איך יוצרים תרבות של הוראה מפעילה ומערבת?

מרצה בשנקר בחר להנחות את הסטודנטים שלו לעצב גני ילדים שיתאימו לרעיונות החינוכיים על פיהם הגנים האלו פועלים. כל סטודנט בחר הוגה חינוך שהרעיונות החינוכיים שלו דיברו אליו ועיצב תוכנית לגן ילדים על פי הרעיונות של אותו הוגה. לצורך כך, כל סטודנט וסטודנטית נדרשו להשתמש בידע שרכשו בעיצוב חללים, אך גם ללמוד על הרעיונות של הוגים חינוכיים שונים (דיואי, רוג'רס, מונטיסורי ועוד) ולבסוף - לחבר בין הרעיון החינוכי לבין העיצוב המתאים.

במקום אחר, ביקש מורה מתלמידיו לייצר ערך חדש בוויקיפדיה על פרק מספר בראשית בתנ"ך, כדי שילמדו על הפרק דרך יצירה משותפת של הערך.

מורה אחרת פנתה אל תלמידיה וביקשה מהם לבחור ביטוי אלגברי או צורה הנדסית שנחשפו אליהם בשיעור, לחקור אותם ולבטא את הפרשנות האישית שלהם על משמעות הביטוי או הצורה, בדרך אומנותית כלשהי (ציור, פיסול, ריקוד, צילום סטיל או וידיאו) שתוצג אחר כך במוזיאון המדע שנמצא בעיר. לכל יצירה צורף גם הסבר קצר (3-5 משפטים) המיועד לקהל המבקרים, ובו היוצרים הסבירו על הביטוי או הצורה שנבחרה ועל מה שהיצירה האישית מנסה לבטא.

המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא שהן מדגימות פעילויות הוראה של מורים ומרצים, שבחרו להפעיל את תלמידיהם בדרך שתעלה את הסיכוי למעורבות רגשית וההכרתית בתהליך הלמידה.

כשתלמידים ותלמידות מופעלים - יש יותר סיכוי למעורבות רגשית ומנטאלית שלהם בתהליך הלמידה

הוראה מפעילה ומערבת הינה הוראה המעודדת את התלמידים להיות כמה שיותר פעילים בלמידה ומעורבים בה ברמה רגשית וקוגניטיבית.

יכול להיות שתלמיד יהיה מאוד פעיל בלמידה, אבל הוא לא יהיה מעורב בה; הוא יכול למשל לפתור תרגילים, למלא דפי עבודה, לקרוא מאמר ולסכם אותו. הוא אמנם פעיל אבל אין פירושו שהוא גם מעורב. יכול להיות שפעילויות כאלו משעממות אותו, לא נתפסות כרלוונטית עבורו ואפשר שהוא מתייחס אליהן כאל עונש שהוא חייב לבצע.

להיות מעורב, פירושו לחוות רגשות של התעוררות, סקרנות ועניין, חוויות של התפעמות, של דחף עז ורצון להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי, פיזי, חברתי או אחר. מעורבות אחרת אך לא פחות חשובה הינה הכרה בחשיבות ובערך של הלמידה והתוכן בהם מעורבים.

גם לשמוע הרצאה בנוסח TED יכול לעורר מעורבות, למרות שיש מי שיגיד שהמאזינים או הצופים הם פאסיביים ולא פעילים. אבל מנקודת מבט אחרת - הרצאה כזו עשויה להפעיל את החושים ולהניע את המאזינים או הצופים בה להיות פעילים רגשית או חשיבתית, במיוחד אם משתמשים בה  כטריגר על מנת להצית ולהמשיך את הלמידה.

אם כך - גם הוראה פרונטלית עשויה להפעיל ולערב את התלמידים בלמידה. נראה שמדובר ברמות שונות של מעורבות, או ליתר דיוק, ברמת הסבירות והסיכוי לזכות במעורבות גבוהה ומלאה של התלמידים.

מצד אחר,  אם תלמיד ילמד רק דרך הרצאות TED או רק דרך משחק או יצירת המצאות  - סביר להניח שחוקי ההביטואציה (ההתרגלות העצבית שלנו לגירוי שחוזר על עצמו - כמו תופעת "הרעש הלבן") יקטינו את הסבירות ליצירת מעורבות גבוהה לאורך זמן. מעורבות כנראה נוצרת גם מתחושה של ציפייה ללא נודע, להפתעה, לחידוש, לאחרות ולשוני מהמוכר והידוע כבר.

