להיות מורה מקצוען: מה זה אומר בשבילי?

האם את/ה מגדיר/ה את עצמך מורה מקצוען/ית?

תחשבו רגע על השאלה הזו. מהי התשובה שלך? לפי אילו אמות מידה ענית כן או לא? כיצד את/ה מגדיר/ה מי הם מורים ומורות מקצוענים?

כל אחת ואחד מאיתנו רוצים להיות מקצוענים במה שאנו עושים. אין לי ספק שאין איש או אישה שקוראים מאמר זה מעוניינים להיות מקצוענים בתחומם. אך האם אנו באמת מורות ומורים מקצוענים?

במאמרי הקודם טענתי כי בשל חשיבותו העצומה של מקצוע ההוראה, עלינו להגדיר מהי מקצוענות בהוראה, שכן עד שתהיה לנו הגדרה כזו, קשה לדעת מה היא הוראה חובבנית ומה היא הוראה מקצוענית, דבר שמפחית מיכולתנו להשתפר ולהתפתח כמורים.

במאמר זה אני מבקש להבהיר מה היא מקצוענות בהוראה עבורי, תוך התבססות על תיאוריות ומחקר בתחום הפדגוגיה. אני מזמין אתכם לקרוא את הרעיונות הללו, לחשוב עליהם וכן לחקור ולחשוב בעצמכם – מה היא מקצוענות בהוראה עבורכם?

מה היא מקצוענות בהוראה עבורך?

מה הוא תפקיד החינוך?
כדי להבין מי הוא מורה מקצוען קודם כול עלינו להבין לדעתי מה הוא תפקידו של החינוך. להבנתי חינוך הוא תהליך בו אדם עם כל הפוטנציאל שלו הופך לבן אדם במלוא מובן המילה, תוך מיצוי הפוטנציאל האישי שלו. אם תלמיד מגיע אלי לכיתת הפיזיקה שלי כדי לדעת מהו כוח המתיחות (זהו ציטוט של חברי ועמיתי איל סיני), אין באפשרותי לעזור לו, הוא לא ימצא בכיתתי את המענה. תפקידי ליצור אישיות הרמונית ומושלמת ככל הניתן, ושיצאו מכיתתי בראש ובראשונה בני אדם. כלומר – הידע איתו התלמיד יוצא מהכיתה פחות חשוב מהאופן בו הוא כאדם מתפתח בתוך הכיתה.

אך האם כל דרך התפתחות של התלמיד היא טובה ורצויה? אני מאמין שלא. שעלינו לשאוף עבור תלמידינו לדברים מסוימים.

לאן אנו שואפים עבור תלמידינו?
גם כאן מדובר ברשימה אישית שלי, ואני מזמין כל אחד ואחת מכם ליצור עבור עצמו/ה רשימה דומה. באופן אישי אני שואף שתלמידי יתפתחו לבני אדם בעלי התכונות והיכולות הבאות:

• אדם בעל היכרות אישית עם עצמו – מה הוא ומי הוא בעצמו.
• אדם בעל תחושה של מה היא המשמעות בחייו.
• אדם בעל הבנה של מה מפעיל אותו, כולל ההיכרות עם התמריצים החיוביים וגם השליליים לפעולה שלו, כפי שהוא והחברה מגדירים אותם.
• אדם שפועל באופן עצמאי וחופשי, מתוך הנעה אישית-פנימית. זה הוא אדם שיכול לענות ב-"כן" ו-"לא" על שאלות וגם יודע לקבל את התשובות האלו מאחרים.
• אדם העומד בהתחייבויותיו ובהבטחותיו.
• אדם שיודע למצוא וליצור בעצמו ידע, לעבד אותו וליצור רעיונות חדשים מתוך ידע זה.
• אדם שיודע להשתמש בידע על מנת לקבל החלטות ולבחור את דרכו באופן שקול.
• אדם שיודע שכתוצאה מאנושיותו הוא (וגם אחרים) טועה לעיתים, ומוכן לקבל את השגיאות שבדרך, מתוך רצון להתקדם.

בדרך המורכבת אל המטרות הללו, אליהן אנו שואפים, אני מאמין שאנו מפתחים את תודעתם של התלמידים, וזו היא מטרתנו העיקרית כמורים. לשם כך עלינו להיות עקביים וכן עלינו להיות מקצוענים ולא להתפשר על מקצוענותנו.

כאנשי מקצוע עלינו להיות עקביים ולא להתפשר על מקצוענותנו

אך מה היא העקביות שאנו דורשים מעצמנו? ומה היא המקצוענות הנדרשת? בשלב זה של המאמר אתאר שלושה מסלולי עבודה מקבילים בהם על המורה המקצוען לפעול לדעתי:

