האמנות והמדע מאחורי ההוראה:מה יכולים המורים להרוויח מתרגול מודרך

מאת רוברט ג'. מרזאנו

מחקרים מראים כי מערכות של פיקוח ומתן משוב אשר קיימות במחוזות רבים אינן תורמות בצורה משמעותית לשיפור המומחיות של מורים באופן עקבי. לשמחתנו, אפשר לפתח את אותה מומחיות גם באמצעות תרגול מודרך. תרגול מודרך אינו מסתפק בחזרתיות בלבד; הוא כולל פעילויות שמטרתן לשפר את הביצועים, לאתגר את הלומד ולתת משוב.

4 רכיבים עיקריים בתרגול מודרך בבתי הספר

בעבודתי עם מורים ומורות, המלמדים את כל שכבות הגיל, גיליתי כי תרגול מודרך בתחום ההוראה כולל ארבעה רכיבים עיקריים.

רכיב 1: שפת הוראה משותפת

כל המורים והמנהלים במחוז או בבית הספר חייבים לדעת כיצד לתאר מהי הוראה אפקטיבית באותה דרך. אסור לצמצם את השפה המשותפת לכדי רשימת משימות פשוטה של אסטרטגיות לשימוש בכיתה; היא חייבת להיות מקיפה דיה כדי לשקף את מגוון ההתנהגויות שיכולות להשפיע לחיוב על האופן שבו התלמידים לומדים.

ישנם 41 סוגי אסטרטגיות שחייבים להיות כלולים בשפת ההוראה המשותפת, והן נחלקות לשלוש קטגוריות כלליות: אסטרטגיות שגרתיות, אסטרטגיות תוכן ואסטרטגיות לביצוע בו במקום. האסטרטגיות השגרתיות (ראו תרשים 1) כוללות חמישה סוגי אסטרטגיה שמתמקדים ביכולת להעביר היטב את יעדי הלמידה (באמצעות מחוונים, למשל); במעקב אחר התקדמות התלמיד; בציון לשבח של הצלחות התלמיד; ובביסוס ותחזוקת כללים ונהלים.

18 הסוגים של אסטרטגיות התוכן (ראו תרשים 2) עוזרים לתלמידים לתקשר עם הידע החדש (לדוגמה, באמצעות חלוקת התוכן ל"ביסים קלים לעיכול"); לתרגל ולהעמיק את האופן שבו הם מבינים את הידע החדש (למשל, באמצעות בחינת קווי דמיון והבדלים); ולבסוף, לייצר ולבחון היפותזות על הידע החדש.

אסטרטגיות לביצוע בו במקום (ראו תרשים 3) הן אלה שהמורה לא בהכרח תכנן להשתמש בהן במהלך השיעור המסוים או היום המסוים, אך הן מועילות וכדאי לשמור אותן בהישג יד למקרה הצורך. 18 האסטרטגיות הבאות מתמקדות בשילוב התלמידים (לדוגמה, באמצעות משחקים לימודיים); במה שקורה כשהתלמידים פועלים או לא פועלים לפי הכללים והנהלים; בבניית מערכות יחסים עם התלמידים; ובהעברת המסר שיש למורה ציפיות גבוהות מכל התלמידים (לדוגמה, לשאול גם את התלמידים שהציפייה מהם נמוכה).

רכיב 2: התמקדות באסטרטגיות ספציפיות

כל מורה – בעזרתו של מדריך הוראה או מנהל – צריך לעבוד על כמה אסטרטגיות שבחר, במקום לעבוד על מגוון רחב של אסטרטגיות בבת אחת. מדי שנה צריך המורה לבחור אסטרטגיה שגרתית אחת, אסטרטגיית תוכן אחת ואסטרטגיה אחת לביצוע בו במקום. לדוגמה, המורה יכול לבחור אסטרטגיה אחת להעברת יעדי למידה ברורים מתוך קטגוריית האסטרטגיות השגרתיות, אסטרטגיה להתבוננות במידע חדש מתוך קטגוריית התוכן, ואסטרטגיה של שימוש במשחקים לימודיים כדי לשלב את התלמידים מתוך הקטגוריה לביצוע בו במקום. בחירת האסטרטגיה שמתאימה להם במיוחד מעודדת את המורים לקחת בעלות על התהליך.

רכיב 3: מעקב אחר התקדמות המורה

כדי לעקוב אחר התקדמות המורה באסטרטגיות שבחר יש לדעת מה רמות הביצועים שצפויות מאותה אסטרטגיה. אחד המחוונים הכלליים שבהם השתמשתי מודד חמש רמות של ביצועים. "לא משתמש" פירושו שהמורה למד את האסטרטגיה אך אינו משתמש בה. "מתחיל" פירושו שהמורה משתמש באסטרטגיה באופן שגוי או שחלקים מן האסטרטגיה חסרים. "מתפתח" פירושו שהמורה משתמש באסטרטגיה בלי טעויות או השמטות גדולות, אך עושה זאת באופן מכני.

רמה ארבע – "מיישם" – היא היעד המינימלי המסמן על פיתוח מומחיות באסטרטגיה. ברמה זו, המורה משתמש באסטרטגיה ללא טעויות, וגם מצליח לבדוק אם היא משפיעה על התלמידים בצורה הרצויה. ברמה הגבוהה ביותר בסולם זה – "מחדש" – המורה מכיר את האסטרטגיה טוב כל כך עד שהוא יכול לפתח התאמות ספציפיות לפי צורכי התלמידים בכיתה.

בהתחלה עשויים ציוני המורה להיות נמוכים למדי – "לא משתמש" או "מתחיל" – כיוון שהמורה מתרכז בתחומים שבהם עליו להשתפר. במהלך השנה, המורים יכולים לבדוק את התקדמותם באמצעות הדרכות בדירוג עצמי שמעבירים המנהלים ומדריכי ההוראה, ובאמצעות תצפיות מקיפות שמקיימים המפקחים על ההוראה.

רכיב 4: הזדמנויות לצפות במומחיות ולדון בה

הרכיב האחרון בתרגול המודרך מתייחס לפעילויות שמאפשרות למורים לצפות במורים אחרים – לא למטרת הערכה, אלא כדי לראות אסטרטגיות הוראה אחרות ולהשוות אותן עם אלה שבהן הם משתמשים, בתקווה להכניס כמה תובנות חדשות לפרקטיקה האפקטיבית בכיתה. אפשר, למשל, לעשות סבבים בכיתות אחרות, או לצלם את המורים המומחים מיישמים אסטרטגיות מסוימות בכיתה. רכיב זה כולל גם הזדמנויות מובנות שבהן יכולים המורים לדון בהוראה אפקטיבית. מורים שהפגינו מומחיות באסטרטגיות מסוימות יכולים לערוך ימי פיתוח מקצועי, לתפקד כמדריכים וכמאמנים, ולערוך דיונים אסינכרוניים שמבוססים על טכנולוגיה כדי שעמיתיהם יוכלו לגלות תובנות מעמיקות יותר.

כיצד לבנות את המומחיות?

השגת המומחיות אינה מתרחשת במקרה. היא דורשת תרגול מודרך. מחוזות ובתי ספר יכולים לעזור למורים להתמחות במיומנויות הפדגוגיות של המקצוע שלהם, ולספק להם תהליך מובנה שכולל את ארבעת הרכיבים שהזכרנו.