מכאן אפשר לטעון שעל מנת ליצור מעורבות בלמידה יש ליצור גיוון, תחושה של שינוי ודינאמיקה. השונות עשויה לרענן, לעורר וכך לערב את הלומד.

הוראה משתנה תאפשר לתלמידים לחוות למידה מגוונת גם ברמת תכני הלמידה וגם ברמת דרכי הלמידה. ברמת התכנים הגיוון יכול לבוא לידי ביטוי לדוגמא בלמידה סביב בעיה תיאורטית מופשטת, או בלמידה סביב בעיה פרקטית מחיי היומיום. היא יכולה לעסוק בשאלות גלובאליות שמעסיקות את העולם, כמו שאלת האנרגיה, או למשל בצרכים אותנטיים הקשורים למעגלים חברתיים סביבתיים קרובים, כמו לדאוג למראה השכונה, לאיכות המים בחופי הרחצה של העיר, לקידום זכויות ילדים עם צרכים מיוחדים בבית הספר ועוד. היא יכולה להתמקד בתחום תוכן או דעת, ברמת המיקרו, או להיות בין ורב תחומית, ברמת המאקרו.

תלמיד יכול להיות מאוד פעיל בלמידה: לפתור תרגילים ומבחנים, מבלי להיות מעורב בה באמת

איך אתם יכולים ליצור למידה מעורבת אצלכם בכיתה?
ניתן ללמוד מקליפ או סרטון מעוררי חשיבה, דרך משחקי מחשב, שולחן או חברה, בתוך חדרים או בחללים אחרים - בחוץ או בסביבה הקרובה והרחוקה (כמו ODT), אפשר ללמוד סביב טקסט בחברותא או מתוך קשיבות פנימית (mindfulness). אפשר שהלמידה תהיה מבוססת פרויקטים או תוצרים (PBL); דרך הפקה  עצמית של יצירות אומנות (תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, צילום, ריקוד ציור פיסול ועוד), של מודלים ודגמים, של פעילויות להעלאת מודעות או תיקון חברתי. אפשר ללמוד מהתבוננות, התנסות והסתובבות בעולם (wilderness),  מקריאת ספרים, מאמרים וכתבות בעיתון, מצפייה בתוכניות טלוויזיה, או משיטוט ברשת. ניתן ללמוד מתכנון וביצוע של ניסוי או מהתכתבויות ושיחות מתוכננות או אקראיות עם אנשים שונים. ניתן ללמוד ביחד או לחוד. כמובן שאפשר ורצוי ללמוד משילוב של כל אלו.

אבל גם גיוון לבדו לא מבטיח רמת מעורבות גבוהה לאורך זמן, שכן גם הוא יכול להיתפס  כגיוון לשם גיוון, שחוזר על עצמו ללא תכלית וכיוון (יצא חרוז).

הגיוון חשוב לא רק בגלל השינוי והעוררות שהוא מזמן, אלא בגלל הבחירה שהוא מאפשר לתלמידים. יכולת הבחירה בעצמה חשובה, בגלל המענה שהיא נותנת לתחושת האוטונומיה, שהיא צורך רגשי בסיסי ותנאי הכרחי ליצירת מוטיבציה פנימית (לקריאה נוספת ניתן לפנות למאמרה של ד"ר חיה קפלן בנושא).

אם כתלמיד בחרתי בעצמי מה ואיך ללמוד, אני הופך לאחראי על הלמידה שלי – הלמידה הינה בחירה שלי. מתוך כך, יש סיכוי גבוה יותר שאהיה פעיל ומעורב יותר.

אם נעודד את התלמידים לשאול בעצמם שאלות חשיבה משלהם סביב טקסט שהם קוראים, או סביב כל פעילות אחרת בלמידה (נשאל: מה ניתן לשאול על זה?), או שנעודד אותם לחקור את השאלות שלהם ולגלות בעצמם תובנות, אז אנחנו בעצם מספקים להם אוטונומיה כמו גם תחושת מסוגלות עצמית, כך נגביר את רמת המעורבות בלמידה. כך תלמידים לומדים לסמוך על עצמם על חכמתם, על סקרנותם הטבעית, על החושים שלהם ועל היכולת העצמית שלהם לנווט בעצמם את הלמידה שלהם.

