4 כלים לבדיקה מהירה ויעילה של מבחנים ועבודות

בס"ד

הסיטואציה הבאה מוכרת ונוגעת לכלל המורים: סוף היום הגיע. אתם גמורים מעייפות. ערימה של מבחנים לבדיקה מונחת לפניכם. אתם יודעים שמלבדה יש לכם עוד מטלות המחכות להתייחסותכם. אתם מסתכלים על השעון והזמן ממשיך לדפוק. אתם מרגישים שהתסכול פתח סניף מפואר בלב שלכם וקיבלתם הזמנת כבוד לטקס ההשקה.

אתם ניגשים למבחנים, בודקים וממרקרים הערות חשובות אגב נתינת הציון, בכדי לסמן לתלמידים איפה טעו.

בהתחלה אתם עוד משתעשעים ברעיון שתוכלו להקדיש את תשומת הלב הראויה להעמקת ודיוק המשוב עבור כל תלמיד, אולם מבט נוסף וקצר על השעון מבהיר לכם באופן חד משמעי: אין זמן. יש עוד המון מבחנים. אתם חייבים למהר ולחתוך במשוב.

ומה עם הדיוק? לתת לתלמיד אפשרות להבין איפה טעה?

אולי בממלכת אידיאלנד. בסרט הזה אתם תאלצו להסתפק בסוף פחות מפואר למבחנים ממה שתכננתם לכתחילה.

נשמע לכם מוכר?

אם כן, אז נראה שהמאמר: 'תנו זמן למשוב', שכתבו דגלאס פישר וננסי פריי, שתורגם על ידי ברנקו וייס, תפור עליכם.

המאמר נולד מתוך הבנתם של החוקרים את הבעייתיות הנגזרת מרצונם של רוב המורים לתהליכי עומק, למול מחסור חמור בזמן. תכלית המאמר הינה מתן ארגז כלים, המציע למורים ארבע דרכים יצירתיות ומוכחות למתן משוב איכותי ואפקטיבי, תוך מודעות לחוסר הזמן המובנה בלוז היומיומי של המורים.

4 כלים למתן משוב יעיל, איכותי ומהיר

1. התמקדו בשגיאות במקום בטעויות
כולנו טועים. גם התלמידים שלנו. כמו אצל כולנו, הטעויות שלהם נובעות בדרך כלל מעייפות, בילבול קל או חוסר תשומת לב.

אין בדברים אלו בכדי להפחית מחשיבות הטעויות: בשנת 1999 נאס"א איבדה גשושית בעלות של 125 מיליון דולר בגלל שצוות אחד השתמש ביחידות מדידה מטריות וצוות אחר ביחידות מדידות בריטיות. אילו גילו את הטעות בזמן, האבדה היקרה הייתה נמנעת. יש טעויות שמחירן כבד, אך הן לא הדבר החשוב בבית הספר.

בניגוד לטעויות, שגיאות מתרחשות כתוצאה מחוסר ידע. כאשר אדם שוגה, גם אם יפנו את תשומת ליבו לשגיאה, אין לו את הכלים בכדי לתקן את הבעיה ולו מהסיבה הפשוטה: חסרים לו ידע והבנה בתחום המדובר על מנת שיצליח להבין איפה השגיאה וכיצד לתקנה גם אם יקבל הזדמנות נוספת. לכן על מורים להבחין בין שגיאות לטעויות, כאשר ההתמקדות בתיקון שגיאות היא זו שמייצרת בדרך כלל הבנה חדשה וביצועים משופרים: תלמידים ומורים שפועלים כך חוזרים על שגיאותיהם לעתים נדירות בלבד.

