ישראל במלחמה
בחוגים לחינוך כמו גם בלימודי תעודת הוראה, לומדים רבות אודות הדרך בה תלמידים לומדים וכיצד מידע נרכש. עם זאת, לעיתים קרובות, כאשר מורים מגיעים לכיתה – הם מוצאים עצמם מלמדים כפי שהם למדו, לפני 30 שנים, ולא בהתבסס על תיאוריות למידה. מסתבר שמורים אינם לבד – חוקרים מצאו שכל כך קשה ליישם תיאוריות ומידע שיש לנו על למידה בהוראה, שאפילו חוקרי הלמידה והקוגניציה הטובים ביותר, בדרך כלל מלמדים את הסטודנטים שלהם באופן בו הם למדו, ולא בהתאם לתיאוריות ולממצאים להם הם מקדישים את חייהם.
כ-30 חוקרי קוגניציה, למידה וחינוך החליטו להיפגש וליצור יחדיו רשימה של דרכים מבוססות מחקר, באמצעותן ניתן ליישם את מה שהמחקר יודע כיום על למידה – בהוראה. את הרשימה הזאת, של טובי החוקרים בעולם, שפרסמה במאמרים מגוונים פרופסור דיאן הלפרן שכינסה את החוקרים – אנחנו מביאים לכם בכתבה זו.
ראשית, מציעים החוקרים להיזכר מחדש במטרת הלמידה וההוראה: אנחנו לא מלמדים על מנת שהתלמידים יצליחו בבית הספר. זו רק מטרת משנה – מטרתה של ההוראה היא שהתלמידים יוכלו לקחת את הידע והמיומנויות שלמדו – ולהשתמש בהם מחוץ לבית הספר – כצידה לדרך בחייהם הבוגרים. המטרה של למידת ספרות, למשל, אינה שהתלמיד ידע לנתח באופן ספציפי את "לבי במזרח" לרבי יהודה הלוי. המטרה היא (ואנחנו מצטטים מהאתר לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים) "לעורר את אהבת הספרות ולחנך את הלומדים לראות בקריאת יצירות ספרות לסוגיהן ובחילופי דעות עליהן פעילויות מהנות המעשירות את האדם כל חייו".
מערכות החינוך ברוב העולם, לפי החוקרים, לא בוחנות ולכן לא יודעות האם הדברים שהתלמידים לומדים בבית הספר אכן נזכרים ומסייעים להם בעתידים – בחייהם הבוגרים. מבחן שליש או מחצית ואפילו בחינת בגרות, אינם בוחנים האם התלמידים יודעים ליישם את מה שלמדו ב"חיים האמיתיים".
אם אנחנו רוצים שהידע והמיומנויות שאנו מלמדים, ילוו את התלמידים בבגרותם – אנחנו צריכים ללמד באופן שמגדיל את הסיכוי להעברתם למצבים בהם אנחנו לא נהיה שם לעזור ולהזכיר. מורים חייבים להבין שהם לא מלמדים לשם ההווה, אלא לשם העתיד והחיים הבוגרים – לא לשם מבחני מחצית או בגרות, אלא ל"מבחנים" בעולם האמיתי.
העקרונות הבאים נועדו לעורר למידה שתישאר עם התלמידים גם הרבה אחרי שהשנה נגמרת.
1.הלמידה משנה הרבה יותר מההוראה
אחד הדברים החשובים ביותר שמורים צריכים לזכור, הוא שהדברים שמורים עושים ומלמדים בכיתה, משנים הרבה פחות מאשר מה שהתלמידים עושים. זו אמת קשה, אבל היא חייבת להיאמר ולהיזכר – ללא קשר למספר התלמידים בכיתה, לגיל התלמידים ולמוסד בו הם לומדים – מה שחשוב בסוף הוא מה התלמיד עושה עם החומר. ככל שהתלמיד מעבד את המידע באופן מעמיק יותר - כך סביר יותר שהוא יזכור אותו. לכן הוראה טובה היא הוראה שגורמת לתלמיד לעבד את החומר ולעשות איתו משהו. מורים טובים הם מורים ששמים דגש על תלמידיהם ועל איך הם ילמדו, יתרגלו ויבינו וכן מנחים אותם בתהליך זה.
2. אימון, אימון, אימון
אימון הוא הגורם המשפיע ביותר על זכירה לטווח הארוך – ככל שהתלמידים יתאמנו יותר על פתרון משוואות, ניתוח שירים או שימוש בטבלה המחזורית – הם יצליחו לבטא את המידע והמיומנויות הללו גם בעתיד. התלמידים צריכים לתרגל ולחזור על המידע לאורך זמן, מצבים וסביבות שונות, שכן אלו יגרמו לכך שההיזכרות והשימוש במה שנלמד יהיו קלים יותר.