איך נגיע לחינוך ופיתוח התלמידים שלנו? 3 מסלולי עבודה מקבילים

1. מודל לחיקוי
הדרך הראשונה בה ילדים בפרט ואנשים בכלל לומדים היא באמצעות חיקוי. כך למשל, אנו המבוגרים מתואמים בינינו כאשר אנו מגדירים ומשתמשים בחפצים מסוימים, וכך ילדים לומדים מה הם ומה תפקידם ללא כל בעיה, בעזרת חיקוי. כך, ברוב מכריע של המקרים ילדים מבינים במהרה מהו חלון, מה הטלוויזיה עושה, מה עושים עם מים וכן הלאה. לעומת זאת, בכל הנוגע להתנהגות, טון תרבותי וערכים המצב מבולבל הרבה יותר עבור ילדים והם מתקשים ללמוד את הנ"ל במהירות. מדוע? כי לעיתים קרובות אנו אומרים ודורשים מהם דבר אחד, ומציגים עבורם מודל אחר לגמרי לחיקוי. כך למשל, מורה הדורש מתלמידיו לכבד אחד את השני אך מתייחס בעת כעס לאחד התלמידים בצורה שאינה מכבדת ואינו מביע על כך חרטה יוצר דוגמה לחיקוי ששונה לגמרי מהמסר שהוא היה רוצה להעביר. מחקרים בתחום הפדגוגיה מראים כי המעשים של המורה ישפיעו על התלמידים הרבה יותר מהמסר המילולי שהוא מבקש להעביר לתלמידים ולכן המעשים שלנו והמודל שנציב בפני תלמידינו תמיד יהיו משמעותיים יותר ממילותינו.

מתוך כך עלינו המורים קודם כל להתנהג, לדבר ולחיות על פי הערכים שאנו רוצים לחנך אליהם. אם אני רוצה שתלמידיי יכירו את עצמם – עלי להכיר את עצמי. אם חשוב לי שהם ידעו למצוא וליצור ידע בעצמם – עלי ללמוד דברים חדשים בעצמי וליצור ידע חדש. כלומר, כדי להיות מורה מקצוען עלי קודם כל להיות מודל ראוי לחיקוי בעיני עצמי.

2. שכנוע
כדי ללמד את התלמידים שלנו לנווט את עצמם בחיים ולהתקדם באופן עצמאי, לדעתי עלינו בתחילה לבצע פעולות של שכנוע, שהן דרך נוספת שבאמצעותה אנשים לומדים. יש מי שיתנגדו לרעיון זה ויגידו שיש לתת לתלמידים שלנו לגלות בעצמם את דרכם מבלי להתערב, אך אני דוגל בדבריו של אפלטון שקבע כי "לשחרר אדם, אשר עדיין לא יודע להשתמש בחופש שלו, זה לאבד ולהרוס אותו". בעיניי בעזרת שכנוע מורים יכולים להשפיע על יצירת האישיות של התלמיד ולמעשה לחנך אותו, כל עוד הוא לא יודע "לעשות את עצמו בעצמו". בתהליך השכנוע אנו משתמשים בהשפעתנו על מנת לגרום לתלמיד להבין או לעשות משהו שהוא לא חשב להבין או לעשותו לפני כן.

חשוב להבין ששכנוע ממש לא אומר שהתלמיד פאסיבי. להפך. במסגרת תהליך השכנוע אני מאמין שיש להטיל אחריות על התלמיד ולמנות אותו לתפקיד קבוע (זו הסיבה שבכיתות בהן אני מלמד יש המון "שרים" – לכל אחד יש תפקיד). במהלך קביעת התפקיד צריך לכבד את התלמידים ולפנות אליהם בצורה רצינית, להתייעץ איתם בנוגע לתפקיד הרצוי ולנימוקים העומדים מאחוריו וללמוד מהם את כל מה שאפשר. צריך לשוחח איתם באותה הצורה בה אנו משוחחים עם מבוגרים, אך לשנות את התוכן בהתאם לגיל והרמה האישית (ולא ההפך, כפי שמתרחש ברוב המקרים). חשוב לזכור בהקשר זה שהתלמידים גדלים מכיתה לכיתה וכן מתפתחים לאורך השנה ולכן גם רמת הדיון, הדרישות ורמת האחריות שלהם צריכים ללכת ולגדול.

צריך לכבד את התלמידים ולפנות אליהם בצורה רצינית, להתייעץ איתם וללמוד מהם את כל מה שאפשר

3. למידה
מסלול העבודה השלישי בו עלינו לעבוד הינו מסלול הלמידה. בתהליך של למידה אנו כאנשים מבנים ידע: רוכשים כלים, מיומנויות ומידע. חשוב לציין כי על מנת שתתרחש למידה, התלמיד חייב להיות מי שלומד ומבנה את הידע. לכן העובדה שמישהו "לימד את התלמיד" דבר מה, אינה בהכרח אומרת שלמידה התרחשה – שהתלמיד למד. חלק מתפקידי המורה הם לארגן ולאפשר את תהליך הלמידה ולהציע לתלמיד מקסימום אפשרויות ללמידה כך שייווצרו אצלו הצורך והאפשרות ללמוד. מתוך כך, על המורה להציע אפשרויות למידה והתלמידים צריכים להשתתף בפעילות משותפת כמשתפי פעולה מלאים של המורה בתהליך הלמידה, ולא כצופים מן הצד.

זו היא המשנה שלי בתחום המקצוענות בהוראה. אני מאמין כי אדם לא נולד כדי לאכול שלושים סטייקים, לשתות שני מטרים מעוקבים של קולה, לשחק, להתפרע ואז למות. אדם נולד כדי להפוך לבן אדם, ותפקידו של המורה הוא לעזור לו בכך.

ומה היא מקצוענות בהוראה עבורכם? אשמח לשמוע בתגובות.