המורה, אפשר להגיש לך תיקון מבחן?

תלמידים רבים פונים אל מוריהם בבקשה להגיש תיקון מבחן. בקשה זו, במקרים רבים, יוצרת אי נוחות. מחד המורה באמת רוצה שהתלמיד יצליח, בטח ובטח כאשר התלמיד הוא בעל אמביציה ורצון, הניגש לבדוק את אפשרויותיו בדבר שיפור עמדתו. מאידך עולה אצל מורים רבים החשש כי זה לא הגון כלפי שאר התלמידים, ומפר את הסטנדרטיזציה ואת התוקף של שאר הציונים בכיתה. ברמה הטכנית אולי אתם נרתעים מתיקון מבחן כי זה גם יוצר לכם עומס בבדיקת המבחן שוב, ומעבר לכל, ייתכן שאתם חוששים כי שיטה זאת עלולה לתת מסר לתלמיד כי תמיד תהיה עוד הזדמנות ולכן הוא לא חייב ללמוד ברצינות למבחנים, דבר שעלול להוביל לאי לקיחת אחריות והפקת לקחים  מכישלון.

אני רוצה להציע צורת הסתכלות  נוספת על תיקון המבחן, שאולי תעזור לכם להכריע את ההתלבטות על תיקון מבחן:

כאשר תלמיד מבקש "תיקון מבחן", הוא בעצם מבקש לשפר את הציון של המבחן, והנמען המרכזי שלו הוא המורה – הוא מעוניין לרצות את המורה ולכתוב הפעם תשובה בדיוק כפי שהמורה התכוון, אך בדרך כלל הוא טרם רכש את הידע הנדרש לשם תשובה זאת ולכן גם בהמשך (למשל בבגרות) יעלו אותן התפיסות שגרמו לשגיאה הנוכחית.

המורה, לעומתו, היה/תה רוצה שהתלמיד ישפר את ההבנה שלו בחומר הנלמד. לא באמת חשוב למורה הציון של התלמיד כרגע, חשוב שההבנה תשתרש אצל התלמיד והוא יוכל להשתמש בה בכל הזדמנות שידרש, גם בשאלות דומות (למשל בבגרות).

כרגע לעיתים קרובות תיקון מבחן מאפשר רק תיקון הציון ולא שיפור ההבנה. אבל מה אם היינו יכולים לקדם גם את הבנת התלמיד באופן משמעותי?

המומחים של רשת ברנקו וייס (ותודה על כך) לימדו אותי דבר מעניין: הבנה מתחוללת בעיקר מתוך עשייה וביצוע. עובדה זו מתבססת על  על המאמר הזה של גיי מקטאי. ומתוך כך, אנו עורכים מבחנים וביצועי הבנה (על כך כתב רבות גם ד"ר יהורם הרפז) לא על מנת לבדוק אם התלמידים הבינו, אלא בכדי שהתלמידים יבינו. המבחן הוא חלק מתהליך ההבנה של התלמיד, כפי שההכנה למבחן ופתרון שאלות לדוגמא במהלך ההכנה גם הם חלק מתהליך ההבנה של התלמיד.

בהתאם לכך ניתן להתייחס ל"תיקון מבחן": אם תיקון מבחן נעשה כדי לשפר את הציון, התלמיד ייקח מבחן מחברו הטוב שקיבל 100, יעתיק את התשובות ויגיש את תיקון המבחן. יצא לי לראות גם מקרה בו המורה כתב לתלמיד בנקודות היכן ובמה שגה לצד התשובות, ואז ביקש תיקון מבחן. התלמיד הטמיע הפעם את הערותיו של המורה בתשובתו, והגיש את תיקון המבחן.

לעומת זאת, אם תיקון המבחן נעשה כחלק מתהליך ההבנה של התלמיד, כדי לחולל את ההבנה שלו, והפעם טוב יותר – בעזרת משוב המותאם לעשייה של התלמיד – נוצרת פה הזדמנות אדירה לקידום ההבנה של התלמיד. כיוון שמשוב הוא הדבר המשמעותי ביותר שמקדם למידה ("תנו זמן למשוב", של דגלס ופריי בתרגום יניב פרקש, ברנקו וייס), אז יש כאן מצב שכולנו צריכים להיות מעוניינים בו, ובמיוחד המורים.

אני מציעה, על מנת ליצור מצב בו כולם מרוויחים – התלמידים את שיפור הציון, והמורה את הבנת התלמיד מבלי  לפגוע בסטנדרטיזציה, ומבלי ליצור עבודה מרובה בבדיקת המבחנים שוב (שכן עבור רוב המורים שאני מכירה - זהו החלק הכי פחות אהוב בעבודתם), לפעול בהתאם ל4 הכללים הבאים:

4 הכללים שיהפכו את תיקון המבחן לכלי חינוכי מעולה

1. הפכו את תיקון המבחן לאירוע הערכה נוסף, כך שהציון המקורי של המבחן נשמר, והוא תקף, סטנדרטי ומחנך ללקיחת אחריות. בצד המבחן המקורי קיימו אירוע הערכה נוסף, המתאפשר ומוצע לתלמידים כולם, של תיקון מבחן.

2. תנו לתיקון המבחן משקל קטן יותר (באחוזים) מאשר למבחן, בשקלול הציון הסופי. כך התלמיד אכן ישפר את הציון שלו, אך האיזון נשמר. זה תקף, מהימן והגון.

3. כדי לחולל הבנה באמצעות תיקון המבחן, חשוב לכלול בתוכו שאלות המקדמות הבנה. בקשו מהתלמיד לכתוב לגבי כל שאלה ששגה בה:

• מה לא הבנתי?
• מה היה מקור השגיאה שלי?
• מה אני מבין עכשיו?

שגרת חשיבה זו תגרום לכך שגם בהמשך ובבגרות התלמידים לא "יפלו" בשגיאות הבנה נפוצות, ותוודא כי הם לא סתם מעתיקים תשובה נכונה. החשיבה הזאת מתייחסת למקור השגיאה של כל תלמיד ותלמיד בכל שאלה, שהיא אינדיבידואלית ומבוססת על התפיסות האישיות שלו, ולכן מאפשרת צמיחה מדויקת בהתאם לצורכי התלמיד. בנוסף, צורת חשיבה זאת מלמדת את התלמיד לתחקר את השגיאות והקשיים שלו, דבר המהווה מיומנות חשובה לחיים.

4. נסו להימנע מלכתוב לתלמידים את התשובה הנכונה בצד כאשר אתם בודקים את המבחן. תנו להם ניקוד, אך חסכו את הזמן שלכם בכתיבת ההערות בצד התשובה. דבר זה יגרום לתלמיד לתחקר בעצמו את מקור שגיאותיו, ולבצע הבנה פעם נוספת, ובנוסף יחסוך לכם זמן רב בעת בדיקת המבחנים המייגעת. על כך ניתן לקרוא עוד במאמר "תנו זמן למשוב", של דגלס ופריי (בתרגום יניב פרקש, ברנקו וייס)

כך, מאותו טופס בחינה, שלקח זמן רב ומחשבה לחברו, הוצאנו שני ארועי הערכה ובנינו תהליך של הבנה, בו התלמיד קיבל משוב  ושיפר את ההבנה שלו ולא רק את הציון שלו.

מה דעתכם על תיקון מבחן? הם אתם משתמשים בכך עם התלמידים שלכם? ספרו לנו בתגובות?