אבל למידה, תרגול וחזרה כאלו דורשים מאמץ וזמן, ומן הסתם – התלמידים לא יאהבו את זה. תפקידם של המורים הוא להבהיר לתלמידים שהמאמץ שלהם משתלם, שכן זה ההבדל בין לזכור את החומר ל... פשוט לא.
יתרה מזאת - דחיסה של חומר בזמן קצר, גם אם מתרגלים הרבה – תגרום לכך שהחומר ייזכר רק לזמן קצר – בדרך כלל עד המבחן, ואז יעלם (למען הדיוק – המידע לא יעלם לגמרי - יהיה קל יותר ללמוד אותו מחדש). על מורים להסביר זאת לתלמידיהם ולעודד למידה לאורך זמן.
למידה ואימון לאורך זמן אפשר לבצע על ידי מענה תדיר לשאלות או משימות שהמורה נותן/ת – בכיתה, בספרים או באינטרנט. ככל שמתקדמים בחומר כדאי לחזור מדי פעם על תחומים שנלמדו כבר כדי לעורר את הזיכרון, לגוון, לערבב בין הנושאים וליצור שאלות שמכילות בתוכן כמה נושאים. עוד דרך ליצור תרגול היא לעודד את התלמידים ללמד תלמידים / אנשים אחרים –כאשר תלמיד צריך להעביר את המידע למישהו אחר הוא חייב ליצור עיבוד על החומר שיעזור לכך שהוא יזכור אותו. אפשר אפילו לעודד את התלמידים ליצור שאלות על החומר בעצמם – דבר שיוצר עיבוד מעמיק וזכירה טובה. כדי לעודד פעילות כזאת רצוי לבחור את השאלות הטובות ביותר לתת אותן כתרגול לכיתה כולה.
3. ללמוד בכל מקום
למידה בתנאים ובמקומות שונים היא קשה ומורכבת יותר, אבל לאורך זמן – המידע נשמר כך יותר טוב וקל יותר לשליפה. זאת כיוון שכיום נראה שהמוח שלנו, כאשר הוא מנסה להיזכר בדבר מה, משתמש ברמזים מהסביבה בה למדנו את המידע. לכן, ככל שיש יותר רמזי סביבה שונים שמחוברים למידע – כך יש יותר סיכוי שהתלמיד יצליח לזכור את המידע במצבים שונים בעתידו.
מורים יכולים להשתמש במידע הזה ולעודד את תלמידיהם ללמוד במקומות מגוונים. כך למשל, שיעור על הדשא, באולם הספורט או בקפיטריה, שיחבר את תחום התוכן לסביבה, יעזור לתלמידים לזכור את החומר פי כמה משיעור רגיל בכיתה. באותה המידה – מורים יכולים להביא לתלמידיהם את הרמזים עד לכיתה – למידה בעזרת טלפון חכם, למשל, מבטיחה זיכרון חזק של המידע. הדגמות של חומר לימודי על אביזרי יום-יום (למשל הוראת כימייה בעזרת תיאור התהליכים הכימיים של החלקות שיער למיניהן) עושה פלאות על הזיכרון ארוך הטווח של התלמידים.
4. שינוי ייקח את התלמידים רחוק
כאשר תלמיד לומד מידע באופן מסויים ואז עליו לייצג אותו בצורה אחרת – הוא לומד טוב יותר. העיבוד שנעשה על החומר והצגתו מחדש מביאים ללמידה עמוקה. הדבר מתרחש כיוון שבצורה זאת המידע נשמר פעמיים – בדרך הייצוג הראשונה והשנייה – כך שיש הרבה יותר סיכויים להצליח לזכור אותו. במיוחד מסייע לייצג את החומר בשתי צורות שונות לחלוטין, כמו למשל בסיכום השיעור בכתיבה וגם בציור, הקלטה או מפת מושגים. מטלת יצירת מפות מושגים בתחום מסויים, הינה אחת ממטלות הלמידה היעילות ביותר שמורים יכולים לתת לתלמידיהם לפי החוקרים – כל אחד מהתלמידים ככל הנראה יצור סדר שונה וקישורים אחרים בין המושגים וזה דבר טוב. אפשר אפילו לבקש מהתלמידים להסביר בפני הכיתה את ההקשרים שהם יצרו בין המושגים – דבר שיאפשר רמה נוספת של למידה.
