נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
במסגרת שבוע המצוינות הישראלית, שהתקיים בשבוע שלאחר יום העצמאות, מגזין 'הגיע זמן חינוך' קיים סדנת כתיבה חינוכית. לסדנה הגיעו מורות, מורים ואנשי חינוך שעוסקים מדי יום בשאלות של הוראה, למידה והשפעה.
לצד הצצה אל מאחורי הקלעים של המגזין – מה מעניין מורים, אילו כתבות ממשיכות להדהד לאורך זמן ואיך בונים טקסט חינוכי טוב – עסקנו גם בכלים מעשיים לכתיבה: מהמאפיינים הבולטים של כתבה מוצלחת ועד עקרונות של סטוריטלינג.
אבל בלב הסדנה עמדה שאלה אחרת. אולי אפילו מורכבת יותר: איך נראית מצוינות חינוכית?
המשתתפות והמשתתפים הוזמנו להתמודד עם שורה של אמירות נפוצות על מצוינות. לאשר, לערער, לסייג ולעיתים גם להפריך אותן. התוצאה היא תרגיל כתיבה משותף: אוסף טקסטים אישיים, מקצועיים ומעוררי מחשבה, שמציגים מגוון קולות ונקודות מבט על אחד המושגים המדוברים בשדה החינוך.
אז כל שנותר לשאול הוא: מה דעתך על מצוינות?
אפשר להצטיין נקודתית אך אי-אפשר להיות מצוין "סתם ככה". מצוינות מתקיימת כמסע של רצון לחקור, להבין לעומקם של דברים ולהתגבר על קשיים.
תשאלו כל בוגר.ת 5 יח"ל במתמטיקה שהתחילו בהתנגדות לשיבוצם בהקבצה ב' ונאלצו ללמוד למבחן מעבר ולא הצליחו וניגשו שוב ושובצו ב-4 יח"ל והשלימו בקיץ ובחגים, ועברו במבחן נוסף מכיוון שסוף-סוף הבינו מהן טרנספורמציות, והגיעו לכיתה עם פערים, ועדיין התמידו בלמידה, ואפילו שהיה קשה סיימו טוב את כיתה י' כי אף שאסימפטוטות לא היו מושא הערצתם בנגזרות הם שלטו; ובי"א, מלאת יזע ודמעות, הסיום בבגרות היה מתוק כי את חקירת המנה עם שורש הם צלחו ללא בעיה. זוהי מצוינות.
נועמי נועמי דוריאז – מורה ורכזת מתמטיקה.
מתעורר בבוקר ומרגיש הנעה פנימית לקום, להתקלח, לאכול ארוחת בוקר וללכת לבית ספר. הנעה זאת דוחפת אותי להגיע לכיתה ולהשיג יעדים שהצבתי לעצמי לגבי יום זה כבר אתמול בערב.
מהי המטרה של ההנעה הפנימית הזאת? סביר להניח שלהעביר לעצמי (וגם לאחרים) את המסר שאם אני הולך לבית הספר, אז אעשה שם את עבודתי הכי טוב שאני יכול. עליי להתגבר על המכשולים, להציב יעדים אישיים ולפעול להשגתם תוך התחשבות והתייחסות לתלמידים, לעמיתים, לסביבה, לחברה, להנהלה, למשפחה האישית שלי, ולתת לעצמי ערך לחוויה האישית שלי בתהליך.
מצוינות היא פיתוח יכולות אישיות להשגת יעדים. והתגמול – התקדמות, הנאה, הצלחה ועושר פנימי.
איליה מזין – מורה בכיר לפיזיקה.
באמת?
לכאורה, מה הקשר?
אז זהו. שיש קשר.
קחו לדוגמה מורה שפעם בשבוע הופכת להיות תלמידה בעצמה. היא מתיישבת מול מרצה, היא נמצאת בכיתה עם עוד אנשים דומים ושונים ממנה, מדי פעם היא מציצה בנייד, כותבת לעצמה אמירות מעניינות שנכנסות לה ללב, אולי היא צריכה להגיש עבודה בסוף הקורס ומנסה את מזלה עם AI.
קחו רגע את המורה הזו שתרגלו איתה פעילות שוברת שגרה, שהראו לה סרטון מצחיק, ששאלו אותה שאלה שעוררה בכיתה דיון סוער. יש סיכוי סביר שאת כל הדברים האלה, שהיא למדה וחוותה על בשרה, היא תיקח לשיעורים הבאים שהיא תלמד.
כלומר, מורה מצוינת היא מצוינת בזכות התנועה. בזכות הלמידה שלה לא רק בהקשר של העתק הדבק, אלא משום שהיא פעם בשבוע הופכת להיות תלמידה בעצמה ויכולה להיכנס לנעליים של התלמידים שלה. קוראים לזה אמפתיה.
איילה קליין – מורה לספרות ומחנכת 27 שנים.
כאדם, כמנהלת וכמורה, אני מאמינה בחיבורים בין הפרט לקהילה. יאנוש קורצ'אק כתב: "הדרך שבחרתי איננה הקצרה ביותר וגם לא הנוחה ביותר, ברם, היא הטובה ביותר בשבילי, משום שהיא שלי." מניסיוני, מצוינות אינה יעד נוח, אלא מסע מקדם אדם וקהילה. המצוינות מקבלת משמעות כשהיא מצמיחה את כל חברי וחברות הקהילה (תלמידים, צוות והורים), ומחזקת את תחושת השייכות שלהן.ם.
