כאן בונים בית ספר חדש?

דמינו לרגע שאתם חלק מועדת היגוי להקמת בית ספר חדש באזור מגוריכם. בין אם אתם הורים, מורים, מנהלים או אנשי הרשות המקומית – ביחד עם צוות אנשים, עליכם להחליט כיצד יראה בית הספר החדש. מה תעשו? כיצד תפעלו? מה יהיה לכם חשוב יותר מכל והיכן תשקיעו את משאבי התקציב, החשיבה והזמן?

כפי הנראה בימים אילה יושבים עשרות צוותי היגוי לבתי הספר שיוקמו כאן בתשע"ח. על פי השנתון הסטטיסטי לישראל 2016, בין תשע"ה לתשע"ו הוקמו עוד 28 בתי ספר רק על-יסודיים חדשים (חטיבות, תיכונים ושש שנתיים במגזר היהודי והערבי). לבית ספר לוקח כ-6 שנים לצמוח ומכאן נובע שאם לא פספסתי משהו מהותי בניתוח השנתון, יש כיום בארץ לפחות 168 בתי ספר על-יסודיים צומחים ועוד מאות יסודיים. 

בית ספר חדש בארץ נבנה בהדרגה, כשבכל שנה נוספת לו עוד שכבת גיל צעירה אחת. כך, הוא קורם עור וגידים תוך שהוא מגייס את אנשי הצוות החינוכי, מגבש חזון חינוכי, זהות פדגוגית ומבנה ארגוני. המחשבה לבנות בית ספר חדש בפעימות, תוך הגדלת מספר התלמידים ובהתאמה את מספר אנשי החינוך, מאפשרת לבית הספר את המרחב הבטוח והשפוי יחסית לתהות ולטעות על הדרך ובדרך.

לרוב,מתכנסות ועדות היגוי בטרם הקמתם של הצומחים, בכדי להגדיר את קווי המתאר הכלליים שמשרד החינוך, הרשות, הבעלות וההורים (בהרכבים שונים ומשתנים בין מקום למקום) רואים לנכון שיתקיימו במוסד החדש. ועדות ההיגוי הללו מחליטות מיהו הבוגר האידיאלי ומה צריך לכלול אותו מוסד חינוכי על מנת לאפשר לתלמיד אחד או אלפים כמוהו לגדול ולהתפתח בכיוון הרצוי.

השאלה הבסיסית: לשם מה? מהי מטרת החינוך כיום, בארץ, ומה בעצם נעשה כאן? או השאלה האם יש חלופות לאותו קוד גנטי של בתי הספר מלפני כ-150 שנה, כנראה שאינה תמיד נשאלת. אולי מאחר והתשובה כאילו ברורה לכולם, אולי מאחר ומעטים המאמינים שבאמת אפשר להקים בית ספר בלי כיתות או בלי ציונים או בלי צלצולים. כך או אחרת,בשורה חדשה המותאמת לדור המילניום ממאנת להתגבש באותן ועדות.

השאלה הבסיסית והחשובה ביותר - מהי מטרת החינוך? לא נשאלת בועדות

ואז יוצאים לדרך, וכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. כולם עסוקים מדי מלהתפנות לשאלות הפילוסופיות על חינוך בעידן אחר. וכך קורה שבין קירות חדשים וציוד מתקדם, נבנה לו אותו בית ספר מהמאה הקודמת (ואפילו מזו שלפניה), עם מסדרון, המון דלתות ואותה שיטת לימוד, פחות או יותר. הבעיה העיקרית היא שהמציאות וגם הילדים השתנו הפעם באמת.

הילדים שאנו מחנכים היום, הם "דור האלפא". מהכתבה המרתקת שכתבה על דור זה מירב זרביב  נובע כי זהו דור שנולד עם הטכנולוגיה בין הידיים, עבורו היא לא שיטה להעברת מידע, היא צורת התודעה ולא פחות - צורת החיים. לדעתה של זרביב, החינוך הוא הניסוי הגדול ביותר בכל הנוגע לדור האלפא, ולכן מחנכים צריכים להבין את המגמות והתופעות שמקורן במהפכה הטכנולוגית, לדעת כיצד הן משפיעות על תלמידיהם, ולבסוף – להתאים אליהן את החינוך.

