותי ביותר לתלמידים? או שמא אלו הם המורים? ואם אלו המורים - האם לא חובה לטפח את המורים, ולא רק בהיבט המקצועי אלא, לא פחות חשוב - גם בהיבט האישי?

כמובן שלכל אחד יש תפיסה משלו לגבי השילוב והמינון אופטימאלי בין פדגוגיה, טכנולוגיה והעצמה מקצועית ואישית. אבל לעיתים אנחנו פשוט שוכחים את החלק השלישי. הרחבת האופקים של המורה, ובעקבותיה ובהשראתו גם של התלמידים, תורמים וחשובים ללמידה ולחינוך  לא פחות מכיסוי כל החומר לבגרות במקצוע שאותו מורה מלמד/ת. כלים טכנולוגים מתחלפים חדשות לבקרים, אך קריאה של ספר מפתחת את הדמיון, מפתחת את חוש הביקורת, מעשירה את עולם הרגש, מהווה הצצה לתרבויות חדשות, מעשירה את אוצר המילים ומשפרת את יכולת הריכוז, המיקוד והזיכרון. אני לא מכיר כלי טכנולוגי המספק חוויה עשירה ומפרה כמו קריאה של ספר טוב. למעשה, מי שמסכים כי ההתפתחות האישית של המורה חשובה לפחות באותה המידה כמו ההתפתחות המקצועית, אינו נדרש להמתין להשתלמויות או להחלטות שיתקבלו בדרגות ניהול שונות. כשם שאנו מעוניינים שהתלמידים ייקחו אחריות על לימודיהם, כך אנו המורים נדרשים לקחת אחריות על ההתפתחות האישית והמקצועית שלנו לטובת תלמידינו, ילדינו וגם לטובתנו האישית ולפנות זמן לקריאה.

העצמה היא ההכרה של האדם בזכות לפעול באופן עצמאי ולהשתמש במודעות העצמית שלו לחקור ולגלות את הדרכים לעשות זאת. לדעתי, המאמץ של המורה להוראה אפקטיבית ולחוויית לימודים משמעותית יישא פרי כאשר המורה עצמו יהיה מועצם. אחרת גם האיזון המושלם בין הפדגוגיה לטכנולוגיה לא יניב את התוצאות המיוחלות. כנראה שהעיסוק המוגבר בכלים טכנולוגים לשילוב בכיתה וכחלק בלתי נפרד ממהות המקצוע שאני מלמד הביא אותי לעצור רגע ולחשוב. במהלך השנים בהן אני עובד כמורה, גיליתי שההשפעה שלי על התלמידים והתפיסה שלהם אותי כאדם שהם מעריכים, היא לא מתוך המקצועיות שהפגנתי בחומר הנלמד או מדרכי ההוראה המתקדמות, המשלבות טכנולוגיה שבהן בחרתי. השיחות בהפסקות והדיונים בכיתה שאינם עוסקים כלל בנושאי השיעור, כמו גם הבעת הדעה שלי בנושאים אלו, הם שהפכו אותי, בעיניי חלק מהתלמידים, לרלוונטי עבורם. נסו בעצמכם להיזכר מיהם המורים שאתם זוכרים מתקופת לימודיכם בבית ספר כמשמעותיים עבורכם ומה הייתה הסיבה להיותם משמעותיים? אני מאמין שגם אצלכם המצב לא היה שונה.


רגע לפני סיום
חשוב לי להדגיש כי כמורה למדעי המחשב, אני האחרון לזלזל בטכנולוגיה. אין תחום אשר תרם והשפיע על האנושות יותר מהתחום הטכנולוגי. יחד עם זאת, הרהורים אודות דמויות משמעותיות משדה ההוראה, מזכירים לך שתהליך ההעצמה של מורה מחייב אותו להתבוננות חדשה על המעשה החינוכי שלו ועל דפוסי החשיבה וההתנהגות שלו, תוך פיתוח ואימוץ נטיות, הרגלי חשיבה והתנהגות חדשים. אלו מתרחשים כאשר מתקיימת העצמה מקצועית ולא פחות חשובה –  העצמה אישית. אז בפעם הבאה שמציעים לכם ללמוד כלי טכנולוגי חדש, תשאלו אם בעצם התכוונו להמליץ לכם על איזה ספר טוב.