הרקע שלהם - ההזדמנות שלנו

הרקע שלי הוא נוף ילדותי. אי שם במדבר, בין החולות והדרדרים, שם נמצאים כל השקט והרעש שבי.

הרקע שלי הוא ההורים שלי, אחיי ואחיותיי – המגורים של כולם באותו הבית, ביחד, בלי הפרדה של קירות בין אחים. הרקע שלי הוא נטול פרטיות וזה רע וזה טוב – וזה אני. זה אבי ואמי, אמי ואבי, שדיברו ביניהם בניב ערבי מסוים, שלימדו אותי על העולם ועל האדם – ברגעיהם היפים, ובאלו שפחות, לא פחות.

הרקע שלי הוא האמונה שלי ושל סבא שלי – הוא שבתות בבית הכנסת וקריאת שמע שעל המיטה, וסוכריה אחת בראש, עוד אחת בפה ועוד אחת בלב.

הרקע שלי הוא משחקי הכדורגל היחפים במגרש הישן, זה כמה קטטות על מקומנו במגרש – בתחילה הפסדנו ואחר כך קבענו את מקומנו; זה גם 3 שעות של כדורגל עם החברים מהשכונה, שאחריהן היינו מתאספים בבית של סבתא של ניסים ושותים אצלה מים קרים או אוכלים קצת מהסירים של שבת.

הרקע שלי הם שמחה, מזל ודוד - השכנים, שידעו מה קורה אצלנו ואנחנו אצלם; שהיו שם כל הזמן – כשנמאס לי מהם ובעיקר כשאבא איבד את העבודה ונהיה אלים יותר – בטוב לבם הם דאגו להוציא אותנו כשצריך וגם אותו – עד שמצא עבודה חדשה.

הרקע שלי הוא גם יעקב השיכור, שפחדנו ממנו בתור ילדים וכשקצת בגרתי והפכתי נער קצת חששתי ממנו פחות ובעיקר קצת ריחמתי עליו.

שעות של כדורגל עם חברים בשכונה 

כשאתם רוצים שאצליח בלי קשר לרקע שלי, אתם – בלי לשים לב, לעיתים – מנתקים אותי.

אתם מנתקים אותי מהנוף שלי, כי "יפה" זה עירוני.

מהמשפחה שלי - כי משפחה "טובה" מחולקת חדרים חדרים.

לא ממש מתחברים לאמונה הדתית שלי, כי החיבור שלי למסורת תמוהה בעיניכם.

מנתקים אותי ממעגלי החברים כי הם מ"בתים לא טובים", ומהשכונה שלי כי... מה כבר יכול לצמוח שם חוץ מעשבים שוטים?

מנתקים אותי ממה שלמדתי באמצעות הפחדים ומתהליך ההתבגרות שלי, שעיצבו אותי – תרצו או לא.

אתם, בין השורות, במודע או לא - עשויים לראות ברקע שלי את שורש הרע.

לפעמים יש בזה משהו, למרות שלא נעים לי להודות.

אבל באותה נשימה, הרקע שלי טומן בחובו את הטוב שבי, הטוב שהיה, שישנו והאפשרי שלי:

את ההזדמנות הכי גדולה שבי.

אז עזרו לי להצליח 
דרך הרקע שלי.

--

כל התמונות בכתבה לקוחות מהסרטון - "ליגה ד' - ילדים משחקים בד' בבאר שבע" מאת טל מלכא