למה מורים חייבים לגרום לתלמידים לעבוד קשה?

אנחנו שמחים לחלוק עמכם תרגום קטע קצר ומרגש מתוך ספרו של המורה והמשורר טיילור מאלי - "מה מורים עושים: בשבחה של העבודה הנעלה בעולם"

לגרום לתלמידים לעבוד קשה

כשמישהו שואל אותי את השאלה "מה מורים עושים", התשובה הראשונה שלי תמיד תהיה כי מורים גורמים לתלמידיהם לעבוד קשה יותר ממה ששיערו בנפשם אי פעם שהם מסוגלים.

בעיניי, הדבר החשוב ביותר שמורה יכול לעשות הוא לגרום לתלמידים לממש את עצמם. חלק מהמורים יגיעו לכך באמצעות עידוד ותמיכה בתלמידיהם, בעוד אחרים משתמשים ביראה, מבחנים ואיומים. עם זאת, לטעמי, שתי האסטרטגיות הללו, כשהן מנסות לגרום לכל תלמיד להגיע למיטב שלו, נוצרות מתוך אהבה.

במילים פשוטות: המורים הטובים ביותר, הם אלו שלמענם התלמידים מוכנים לעשות מעל ומעבר למה שחשבו שהם יכולים, מפני שבסופו של דבר, הם לא יהיו מוכנים לכך שערכם ירד בעיני המורים הללו. התלמידים זקוקים ומעוניינים באהבתם והערכתם של המורים הללו.

אני אוהב לספר לתלמידיי סיפור על מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר, שמתאר זאת היטב:

יום אחד קיסינג'ר ביקש מעוזר פרלמנטרי שלו ליצור עבורו דו"ח. העוזר הכין את הדו"ח הנדרש ומיהר להגישו. אך כבר באותו היום, אחר הצהריים, הדו"ח הוחזר לשולחנו של העוזר, יחד עם פתק מקיסינג'ר ועליו כתוב "צר לי, אך הדו"ח אינו טוב דיו".

העוזר חש כמי שנתפס בקלקלתו, מפני שהוא ידע שקיסינג'ר צדק. בהכנעה, הוא לקח את הדו"ח בחזרה, בחן ושיפר אותו. הוא הכין דו"ח טוב בהרבה והעביר אותו לקיסינג'ר שוב, אך הדו"ח הוחזר אליו שוב, עם הערה דומה: "הדו"ח עדיין רחוק מלענות על הדרישות".

העוזר נחרד! הוא ביטל את כל התוכניות שלו לאותו הערב ועמל במהלך כל הלילה על הדו"ח. הוא מצא שגיאות שעשה בפיזור הדעת והחליט גם להוסיף פרק של ניתוח ובחינת הנתונים, אשר איגד את כל המידע יחד. הוא חש שעשה את המיטב שלו הוא מסוגל, הרבה מעבר לו חשב שהוא מסוגל מלכתחילה. מתוך כך, במקום פשוט להגיש את הדו"ח כפי שעשה בפעמיים הקודמות, זימן העוזר פגישה. הוא החליט שהוא יגיש את הדו"ח באופן אישי לקיסינג'ר.

העוזר נכנס לחדרו של קיסינג'ר רועד. "אדוני מזכיר המדינה", הוא פתח, "כתבתי את הדו"ח הזה שלוש פעמים. פעמיים החזרת אותו אלי, מלווה בהערה שהוא אינו טוב דיו. אדוני, המסמך המוגש לידיך כרגע, הוא הטוב ביותר שאני יכול לבצע. במידה והוא אינו עונה לדרישותיך, הרי שאני לא האיש המתאים לבצע את הדו"ח."

קיסינג'ר חייך ולקח את המסמך לידיו. הוא הודה לעוזר והוסיף: "מעולה. הפעם אני מניח שאקרא את הדו"ח".

כשכתבתי את השיר "מה מורים עושים", חשבתי על הסיפור הזה. כתבתי אז את השורה המתארת כיצד מורה יכול להעניק לתלמיד את הציון 90 על מטלה, אך באותו הזמן לגרום לציון המעולה להרגיש כסטירת לחי.

עלינו לעשות זאת כי כאשר תלמיד אינו עושה את הטוב ביותר לו הוא מסוגל – כולם מפסידים.

מתוך כך, ציון כמו 90, יכול להיות עלבון לתלמיד שמסוגל לעבודה של 100.

אך חלקו השני של אותו המשפט בשיר, אינו נופל בחשיבותו: "אני יכול לעשות ש-70 ירגיש כמו עיטור גבורה". מורה מעולה יודע כי כאשר תלמיד חלש נאבק, מקדיש את כל כולו ועושה כמיטב יכולתו, ולבסוף זוכה בציון 70 במטלה – בהחלט הולם לרשום תחת הציון "ברכותי!!!" או "כל הכבוד!!"

ההישג המקצועי הגדול ביותר אליו מורה יכול לשאוף, הוא להביא את תלמידיו לעבוד קשה יותר ממה שאי פעם שיערו שיוכלו. הרי השיעור האמיתי אינו התוכן של השיעור, לא משנה כמה הוא חשוב. השיעור החשוב ביותר שאנו יכולים ללמד את התלמידים שלנו, הוא לא להרפות גם אם הלמידה קשה, גם אל מול כישלון. זהו השיעור של מאמץ ועבודה קשה והוא ישאר איתם לכל חייהם.

כאשר התלמידים שואלים אותנו "מתי נשתמש בחומר הנלמד בחיים האמיתיים?", עלינו לענות את התשובה הבלתי צפויה ביותר; עלינו לענות להם "לעולם לא"... ואז ואז להמשיך - "את הנתונים היבשים? הבעיות המילוליות? המניעים להסכם ריבנטרופ מולוטוב? קוסינוס וסינוס? כנראה שלעולם לא תזדקקו להם. השיעור האמיתי בשיעורים שלנו הוא המאמץ, שיתוף הפעולה, כושר האלתור שתלמדו, הגמישות המחשבתית, החשיבה הביקורתית, הידיעה שבסופו של דבר אתם תצליחו לפתור כל בעיה שבה תיתקלו, גם אם תכשלו שוב ושוב בדרך. אתם תשתמשו בכישורים הללו שוב ושוב בחייכם – בכל פעם שתתקלו בקושי או ביציאה מהשגרה; בכל מכשול בחייכם הפרטיים, בכניסה למשרות חדשות, מול תאונות או אסונות, אתגרים, רעיונות חדשים, כשתאבדו אדם קרוב וגם כשאהבות חדשות יופיעו ולא תדעו מה לעשות."

בכיתה שלי אני מלמד עמידה באתגרים.

כשאני עושה שילדים יעבדו קשה יותר ממה שהם אי פעם האמינו שיכלו -

אני מכין אותם לכל אתגר בעתיד שלהם, בכל יום ויום, ואני יודע שהם יוכלו לו.

--

הקטע לקוח מספרו מעורר ההשראה של המורה והמשורר טיילור מאלי, "מה מורים עושים: בשבחה של העבודה הנעלה בעולם":