בנות יכולות הכול. אז למה הן עדיין לא בוחרות הכול?

כשהייתן בנות 15, מה אהבתן לעשות ומה רציתן להיות שתהיו גדולות?

אני חשבתי שלהדריך בצופים זה הדבר הכי חשוב בעולם. חוץ מזה גם אהבתי לקרוא, היה לי מנוי לסינמטק והלכתי לראות בעיקר סרטים בצרפתית, התעניינתי בפוליטיקה ובהיסטוריה. אהבתי בעלי חיים וגם ביולוגיה, וחשבתי שאולי אהיה וטרינרית כשאהיה גדולה.

בסוף כיתה ט' בחרתי במגמה ספרותית. מגמה של 20 בנות ובן אחד, אמיץ. בבית הספר שלמדתי בו, באותה תקופה לא ניתן היה לערבב מקצועות בחירה. אז בחרתי לעשות בגרות במה שבאמת באמת אהבתי ועניין אותי: חמש יחידות ספרות וחמש יחידות צרפתית.

גדלתי בסביבה ליברלית, פתוחה ולכאורה שוויונית, והאמנתי בכל ליבי שבנות יכולות לעשות כל מה שבנים עושים ושהשמיים הם הגבול (רק שבסוף כיתה ו' הפסקתי לעשות את מה שהכי אהבתי בעולם, לשחק כדורגל עם הבנים, כי פשוט הייתי הבת היחידה ולא רציתי שיגידו שאני טום-בוי).

עד שקראתי את המחקר של ד"ר גילה מנביץ מלול על תלמידות ב'מסלול ההייטק', הייתי בטוחה שבחרתי במגמה הספרותית כי באמת אהבתי ספרות ובאמת רציתי ללמוד צרפתית. זו עובדה נכונה, זה באמת מה שרציתי, אבל השאלה שאני שואלת את עצמי היום היא אם הבחירה שלי ושל עוד  20 הבנות שלמדו איתי בכיתה הייתה בחירה חופשית לגמרי?

עד כמה היא הושפעה ממסרים וסטריאוטיפים מגדריים וממה יגידו עלינו? עד כמה היא שיקפה את היכולות, הרצונות והחלומות שלנו, ואיך היא השפיעה על הבחירות שלנו בהמשך?

נשמע לכן מוכר? חושבות על עצמכן או על התלמידות שלכן?

שלוש הרצאות, שלוש תובנות מפתיעות

במסגרת שבוע המצוינות הישראלית קיימנו מפגש זום עם שלוש מרצות שעוסקות, מנקודות מבט שונות, בבחירה ובהתמדה של בנות במסלולי מצוינות מדעיים בכלל, ובמסלול 'בגרות הייטק' בפרט. זהו מפגש חובה שכדאי לצפות בו.

המפגש כלל שלוש הרצאות קצרות שמטרתן לתת למורים והורים ידע וכלים פרקטיים לליווי ותמיכה בבנות ובתלמידות.

ד"ר רחל קנול, מקדמת שוויון מגדרי בתוכנית ההייטק במשרד החינוך, פתחה את המפגש בהסבר על מהי בגרות הייטק (בגרות שכוללת 5 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות פיזיקה או מדעי המחשב ו-5 יחידות אנגלית) ולמה היא חשובה. ספוילר, כי היא פותחת דלתות לצבא, ללימודים במקצועות טכנולוגיים באקדמיה, ובהמשך בתעסוקה.

רחל הדגישה את החשיבות והמשמעות של הבחירה של תלמידות ותלמידים כבר בחטיבת הביניים במסלולי מצוינות מדעית. אם חשבתן שחשוב שבתיכון הבנות שלכו יבחרו מה שכיף וקל להן, כי אם הן ירצו הן תמיד יוכלו להשלים אחרי הצבא – אתן טועות. מעטים מאוד התלמידים ומעטות עוד יותר התלמידות שילמדו במסלולים מדעיים וטכנולוגיים אם הם לא למדו והתנסו בהם בחטיבה ובתיכון.

ועוד פרט חשוב, האם ידעתן שלא משנה באיזה מקצוע הבת או התלמידה שלכן תבחר בעתיד, אם היא תסיים את התיכון עם בגרות הייטק, בין אם היא תהיה רופאה, מהנדסת או חוקרת, היא פשוט תרוויח יותר!

ד"ר גילה מנביץ-מלול, יועצת חינוכית וחוקרת היבטים מגדריים במסלולי מצוינות, חקרה את תהליכי הבחירה במגמות הטכנולוגיות בבתי ספר. האם  ידעתן שהפער הגדול ביותר בין מספר התלמידים שבוחרים במגמות פיזיקה ומדעי המחשב לבין מספר התלמידות שבוחרות באותן מגמות, נמצא ביישובים חזקים ומבוססים מבחינה סוציו-אקונומית, ומצטמצם ככל שהמדד הסוציו-אקונומי של היישוב חלש יותר?

האם זה נתון מפתיע? המחקר של גילה מסביר מדוע זה קורה. רמז: פער בין התפיסות החינוכיות של בחירה חופשית ועיוורון מגדרי ("אצלנו אין פערים, בנות יכולות הכול") ובין הסטריאוטיפים שהתלמידות נחשפות אליהם בבית הספר, בבית ובסביבה שלהן (מגמות קשות מול מגמות קלות, מגמות של בנים מול מגמות של בנות, מגמות רציניות מול מגמות שהן מעניינות). גילה מתארת בהרצאה שיחות בין צוותי ייעוץ לתלמידות ותלמידים אשר מדגימות עד כמה, גם היום, הסטריאוטיפים המגדריים שרירים וקיימים ומשפיעים על הבחירה של התלמידות.

אחרונה חביבה, תמר חביב, מנהלת תוכנית סגול בחינוך באוניברסיטת רייכמן, נותנת טיפים וכלים מעשיים לסיוע ותמיכה בנערות מתוך הבנה עמוקה של הצרכים הפסיכולוגיים שדרושים להן על מנת להצטיין ולמצות את היכולות שלהן.

מהם אותם שלושת הצרכים? הראשון, תחושת שייכות וביטחון (אני שייכת, רואים אותי ומבינים אותי, מקבלים אותי כמו שאני, יש לי שליטה על מה שקורה לי, חוויתי אירועים שבהם התמודדתי והצלחתי, אני מוכנה לקחת סיכונים, יש לגיטימציה לתחושות ולמחשבות שלי). השני, תחושת מסוגלות (אם אני אתאמץ אני אצליח, כישלון אינו סוף העולם, הוא הדרך להצלחה). השלישי, אוטונומיה ומשמעות (אני יודעת מי אני ומה מכוון אותי, אני מבינה מה משפיע על הבחירות שלי). בדוגמאות מה'מירוץ למיליון', תמר מדגימה איך אנחנו יכולים לתמוך כהורים וכמורים בצרכים הפסיכולוגיים של התלמידות והבנות שלנו.

אז האם הייתי אומרת לנערה שהייתי לבחור אחרת. אולי כן ואולי לא, לא יודעת. אבל אני בטוחה שאם כנערה צעירה הייתי משתתפת במפגש ושומעת את רחל, את גילה ואת תמר, הבחירה שלי הייתה יותר מושכלת, יותר מודעת ויותר חופשית. 

להורים ומורים לתלמידות מוכשרות ונבונות ממליצה בחום לצפות במפגש ולקבל כלים וידע לבחירה שנכונה עבורן. צפו כאן.