5. מידע נבנה על מידע
איזה מידע התלמידים יצליחו להבין וכמה הם יזכרו אותו, תלוי מאוד במה הם ידעו לפני השיעור, וכמה המורה הצליח\ה לתווך בין הידע הקודם לידע החדש. אי אפשר לבנות מגדלים באוויר וכך גם לא ניתן לבנות הבנה או ידיעה. מורים צריכים להתחיל כל שיעור בכמה שאלות ממוקדות (ובאמת לתת לכמה תלמידים שונים לחשוב ולענות), שיעזרו להם להבין מה התלמידים שלהם יודעים כבר (וגם זוכרים) ורק אז להסביר להם כיצד המידע החדש מתחבר למה שהם ילמדו בשיעור הנוכחי.
6. פחות דיבורים, יותר מעשים
ברוב השיעורים, כמעט בכל מקום בעולם, מורה נכנס/ת לכיתה ומדבר/ת (כ-80% מהזמן), בעוד שהתלמידים כותבים (יותר או פחות) את הדברים. על מנת שהתלמידים יוכלו לזכור את המידע בעוד זמן מה, או יותר מזה – לעשות עם המידע הזה משהו או להשתמש במה שלמדו כמיומנות - זה פשוט לא יעיל.
תלמידים צריכים לקבל את ההזדמנות לחבר את החומר החדש למה שהם כבר יודעים, לבצע פרשנות משלהם על המידע החדש ולהשתתף בפעילות כלשהי, שגורמת לחזרה אקטיבית על הידע. כלומר – ההוראה, כמו גם אופן הערכת הידע שלנו כיום, הנם בעיתיים – הם בעיקר דורשים מהתלמידים לזהות את הידע הנכון או לשנן אותו – במקום לעבד וליישם אותו.
7. תבחרו מה התלמידים יזכרו
כיום אנו יודעים שכל חזרה על מידע גורמת לתלמיד לזכור את מה שחזר עליו, אבל גם לשכוח את הדברים עליהם לא חזרו. זוהי נקודה חשובה במיוחד, כי זה מבהיר לנו שכאשר שאלות במבחן עוסקות בדברים שנמצאים בשולי החומר – התלמידים יזכרו פחות את המהות העיקרית שלו. לכן, אם עושים מבחן, רצוי מאוד לשאול בו על עיקרי הדברים של נושא הלימוד. רצוי אפילו להבהיר מראש לתלמידים שהמבחן יתרכז בעיקרי החומר – ולהבהיר מה הם. כך יהיו יותר חזרות ולכן ככל הנראה יותר זכירה של המידע.
8. העריכו מאמץ במקום חוכמה
מחקרים רבים מצאו שIQ משפיע משמעותית פחות על הצלחה, מאשר המוכנות לעבודה קשה בדרך למטרה שנבחרה, תוך למידה מכישלונות. בשל כך, מורים צריכים לעודד ולהעריך עבודה קשה ולא חוכמה. רצוי להימנע ממשפטים בסגנון- "אתה חכם ולכן אני יודעת שתצליח" או "איזו תשובה טובה! את גאון!", כי אז תלמידים לא ירצו להתמודד עם דברים קשים – כי אם קשה או נכשלים משמע שהם אינם חכמים. רצוי להגיד על חומר חדש שהוא קשה, שהלמידה שלו תדרוש מהתלמידים כולם מאמץ, וכי דרך עבודה קשה אתם בטוחים שהתלמידים יצליחו לצלוח את האתגר.
9. בצעו מבחנים מקדימים או בחנים
תרגול באמצעות בוחן או מבחן שאינו המבחן הסופי, מאפשר חזרה נוספת על מה שחשוב במרווח זמן – דבר שמעודד זכירה. אך יותר מכך – בחנים כאלו מאפשרים לכם ולתלמידים לבדוק מה הם יודעים ומה עדיין לא – ולחזק את הדברים שדורשים חזרה וחיזוק.
10. בצעו מבחן או פעילות מסכמת
כאשר תלמידים יודעים מראש שהחומר שהם לומדים יופיע במבחן או בפעילות מסכמת מסוג כלשהו – הם ילמדו ויזכרו אותו טוב יותר. לכן רצוי להגדיר מראש מבחן או מטלת סוף שנה \ שליש וליידע את התלמידים כבר בשיעור הראשון לשנה על כך.
מבצעים כבר חלק מהרעיונות? נשמח לשמוע איך הם עובדים לכם!
