ישראל במלחמה
בחיים לא הייתם מאמינים שבית ספר כזה נמצא בישראל:
נתחיל מחדר המורים, או הקפיטריה, זו שכל מורה בישראל יודע שהוא צריך לעצום עיניים חזק ולהביא משאלה שבאמת יהיה בתוך הקופסה סוכר או קפה ושהם לא יראו כמו רעידת אדמה או התרסקות של מטוס על האלפים: גושים שחורים ומגעילים כאלו על הקרקע הלבנה של הסוכר.
אז תחזיקו חזק אחיי המורים והורי התלמידים שלנו:
לא רק שהיה סוכר אלא שהיו גם שני קופסאות נוספות ודנדשות של סוכרזית.
והקפה? ספרתי. מעל ארבעה סוגים: שחור. ונס קפה. וקפה האג. וקפה ברזילאי. וקולומביאני. ופתאום אני מסתכל שמאלה, עדיין המום כולי ומה אני רואה?
את הארץ המובטחת של חובבי הקפה:
מכונת קפה אמיתית. מרשימה. יפייפיה. עמדה שם במלא תפארתה. חיכתה להפעלה: שוקוצ'ינו. מקוצ'ינו. הקפצת חלב. מה שבא לכם!
בתור מורה במערכת החינוך בישראל התחלתי להרגיש רעידות בגוף. מהתרגשות. מי זה מנהל בית הספר המדהים הזה ואיך הוא הצליח להגיע לחדר מורים נהדר כזה?
ואז אני מסתכל ימינה וכאן אני חייב להתוודות שהתחלתי לצבוט את עצמי: שלושה סוגי מקררים חיכו לנו שם. ובתוכם ערימות של קרטונים של חלב. ארבעה סוגים. ספרתי: חלב רגיל. דל שומן. חלב סויה. וחלב מיוחד לקפה. ועוד מקרר פרטי. ועוד מקרר שהיה מבחינתי הקפצת שבדובדבן: הוא היה מפוצץ ביוגורטים של ה"ביוקר", של 'מולר' עם המיקס והמילוי שעולה בסופר בערך שישה שקלים.
"תגידי" שאלתי את האחראית: "זה עולה כסף?".
"מה פתאום" היא חייכה כאילו הרגע שמעה את השאלה הטיפשית בעולם "פשוט תיקח. אנחנו משקיעים במורים שלנו, זה המינימום שאנחנו יכולים להחזיר להם. אנחנו רוצים שהמורים שלנו ימריאו לטיסות החינוך שלהם במצב הצבירה הרגוע והנוח ביותר שיש. כי אנחנו יודעים שכל מילה וכל רגע הוא חשוב והם חייבים לשמור על ערנות ודריכות. מספיק מילה לא במקום ומורה יכול לצלק את הנפש של הילד לכל החיים, ידעת את זה? אז קח כמה שאתה רוצה. ואם חסר לך, תגיד לי ואביא לך עוד".
לקחתי. ואחר כך לקחתי עוד אחד. ולא היה לי נעים, אז עשיתי כאילו אני הולך להסתכל על איזו נקודה סתמית ליד המקרר ופתאום לקחתי עוד אחד.
בדרך לכיתות ראיתי מרחבים ענקים ושקופים, ספות וכורסאות וחללי חשיבה. כולם מזמינים ומרגיעים ובתוכם מורים יושבים ומדברים, מתייעצים וחושבים בינם לבין עצמם איך להכין את השיעור הבא. היו גם מורים שסתם ישנו או תפסו קצת שקט.
"אצלנו מאמינים" המשיכה המורה שהוצמדה אלינו לסיור: "שהמורים שלנו צריכים את השקט והרוגע שלהם. בגלל זה החללים האלו. מחשבות גדולות נולדות במקרה, ראיתם כבר את המגרש כדורסל וחדר הכושר שיש לנו?".
בשלב זה הרגשתי שאני לא יכול יותר. הרי זה בדיוק החלום החינוכי המושלם: בית ספר שמתייחס למורים שלו כאל המשאב האנושי החשוב והיקר ביותר בעולם. כל כך הגיוני ומתבקש. הרי המורים, הם אלו שמתעסקים עם הנשמות והמוחות של הדור הבא של ילדי ישראל.
בכל זמן הביקור, עבר איש אבטחה בבית הספר ודאג שאף איש שאינו מהצוות החינוכי לא יסתובב חופשי וייכנס למרחבי הכיתה והלימוד מבלי שקיבל אישור ותג מיוחד.
"התלמידים שלנו חייבים את השקט שלהם ואם הורה רוצה לדבר עם מורה הוא חייב לקבוע פגישה ולא להתפרץ ככה סתם" הסביר המנהל. "כל הסחת דעת, כל הפרעה - שוב התלמידים צריכים לאסוף את הריכוז שלהם מחדש".
בסוף הביקור ביקשתי איתו סלפי. הצטלמנו ואמרתי לו:
"שתדע לך שאני גאה שיש בית ספר כמוכם במערכת החינוך בישראל! רק ככה נוכל לדאוג שאנשים האיכותיים ביותר יגיעו להוראה והמורים יוכלו להוציא מעצמם את המיטב בשביל התלמידים שלנו".
הוא צחק, טפח לי על השכם והוסיף: "מה לא נעשה בשביל הילדים שלנו, הא?".
כל המוצגים שהוזכרו בסיפור אמיתיים לחלוטין וקרו באמת. רק תחליפו את בית הספר באקסלרטור של מייקרוסופט.
