נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בס"ד
יום חמישי, אכסניית אנ"א עין גדי, טיול שנתי. אני ועברי, המחנך של הכיתה השנייה, מסיימים לבדוק שכל התלמידים בחדרים. בחצות אנחנו נכנסים לישיבת קבינט מיוחדת בחמ"ל בכדי לגבש אסטרטגית השכמה מושכלת: לך ותעיר תלמידים לתפילה שמתחילה בשעה שבע בבוקר, אחרי לילה ללא שינה.
בגלל שידענו שהם הולכים לחגוג בחדרים כל הלילה ולחכות לנו בבוקר במצב צבירה של זומבים, החלטנו שבשש תחל הפריצה לחדרים.
בשש שלושים ואחד הגענו לדלת הראשונה. תפסנו עמדות, עברי קיבל אור ירוק ופרצנו לחדר.
היינו בשוק טוטאלי: כל תלמידי החדר היו ערים, האדרנלין נשפך להם מהעיניים.
בניה, אחד מתלמידיי, שרך את שרוכיו, הסתכל אליי עם ניצוץ בורק במיוחד בעיניים ואמר לי בהתלהבות נעורים: "המחנך, אתה בא לשחק אתנו?"
לא ידעתי מה אני אמור לענות לו. בן אדם, שש בבוקר. השמש בעצמה עדיין בשלב השינה העמוק שלה. חושך מצרים בחוץ. על מה אתה מדבר? איזה לשחק ואיזה נעליים?
"הא?" זה בערך כל מה שיכולתי להגיד לו, המום כולי. "לשחק? עכשיו? תגיד לי יש לך עוד כרטיס לסרט שאתה נמצא בו?"
אבל בניה לא התרגש. הוא היה באזור הזרימה שלו, מעל למקום ולזמן, מעל לנסיבות: "אתה חייב לבוא המחנך! יש שם חתיכת מגרש. אל תדאג, נספיק להגיע לתפילה".
אני לא לגמרי בטוח מה קרה אחר כך, כי כל מה שאני זוכר מהמקרה ההזוי הזה, זה שכעבור חמש דקות, מצאתי את עצמי קורע רשתות, משחק ביחד עם התלמידים שלי, שואל את עצמי תוך כדי תנועה: "האם זה אמיתי מה שעכשיו הולך כאן?"
בשבע אפס אפס כולם הגיעו לתפילה, בדיק כפי שהבטיחו.
באותו היום וגם אחריו שאלתי את עצמי את השאלה הבאה: איך אני מצליח לקחת את הניצוץ המיוחד הזה, שניבט מהעיניים שלהם, ומכניס אותו לכיתה שלי. יודעים מה? אני לא מתיימר אפילו לקחת את כולו. תנו לי גם פרומיל ממנו ואני מסודר.
החלטתי שאני חייב לקחת את הניצוץ הזה ולשים אותו על שולחן הניתוחים, לפרק אותו. לנסות ולבדוק מאלו מרכיבים הוא בנוי. לגלות את הנוסחה שתאפשר לי לשמור אותו במבחנה מיוחדת, שאוכל לפזר ממנה לפני כל שיעור, בכדי להדביק את התלמידים באותה התלהבות שהצליחה להעיר אותם לפנות בוקר, להדליק אותי ולהביא את כולנו לשחק כדורגל בחושך על שפת ים המלח.
עמדה לפני, אם כן, משימת פיצוח סוד קסם הכדורגל, והניסיון להבין מה הופך את המשחק הזה לכל כך מושך ומאתגר עבור חלק ענקי מהתלמידים בכל בתי הספר בעולם. מדוע ואיך הצליח הכדרוגל איפה ששאר המקצועות הלימודיים נכשלו: מה בכדורגל מעיף את התלמידים לאזור הזרימה שלהם, בו הם מרגישים שסוף סוף נותנים להם לממש את חדוות היצירה הטמונה בהם ומחכה להזדמנות להתפרץ כלבה רותחת.
גיליתי שקיימים חמישה אלמנטים שונים המרכיבים את חווית המשחק:
5 האלמנטים שכל מורה יכול ללמוד מכדורגל
1. אתגרים ברי השגה
אילו התבקשו התלמידים לשחק מול כיתות גבוהות מהם, ופערי היכולת היו גדולים במיוחד לרעתם, קרוב לוודאי שהיו מאבדים עניין במהירות במשחק. באותה המידה, אילו התבקשו לשחק מול כיתות קטנות מהם, ופערי היכולת היו גדולים במיוחד לטובתם, קרוב לוודאי שהתוצאה הייתה זהה: איבוד עניין בהשגת המטרה.