הדרך למצוינות לא תמיד נוחה וקלה. היא רצופה באתגרים, משברים, טעויות וכישלונות. דווקא מתוך אלה מתגלות הזדמנויות ונפתחות הדלתות להגשמת החזון האישי והקהילתי. זו המצוינות שאני מאמינה בה – כזו שדורשת מאמץ ואמונה. מצוינות המעניקה לנו הצלחה אישית וקהילתית, כי זאת הדרך שלנו והטובה ביותר עבורנו.
אורית מוקה בליטנטל – מורה למדעים ומקצועות רבי מלל, מחנכת ומנהלת בית ספר בחל"ת.
הגורם החשוב ביותר בלמידה אינו כישרון מולד אלא מה שהילד כבר נגע בו. דיוויד אוסובל, פסיכולוג חינוכי אמריקאי שפעל בשנות ה-60 וה-70, קרא לזה עוגן קוגניטיבי – נקודת אחיזה פנימית שממנה צומחת תחושת מסוגלות.
כשילד נתקל בנושא מוכר הוא לא מתחיל מאפס. הוא מזהה, ומתוך ההכרה מגיע הרצון להמשיך. לכן חשיפה לתחומים מגוונים – מדע, מוזיקה, גאוגרפיה, טכנולוגיה, אומנות, טכנולוגיה – אינה רק תוספת נעימה לתוכנית הלימודים. היא הבסיס שלה.
מורה שמשמיעה יצירה ושואלת "מה זה מזכיר לכם?", שעוצרת לשאלה שלא הייתה בתוכנית, שחוקרת יחד עם תלמידיה, זורעת גישה. וגישה היא מה שמצוינות עשויה ממנה.
אריאלה גרינברג – מחנכת כיתות תקשורת, מתמחה בחינוך וטכנולוגיה.
נשענתי על הקיר בסוף הכיתה וצפיתי בתלמידיי שהציגו את תוצרי עבודות החקר. שבועות של למידה מונחית, שאלות, טעויות, רגעי תסכול והצלחה התכנסו לרגע אחד של גאווה, של ביטחון בממצאים ובפרשנות תוך כדי הדגמת תהליכי התפתחות שגילו בעצמם.
הבטתי ומצאתי בעיניהם את כל מה שמורה מצוינ.ת יכול.ה לשאוף אליו: עצמאות, סקרנות, אומץ לחשוב וליצור – וידעתי שגם אני, כמנחת למידה, שותפה למסע ולהתחדשות שעברו.
באותו רגע, כשהכיתה התמלאה בניצוצות ואנרגיה של יצירה אמיתית, חשתי התרוממות רוח. הבנתי שמצוינות של מורה אינה נמדדת רק במה שהיא עושה, אלא במה שתלמידיה מצליחים לעשות בזכות הדרך והתהליך שעברו ביחד.
ד"ר חגית הורוביץ – מורה, רכזת ספרות במקווה ישראל, מדריכה פדגוגית ומרצה לחינוך ולספרות.
מצוינות היא הזדמנות לעצור, להתבונן פנימה ולשאול שאלות. לא מדובר בהברקה מקרית, אלא הרגל יומיומי של עבודה על הדיוק, כמו אימון בנגינה או לפתור תרגילים במתמטיקה. רבים רואים במצוינות כישרון מולד, אך אני רואה בה בחירה שנבנית דווקא ברגעים של מאמץ, תסכול והתמדה. חשוב "להרוויח" את הנכשל בדרך להישג יוצא דופן ולהפוך את התיאוריה לפרקטיקה.
מצוינות כזו דורשת הוראה איכותית עם חזון שאינו נכנע למציאות קצרת טווח. אל תחכו לרפורמה שתנחת מלמעלה; תסללו את הדרך בעצמכן.ם כבר היום, מתוך הבנה שמצוינות היא דרך הנסללת בדיוק פנימי והופכת להיות פשוט החיים עצמם.
יואל אודה – רכז טכנו-פדגוגיה ורכז מגמת תקשורת.
האם הביטוי "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ" יכול להתממש במערכת החינוך? האם המורה יכולה להתאים את שיטת הוראתה לכישוריו הייחודיים של כל תלמיד בכיתה ולא ללמד בשיטה אחידה לכולם? האם ניתן לעצב את מערכת החינוך ברוח המצוינות? ברוח שתאפשר לכל תלמיד להתנסות בלמידה אחרת, בה כל אחד יוכל לבחור תכנים מתוך עניין וסקרנות ולהתנסות בדרך למידה התואמת את כישוריו?
זו העת להתעמק בשאלות הללו ולקדם שינוי במערכת החינוך: לחתור למצוינות בלמידה ולא להצטיינות, ולהתמקד בתהליכי הלמידה של התלמידים כדי לאפשר להם למצות את כישוריהם.
ציפי מזור, מורה להוראה מותאמת ומרצה לשפה העברית.
עבורי, המשפט הזה הוא לב העבודה שלי בסטודיו. כשאני מאפשרת לילדים.ות חופש בחירה, הקשבה וסקרנות, אני מגלה עולמות שלא תכננתי מראש – רעיונות יצירתיים, דרכי חשיבה מפתיעות ואומץ להתנסות. דרך העיניים שלהן.ם אני לומדת לשחרר שליטה, לסמוך על התהליך ולהאמין בכוח של חקירה פתוחה.
התלמידים.ות שלי הן.ם לא רק לומדים.ות, הם.ן שותפים. הן.ם מזכירים לי כל יום מהי יצירה אמיתית, כזו שנולדת מבפנים. מתוך הדיאלוג הזה, גם אני ממשיכה לגדול, להשתנות ולהיות מורה טובה יותר.
שירה שק – מחנכת לאומנות ומדריכת שילוב אומנויות.
נתראה בסדנה הבאה! הצטרפו לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים נוספים בנושא.