מסלולי יזמות כמו Edstart המשתייכים מעבר ל'ישראל דיגיטלית' ו'לתעשיידע' גם ל'משרד החינוך' מאפשרים בעצם את מיזוג תפיסות העולם שלכאורה נראה כל כך שונה.
קטר התעשייה הישראלית: סטארט אפ ניישן (ישראל מקום שני בעולם מבחינת יחס של סטארט אפים לנפש, מיד אחרי 'עמק הסיליקון' המפוצץ גם הוא בישראלים).
וכל זה לעומת מערכת החינוך הישראלית, שבכל שנה חוטפת על הראש במדדי ה-oecd.
דווקא משום כך, היכולת של מערכת החינוך לקחת מורים היישר לחממות הסטארטאפים, להסתכל להם בלבן של העיניים, לצפות בתפיסת העולם, ללמוד משיחות אישיות עם מנכל"י החברות המצליחות על 'האני המאמין' שלהם, היא היא ההתחלה המבורכת בדרך לשינוי המיוחל.
קבלו אם כן, את ארבעת העקרונות שלעניות דעתי, מוטב למערכת החינוך הישראלית לאמץ מתפיסות העולם של חברות ההייטק המצליחות במשק.
1. ביטחון פסיכולוגי
היכולת של מורים לעשות שגיאות וטעויות בתוך צוות המורים מבלי להרגיש נבוכים או להיבעט בדרך החוצה.
כל מורה יוכל לספר לכם כמה הוא באמת מרגיש בטוח במקום העבודה שלו וכמה גיבוי הוא מקבל בזמן אמת מההנהלה. חברות ההייטק הגדולות מצאו שעובדים שמרגישים מוגנים במקום העבודה שלהם מצליחים להוציא מעצמם יותר.
2. הסתכלות אל המורה כיחידה אחת
כמה פעמים קרה לי שסיימתי שיעור מתיש ובמקום לקבל כמה רגעים של שקט בחדר המורים בכדי לאסוף את עצמי מחדש נאלצתי לנדוד למקום אחר מאחר שכל מיני אנשים לא קשורים נכנסו לחדר המורים ועשו בו כבשלהם. ביקור בכל מרחבי העבודה של חברות הסטארטאפ יבהיר לכם שהיכולת של העובד להתבודד עם עצמו במקום שקט ונוח הינה ערך עליון וחשוב מאין כמוהו.
מגרשי כדורסל, חדרי כושר, מיטות, ספות ופופים, הכול בכדי לתת לעובד את התחושה שהוא יכול לעצור הכול ולארגן את משאביו המנטלים מחדש.
אז חדרי כושר ככל הנראה לא יהיו בעשור הנוכחי לרשות המורים, אבל בואו נתחיל מכך שנתייחס לחדר המורים כאל שטח סטרילי נעים ומזמין.
כדאי שיהיה נקי, רצוי עם כיסאות נוחים ואפשר גם להגדיל ראש ולתלות בתוכו תמונות מרגיעות, מדפי ספרים ועוד אלמנטים שיעזרו ליכולת ההתאוששות וההתארגנות של המורים שחוזרים משיעור אחד בדרך לשיעור אחר.
3. משמעות
האם המורים שאתם מכירים קמים בבוקר עם חיוך על השפתיים ומרגישים שהם נבחרו לעבודה המדהימה והחשובה ביותר בועלם? ככל הנראה לא כולם.
חלק התרגלו וחלק בטוחים שהתלוש קטן מידי וחלק לא מבינים מדוע הם לא זוכים להערכה מספקת מצד הסביבה. מנהל בית ספר שיודע להעניק את מנת ההשראה השבועית למוריו, על מנת לדאוג שאבק וחלודת השליחות החינוכית שלהם יעלם, יקבל צוות שיפיק מעצמו הרבה יותר מצוות טכנוקרטי שהולך כי כולם הולכים. אנחנו מוקפים במאות סיפורי שליחות מדהימים על מורים ותלמידים, צריך פשוט לפקוח עינים, להושיט ידיים ולהתחיל ולתפוס אותם.
4. אמונה בגדלות האנושית של המורה
'אנחנו כמו משפחה' הינה אחת מהקלישאות האהובות על המנהלים. רק שאם אין להם כיסוי וההתנהגות היומיומית כלפי המורים הינה קרה ומנותקת, מוביל המשפט הזה לניכור רב ולמיאוס במקום העבודה.
כמו כל אדם, כך גם המורים אוהבים להרגיש שהם מיוחדים. אינדבדואלים שמהווים מערכת שעומדת בפני עצמה ומתחברת לעוד מאות אלפי אינדבדואלים נוספים.
זכירת ימי הולדת, דאגה לצרכים הפיזיים הפשוטים של המורים (מדהים כמה שמחסור בחלב או בקפה עלול להשפיע על מצב רוחו של המורה). ערוץ מתמיד למצוקותיו כמו גם לרעיונותיו ולתפיסתו החינוכית, יש בהם בכדי להטמיע במורה את ההרגשה ההכרחית להצמחת רעיונות גדולים ולמימוש יכולת ההוראה של המורה. המסר צריך להיות: "אנחנו איתך כי אנחנו מאמינים בך."
אז גם אם עדיין לא ייפלו לנו על הראש גביעי יוגורט עם פצפוצי שוקולד כשנפתח את מקרר חדר המורים, אין ספק שהטמעת העקרונות האסטרטגיים של תעשיית ההייטק הישראלי שנחצבו בכור השנים, יוכלו להתחיל ולהצביע על כך שמערכת החינוך הישראלית צועדת לעבר הכיוון הנכון.
מה דעתכם?