מתי, איפה ואיך השינוי הזה יקרה?
אני רוצה לטעון כי בבית ספר צומח קיימת הזדמנות אמיתית, נוחה ואפילו מתבקשת להתחיל את הכל מההתחלה; כך אם רוצים למשל לפרוץ את המבנה הארגוני, זה לא יפגע בקביעות ובתקן הסטטוטורי של אף אחד. קיימת ההזדמנות ליצור מבראשית (מבלי לשבור אף קיר) מבנה פתוח וחדשני שכולל באותו חלל מרחב הקניה, מרחב ניסוי וחקר, מרחב דיאלוג ומרחב יצירה. קיימת ההזדמנות להעסיק מראש מורים שיודעים ורוצים ובוחרים ללמד אחרת. קיימת מראש ההזדמנות לחשוב בשביל מה בית הספר הזה הוקם ולפיכך מה תהיה דרכו. האם נועד בכדי לספק לתלמידים כלים להשתלב בחברה? או אולי לעצב את רוחם של התלמידים? אולי לאפשר ליחידים לממש את עצמם ולהיות יחידים ייחודיים? (יהורם הרפז,קובע כי חייבים לבחור ביעוד אחד בלבד, הד החינוך פברואר 2009)

הטמעת שינויים בבתי ספר קיימים, גם במסגרת גף ניסויים ויזמות, הוא תהליך קשה, ארוך ושברירי.  למעשה, יש לא מעט מאמרים הטוענים שבית ספר קיים הינו מנגנון העמיד ביותר לשינויים. בין הסיבות הרבות לכך, מחקרים מצאו כי בישראל הרפורמות הארגוניות והרפורמות הפדגוגיות אינן עולות בקנה אחד ויוצרות בעיות תשתית ומשאבים קשות בבית הספר ובעיקר בקרב המורים (על פי גל פישר וניר מיכאלי, 2010) 

לכן, פיתוח בר קיימא של בית הספר העתידי צריך ויכול לדעתי להתחיל מההתחלה. מהשאלה הגדולה של מה זה חינוך בימינו? ולשם מה קיים בית הספר? בית ספר כזה חייב לצמוח מהשטח ולא לנחות כמו עוד רפורמה מלמעלה. הדבר בעל סיכוי טוב יותר להצליח ולהתבסס אם יתחיל בקטן ואז יגדל, אם אנשי חינוך יכנסו מראש אל המערכת החדשה מתוך בחירה חפשית, כשהם יודעים לאן הם הולכים ומה זה אומר מבחינתם.

בית ספר צומח שגדל להיות אותו בית ספר שאנו מכירים משחר ילדותינו, הוא הזדמנות לשינוי שהוחמצה. דרושה כאן מנהיגות, דרוש כאן אומץ, דרוש אורך רוח והכי דרוש כאן גב מהרשויות וממשרד החינוך לעשות שינוי כוללני ועמוק במהותו של בית הספר. אני מציעה להתחיל בשינוי המצב בו קברניט בית הספר (המנהל) מתמנה במכרז הרבה אחרי שהתוכניות כבר יצוקות בבטון וכבר הרבה לאחר שוועדת ההיגוי התפזרה.

"קסם לא יבוא לעומדים מן הצד" שר ברי סחרוף, אז אם אתם חברים כעת באחת מעשרות ועדות ההיגוי שהוקמו כדי ליצור את אחד מעשרות בתי הספר שיפתחו לראשונה בספטמבר הקרוב, הגיע  הזמן לשנות את הפרדיגמה מהיסוד. אני מאמינה שבבית ספר צומח באמת אפשר לעשות זאת.

נ.ב
אין לי פייסבוק. (כן, אני יודעת שכתבתי על המהפכה הטכנולוגית...) למרות שאיני יכולה להגיב, אני קוראת ומקשיבה עם הלב לכל התגובות – כאן וגם בכתבות הקודמות. אז תודה לכל מגיב/ה באשר תהי/ה ובאשר תאמר/י.