רק כאשר התלמידים נתקלים באתגר אשר הינו בר השגה ונמצא בגבולות היכולת שלהם, הם מרגישים שיש להם סיבה להתאמץ ולממש את היכולת שלהם, מתוך ידיעה שיש להם את היכולת להשפיע על מהלך המשחק (לקריאה נוספת על למה ואיך ניתן להתאים לתלמידים אתגרים ברמה המתאימה ליכולת שלהם לחצו כאן).
2. תיאום ציפיות
בניגוד לשאר מטלות הכיתה, בכדורגל התלמידים יודעים באופן ברור ומדויק מה מצופה מהם. ברמה הקבוצתית: לנצח את הקבוצה השנייה. ברמה האישית: כל תלמיד מודע לתפקידו במגרש; השוער עומד בשער, החלוץ תופס את מקומו בחלק העליון של המגרש והמגינים ממוקמים ליד השער. באופן זה מתקיים תיאום ציפיות ברור, בו כל תלמיד מודע למה שמצופה ממנו. בכך, משאבי התלמידים פנויים להתרכזות במשימה עצמה ולא מתכלים על רעשי רקע המסיחים את דעתם מהמטרה.
3. תגמולים מידיים
הכדורגל מאפשר לתלמידים לקבל הנאה וסיפוק בטווח המיידי, אחרי כל הבקעה של שער: הסיפוק מעצם המשחק מורגש באופן מידי. התגמול והפידבקים להם זוכים השחקנים מחבריהם ידועים ומתדלקים את המשך המאמץ. בצורה זו, חווית המימוש העצמי ומימוש ההתקדמות האישית מוחשית ומורגשת יותר, וגורמת לתלמידים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה ביותר.
4. משמעות
נסו להגיד לתלמידים לשחק בשביל הכיף והורדתם להם את החשק למשחק. התחרוות המובנית בכדורגל, שבו משחקים על תוצאה המובילה לניצחון, עוטפת את כל האירוע, כך שהוא הופך מעוד מפגש סתמי המשלב קואורדינציה ותנועה, לחוויה מעולם אחר, המערבת יצרים וכבוד, אמביציה ואדרנלין. בדיוק משל כך הזו הכדורגל נהפך לדת החוצה יבשות ולאומים, ובדיוק מהסיבה הזו, הכדורגל מצליח למשוך כל כך הרבה תלמידים.
5. למידה חווייתית
יש אין-ספור מסרים חינוכיים שהתלמידים שלנו יכולים ללמוד ממשחק הכדורגל:
המכנה המשותף לכלל המסרים האלו הוא שהתלמידים מתנסים בהם תוך כדי משחק, באופן חוויתי; אנחנו לא מדברים עליהם, אלא מאפשרים להם פשוט לחיות אותם. בצורה זו, הם חיים את המסרים, בועטים אותם ועושים הכל בכדי לממש אותם.
אין ספק שאם נשכיל לקחת את כל חמשת האלמנטים שיוצרים ביחד את הקסם הזה של הכדורגל, ונשאל את עצמנו לפני כל פעולה שאנחנו רוצים לבצע במרחב הכיתתי: כמה מתוך חמשת האלמנטים המוזכרים כאן, מתקיימים באותה הפעולה, נוכל בזהירות לקבל אומדן שיעניק לנו פרספקטיבה די מהימנה, לדעת האם וכמה המטלה אותה אנו רוצים להעביר הולכת לדבר אל התלמידים ולמשוך את לבבותיהם אליה.
בסופו של דבר, נראה שהעיקרון מאוד פשוט: ככל שיהיו יותר אלמנטים שמרכיבים את הקסם המוכר ביותר בעולם, כך נגדיל את סיכויי הצלחת הפעולה שלנו למשוך את לב התלמידים. אין לי ספק שאם ניקח את הרעינות הללו לכלל השיעורים והמטלות במרחב הכיתתי, נקנה לעצמנו יתרון אסטרטגי חשוב ביותר לטובת ההתלהבות במשחק התמידי אותו אנו נאלצים לשחק בכל יום ושיעור מחדש, מול השעמום.
הדברים נאמרו ברוח הרצאת הטד: 'לגלות את הניצוץ' שהעברתי בכנס במה של הסתדרות המורים.
