לקדם מצוינות
כל מורה מלמד, מחנך ומקנה כלים באופן שהוא מוצא לנכון
האם את/ה מסכים/ה עם האמירה הזו?
זוהי מסקנה אליה הגעתי לאחר שנות הוראה רבות, שנים של חשיבה על הוראה, למידתה, הוראתה לפרחי הוראה וכמובן אין-סוף שיחות על הוראה.
ומה דעתך – האם כל אחד ואחת מאיתנו המורים אכן צריכים ללמד באופן שנראה לנו נכון?
אולי לשם השוואה וחשיבה על משפט זה, נתבונן במקצועות אחרים, חשובים במידה דומה – האם כל רופא פועל באופן שנראה לו נכון ובשיטה שהוא בנה לעצמו? האם מנתחים עובדים לפי שיטות מבלי לבחון במחקר האם הן יעילות או לבדוק האם הן מתבססות על תיאוריה מוצקה? התשובה לכך היא לא. כמובן שמדובר בבעלי מקצוע שלהם האוטונומיה לבצע החלטות בשטח, אך הם מתנהלים לפי תיאוריה מוגדרת ומקובלת ובוחרים את דרך פעולתם מבין שיטות המוכחות כיעילות במחקר.
במאמר זה אני רוצה לטעון שאם הוראה היא מקצוע חשוב ומובחן, הרי שהיא חייבת לכלול דרישות תקניות למה היא מקצוענות בתחום זה. ההוראה היא מקצוע חשוב ביותר ולכן היא חייבת להתבסס על תיאוריה מדעית מוגדרת ומקובלת. יתרה מזאת, מורים חייבים להיות אנשי מקצוע בעלי מיומנויות ותכונות שהוכחו כחשובים למקצוענות בתחום ההוראה, המקבלים את האוטונומיה לבחור בין מגוון שיטות המוכחות כיעילות במחקר, בהן הם בקיאים.
וכאשר מגדירים מהי מקצוענות בתחום ההוראה – נוצרות גם דרישות כלפינו המורים – במצב כזה יש קו ברור המגדיר מהי מקצוענות בהוראה ומהי חובבנות.
המצב כיום, בו כל מורה מלמד/ת באופן שנראה לו/ה נכון, מוביל לכך שלמעשה קשה לדעת מהי הוראה חובבנית ומהי הוראה מקצוענית. מיהו מורה שהינו בעל מקצוע יעיל ומוצלח ומי אינו עובד היטב בהוראתו.
חשוב לציין שהמורים לא אשמים במצב הזה אפילו לא במעט. אין מורים שלא רוצים להיות אנשי מקצוע מעולים – לעבוד בצורה הטובה ביותר בה הם יכולים. אני מאמין שלכל המורים יש כוונות טובות.
אך כוונות טובות בלי הגדרה של תיאוריה וטכניקה יעילות מובילות אותנו לאותן התוצאות של אדם הפועל ללא כוונות טובות.
דוגמה טובה ונפוצה לכך היא למשל מורה הצועק על תלמידיו. ברור שכוונותיו טובות והוא לא צועק כי הוא רוצה בכך, או כי הוא מגיע לבית הספר לפרוק אגרסיות על תלמידיו. הוא צועק כי הוא כועס, הוא צועק כי הוא אינו מכיר שום כלי אחר שיכול לפעול במצב אליו נקלע. הוא צועק כי הוא לא יודע איך אחרת הוא יוכל להשיג את מטרותיו. אילו הוא היה יכול להשיג את מטרתו בדרך אחרת, אז בוודאי הוא היה עושה זאת בדרך יותר נעימה, אבל - הוא לא יודע איך. אילו היו שיטות שהוכחו כיעילות להתמודדות במצבים מורכבים, למשל כאשר תלמידים אינם ממושמעים או אינם מעוניינים להקשיב בכיתתו, והמורה היה לומד שיטות אלו ומכיר אותן ויודע כיצד לבחור מתי להשתמש באיזו שיטה – הרי התנהלותו הייתה שונה לגמרי.
כאשר מורים אינם לומדים תיאוריה סדורה ושיטות המוכחות כיעילות במהלך לימודיהם, ואינם מתמחים ביישום שיטות אלו תחת הדרכה צמודה, כפי שמתרחש במקצועות דומים כמו רפואה או פסיכולוגיה, נוצרת חובבנות.
יתרה מכך – רובנו חיים בתחושה שאיננו מכירים מהי מקצוענות בהוראה, או שאין מקצוענות אחת בהוראה, בגלל שאנחנו רגילים לחשוב שהיא אינה קיימת – שאין תיאוריה אחת או שיטות שיעילות יותר מאחרות.
אך המצב הזה אינו נכון. פדגוגיה היא תחום מדעי שנחקר לאורך אלפי שנים ואבותיו הם יאן עמוס קומנסקי, ג'ון לוק, ז'אן-ז'אק רוסו, יוהן היינריך פסטלוצי, לב ויגוטסקי ורבים אחרים שממשיכים את דרכם.
עלינו כאנשי מקצוע לבחון תיאוריות אלו ולפתח את מדע הפדגוגיה. אנו צריכים לעסוק במה היא המקצוענות שלנו וכיצד היא מתבטאת – לבחון את המחקר והספרות הקיימים, לבחון מהן השיטות היעילות, ולהבהיר לעצמנו מהי מטרת ההוראה שלנו. רק כך נוכל להתקדם אנו כאנשי מקצוע.באופן אישי אני ביצעתי תהליך זה וכעת אני מזמין אתכם לקרוא את הרעיונות שלי על מה היא מקצוענות בהוראה.
מעבר לתהליך האישי של כל אחד ואחת מאיתנו, גם בתחום הכשרת המורים עלינו לבצע שינוי ולהבהיר לפרחי ההוראה כי כדי להיות אנשי מקצוע רציניים ואיכותיים עליהם לעסוק במקצוענות שלהם, לבחון אותה אל מול מדע הפדגוגיה, להתעדכן בספרות המחקרית הנוכחית ולהיות מוכנים לבחון בעצמם מהי מטרת הוראתם ומהן השיטות היעילות ביותר להגעה למטרות אלו לפי המחקר ולפי ההתנסות האישית שלהם, תוך ניסוי וטעיה.
תהליך זה אינו פשוט והוא כולל השקעה רבה, אך אני מאמין שלכבוד יום המורה הזה כל אחד ואחת מאיתנו ראוי שיעניק לעצמו את המתנה הזו – המוכנות להיות מקצוען/ית.
מורה לפיזיקה ותיק, בעל התמחות בהכשרת מורים לפיזיקה