דרך נוספת שעשויה לתת מענה לתחושת המסוגלות העצמית ומכאן למעורבות, היא דרך של זיהוי ושימוש במוקדי העניין והיכולת של כל תלמיד ותלמידה. אם למשל נדע לגייס את חוש ההומור של האחד, את הכוח הפיזי של השני ואת הכישרון המוזיקלי של השלישי, כך שכל אחד מהם יביא את היכולות שלו לידי ביטוי בבניה והפקה של תוצר (נניח מחזמר) שבנייתו או הפקתו דורשת מהם כקבוצה ללמוד על נושא, תופעה, אירוע או מושג (נניח על תקופה היסטורית מסוימת או על פרק בתנ"ך) - אז הסיכוי לכך שכל אחד מהם ירגיש מעורבות גבוהה בלמידה גבוה יותר.

גם הוראה שתיתן מענה לצורך בתחושת שייכות וקשר עשויה להגביר מעורבות. אם פעילות הלמידה תתרום לאחרים או לסביבה בעקבות הלמידה, מן הסתם תגבר אצל התלמידים תחושת שייכות וקשר לסביבה ולחברה שלכבודה או למענה מופעלת הלמידה.

נשמע נהדר, לא?

מסתבר שישנה בעיה: מורים ותלמידים לא רגילים ומעודדים לתת או לקחת אוטונומיה.

תלמידים רגילים לקבל הנחיות מדויקות סביב מה ואיך ללמוד, כך שיגיעו לתשובות הספר. מבחינתם הלמידה נועדה לרצות את המורה ולהעניק להם ציון מספרי גבוה. הם לא רגילים לפעול בתנאים של חוסר וודאות ועמימות, שהם חלק מהתנאים הנדרשים כדי ליזום ולנהל למידה אוטונומית. מתוך כך, הם עלולים בקלות לחוש שהם הולכים לאיבוד. כאן עולה הצורך בתיווך של מורים שמהווים מנחים של תהליך ומעצבי סביבה שתאפשר לתלמידים לנווט בתוכה באופן עצמאי.

גם מורים רגילים בדרך כלל שבוחנים אותם כמי שיודעים "להחזיק כיתה" ו"להעביר חומר". קשה להם לשחרר את השליטה שלהם במה שקורה בסביבת הלמידה ולאפשר לתלמידיהם לחוות למידה אוטונומית. קשה גם להאשים אותם בכך, בגלל הצורה בה שמודדים ומעריכים את עבודתם כיום. לצורך כך יש לקדם שינוי מערכתי מהותי שקצרה היריעה מלהרחיב עליו בכתבה זאת.

כדי לייצר מעורבות בלמידה יש לעודד את הסקרנות והיצירתיות הטבעית, אך אין להסתפק בכך. כבוגרים משמעותיים יש לנו את האחריות לחשוף ולהציג בפני התלמידים שלנו תופעות ועולמות שלא מוכרים להם. החשיפה הזאת עשויה לעורר מוקדי עניין וסקרנות נוספים. כמובן שההבדל במעורבות יכול להיות באיך שחושפים. למשל, מורה או מרצה שבעצמם לא מתלהבים מהדברים שהם חושפים מקטינים את הסיכוי של תלמידיהם להיות מעורבים בדברים שנחשפים.

אם גם אתם רוצים להתחיל ללמד בצורה מפעילה ומעורבת, יש לנו כתובת בשבילכם!

ביום ב', ה-12.10.15 תוכלו ללמוד על הוראה מפעילה ומערבת, להחשף לדוגמאות נהדרות שפועלות כבר היום בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ. בואו לשמוע מהמורים שכבר מלמדים בצורה זאת איך הם עשו זאת ביום עיון שמטרתו לקדם תרבות של למידה פעילה ומערבת בהכשרת מורים ובמערכת החינוך בכלל.

ההרשמה וההשתתפות ביום העיון הינה ללא תשלום.

הקישורים לתוכנית יום העיון, לספר התקצירים ולהרשמה הם:

את תוכנית יום העיון ניתן למצוא כאן

ואת ספר התקצירים של יום העיון (ובטוחו מידע רב מעניין) ניתן למצוא כאן

אמנם ההשתתפות ביום העיון הינה חינמית, אך אתם מתבקשים להירשם מראש, כאן.