 למעשה, אנחנו יכולים לחלק את השגיאות לארבע קטגוריות:

• שגיאות עובדתיות אשר פוגעות ביכולתו של התלמיד לבצע מטלה בדיוק –  כאשר התלמיד אינו מבין את העובדות שלימדנו כראוי. לדוגמא, כאשר אנו מבקשים מהתלמיד לאתר ציטוט מתוך מקור כלשהוא בשיעורי ספרות או היסטוריה: למרות שאנו מדגישים שמדובר במילים המגיעות בדרך כלל לאחר מרכאות או מילות קשור מכוונות כגון: 'ככתוב' או 'כנאמר', עדיין ישנם תלמידים שיתבלבלו ויביאו משפטים בעלי תוכן רעיוני זהה, אולם כאלו שאינם מובאים כציטוט, דבר שיגרום להם שלא לבצע את המטלה כראוי.
• שגיאות פרוצדורליות המקשות על יישום של מידע עובדתי – בשגיאות מסוג זה התלמידים הפנימו תהליך חשיבה או פתרון בעיות לא נכון, ולכן לא מצליחים ליישם באופן נכון ידע ומידע. לדוגמא: תלמיד שלא הפנים שבמשוואות בעלות שני משתנים, יש להפריד את החישוב של X  ו-y ולא לחבר ביניהם למשתנה יחיד.
• שגיאות העברה המתרחשות כאשר תלמידים מיישמים מידע באופן שגוי למצבים חדשים - הצגת כלי חדש לתלמידים עלולה לגרום להם להיות מבולבלים באשר למצבים בהם יש להשתמש בו. חשוב להראות לתלמידים מה הן הדרכים הנכונות והפחות נכונות לשימוש בכלי כאשר מלמדים אותו, וכן לזכור שעלולות להיות שגיאות הנובעות מהעברת השימוש בכלי למצבים שאינם הולמים אותו. לדוגמא: אנו מלמדים את התלמידים חשיבה ביקורתית, שהיא חשובה ומבורכת. אולם תלמידים שיחלו לעשות שימוש בצורת חשיבה זו על כל מילה והוראה שתצא מפי המורה שלהם יגרמו לאנרכיה בכיתה. על המורה ללמד את תלמידיו גם את אופני השימוש בכלי זה, שכן זהו בדיוק ההבדל בין שימוש מושכל ויעיל בכלי זה לבין טרחנות המנוגדת לדפוסים חברתיים. גם לאחר הלימוד, על המורה להיות מוכן למצב בו חלק מתלמידיו יעשו שימוש יתר בחשיבה ביקורתית, וללמדם שוב את השימושים החשובים לטעמו.
• שגיאות תפיסתיות הנובעות מן ההוראה עצמה: יש ואופן ההוראה יוצר שגיאה, אם זה בגלל אופי הנושא המורכב וניסיון של המורה להפשטה, בשל תוכנית הלימודים, המתודה, בלבול קל של המורה או כל דבר אחר. כך או כך, הדבר משריש בתלמידים קיבעון מחשבתי או שגיאה, המתווספת כתוצר לוואי להסבר של המורה. לדוגמא: מתודה רווחת בקרב מורים הינה להתחיל להדגים מהפרט אל הכלל. הדבר שכיח בלימודי תורשה: מורים מלמדים את התלמידים כיצד גן אחד אחראי על תכונה. למעשה אנחנו יודעים שהמצב מורכב בהרבה, וכי רוב התכונות נקבעות כתוצאה מפעילות משותפת לגנים רבים. אולם תפיסה זו קשה יותר להפנמה על ידי חלק ניכר מהתלמידים, שהטמיעו את העיקרון הבסיסי שלמדו, שמבהיר כי גן אחד משפיע על תכונה אחת. במצב כזה כדאי להיות ערניים לתפיסות שגויות של התלמידים ולתקנן בהקדם.

לאחר שהבחנו בין שגיאות לטעויות והבנו מה הם סוגי השגיאות הנפוצות, כעת החוקרים מציעים מה ניתן לעשות עם שגיאות התלמידים באופן היעיל ביותר:

2. זהו דפוסים בשגיאות תלמידים
נסו למפות את השגיאות ולהבחין אילו תלמידים מבצעים איזה סוגים של שגיאות. כך תוכלו למקד את התיקון בתחומים נקודתיים של צורכי התלמידים, במקום ללמד אותם מחדש מושג שלם, שיעור שלם או יחידה שלמה.

יתרון נוסף בדפוסים הוא הסדר שהם עושים בבלגן. שגיאה שהבנו את הדפוס שלה, מוציאה את השגיאות הנקודתיות מרמת המיקרו למקרו ושופכת אור על התמונה כולה. כאשר אנחנו מזהים דפוס טעויות אצל תלמידינו אנחנו מקבלים תצלום אווירי על מצב הכיתה, המאפשר לנו לתכנן את אסטרטגיית התיקון בדרך ממוקדת ותכליתית יותר.

פישר ופריי ממליצים להשתמש בטבלה לזיהוי דפוסי שגיאות התלמידים ולהכניס את המידע תוך כדי המעבר הראשוני על המבחנים.

3. הבחינו בין שגיאות כלליות לשגיאות ממוקדות - ולמדו בהתאם
צרו הבחנה בין שגיאה הקשורה לצורך ממוקד של תלמיד או כמה תלמידים, לשגיאה שבה תלמידים רבים שוגים ולכן דורשת למידה מחודשת של נושא, מושג או מיומנות – שגיאה כללית.

שגיאה כללית מקורה בהבנה שגויה ברמה רוחבית-כיתתית והיא אמורה להופיע אצל מרבית תלמידי הכיתה. שגיאה ממוקדת מלמדת שהמסגרת הכללית הובנה כהלכה אולם יש נקודות מסיימות המצריכות חיזוקים. כך למשל, בטבלה שלמעלה ניתן לראות שגיאה כללית בתהליך הסקת המסקנות של כיתה ה'1. לעומת זאת, אפשר לראות שבנושא הבנת מילות קישור המסגרת הכללית הובנה על ידי רוב התלמידים, אך ישנם כמה שזקוקים לחיזוק נוסף בתחום.

4. השתמשו בתזכורות וברמזים
רצוי שלא להרעיף על התלמידים שלכם דגים. מעבר לחוסר האונים הנרכש שתגרום להם פעולה זו, כל ניסיון לעקומת למידה אמיתית נידון ככל הנראה לכישלון. לעומת זאת, שימוש מושכל בתזכורות ורמזים המעניקים לתלמידים כיוון התחלתי, יש בכוחם בכדי לעודד את התלמידים לעבודה קוגניטיבית. העבודה הקוגניטיבית הכרחית על מנת שהתלמידים יחשבו ויגיעו לתשובה בעצמם, תוך כדי פיתוח מיומנויות וכלים שיעזרו להם לגשת לשאלה הבאה ממקום נכון, מודע ומפותח יותר.

 מעבר לכך: שימוש בתזכורות וברמזים מצד המורים, מסוגל לסגור את פערי הלמידה בקלות רבה יותר ומפחית את הסיכוי שתלמידיהם יחזרו על אותן שגיאות.

 אני מודה: עד שנתקלתי במאמר של פישר ופריי, בדיקת מבחנים ועבודות והעברת משוב עליהם היו המשימות הפחות חביבות עלי בהוראה – הן יצרו אצלי מעין כאב ראש מעורב בטעם של בחילה. רק תשחררו אותי מהסיוט הזה ותנו לי לחזור לאזורים האהובים עליי בעשייה החינוכית שלי. אחרי המאמר  התחלתי להבין שמדובר כאן על הרבה יותר מחיסכון בזמן. אנחנו מדברים על קידום התלמידים בצורה משמעותית ואיכותית יותר; המשוב הוא בעצם כלי שימושי ביותר, שעם שימוש מושכל (ובמינימום משאבים), הכרחי וחיוני להמשך תהליך הלמידה המובנה של התלמידים שלי.

הוא היה שם כל הזמן הזה לידי ורק חיכה שמישהו יבוא, יפקח לי את העיניים ויסביר לי עד כמה שהשימוש בו פשוט ועם זאת יכול לקדם את התלמידים שלי ואת ההוראה באופן מועיל ושימושי במיוחד.

למעשה כחושבים על כך, מסתבר שרק נתון זה לכשעצמו, כבר מצדיק את המאמץ שבהקניית ארגז כלים זה.

איך אתם בודקים מבחנים ביעילות? ספרו לנו בתגובות ותוכלו לעזור לאלפי מורים!

 --

כתב: אבינועם הרש