נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בעידן של ידע אינסופי ובינה מלאכותית, השאלה החשובה היא לא מה אנחנו מלמדים אלא איך, איפה ועם מי אנחנו לומדים. דווקא בעת הזו הערך האמיתי של החינוך טמון במפגש האנושי, בשייכות ובחיבור לחיים עצמם.
בית הספר הוא חלק מהקהילה. כשמורה ותלמידים פועלים מנותקים מהמרחב שסביבם, הלמידה מאבדת את משמעותה. תפקידנו היום אינו רק להעביר ידע, אלא לחבר בין מה שקורה בכיתה לבין מה שקורה בחיים עצמם. זו הזמנה לצאת אל העולם שמחוץ לשער ולראות בו שותף למסע החינוכי.
לפני שהפכתי למורה, למדתי ועסקתי בעבודה סוציאלית קהילתית. משם מגיע החיבור העמוק שלי לנושא של משאבי קהילה לא רק כמושג, אלא כדרך חיים. חינוך אמיתי לא יכול ולא צריך להתקיים בוואקום של ארבע קירות, אלא הוא חייב להיות נטוע בתוך הקשר, בתוך החיים עצמם. כשמורה מתחילה לראות את הקהילה שסביבה כמשאב, נפתחות דלתות חדשות – דלתות ללמידה חיה, לתרבות, למסורת, לפרויקטים רלוונטיים ולאנשים שיכולים להשפיע על תלמידים.
המושג קהילה, כפי שהגדירה אלישבע סדן, מתייחס לקהילה הגאוגרפית החיה באותו מקום וחיים בה אנשים המקיימים מידה של הזדהות ותלות הדדית, נאמנות וארגון משותף של פעילויות. קהילה היא צורך אישי, משפחתי, וחברתי של אנשים והיא משמשת בסיס להון חברתי. הון חברתי מתייחס לעוצמת הקשרים בין האנשים בקהילה ושיתוף משאביהם לפעילות משותפת ועזרה הדדית. בקהילות בהן קיים הון חברתי עוצמתי, יש שיתוף ידע ושירותים נרחבים ובכך הקהילה נשארת חזקה לאורך זמן.
האם יצא לך פעם להיתקל במשאב קהילתי (אדם, מקום, יוזמה) וחשבת לעצמך איזה פספוס שלא מחברים את זה לבית הספר? לא צריך לייצר את הקהילה, היא כבר נמצאת שם. צריך רק לגלות, לראות אותה ולחבר. שכנה עם סיפור חיים מרתק, מתנ"ס פעיל, רשות מקומית, בית קפה שכונתי, עמותה, חקלאי, סופר, קשיש מהיישוב, בניין משרדים, עסק מקומי. כשמחברים את הקהילה לבית הספר אנחנו מרוויחים למידה חיה, חיבור רגשי ותחושת שליחות. נדרש שינוי תודעתי קטן שיש לו השפעה רחבה ולא צריך תקציב גדול או מהפכה במערכת, אלא מהלכים קטנים שמעצימים את הלמידה, מחזקים את הקשרים, ומחזירים למורה את תחושת ההשפעה.
אם בעת הקריאה עוברות לך מחשבות כמו: "זה לא נגיש לי", "אני לא מכירה את הקהילה", "אני עמוסה מדי ואין לי זמן לפרויקטים כאלה", הן לגיטימיות, ואכן מורה נדרשת להתמודד כיום עם ריבוי אתגרים. אבל האמת היא שהאמונות האלו חוסמות אותנו מלראות את הרווח האדיר שבחיבור הזה, כי כשמורה יוצאת החוצה מהשגרה, מהתבניות, מהבדידות, היא מגלה עולם, הקשרים, למידה פעילה, חיבורים אנושיים, הקשבה, יצירתיות. הקהילה עצמה לרוב מאוד רוצה להיות חלק, ורק מחכה שמישהו יפנה אליה וזה לא חייב להיות מורכב לפעמים שיחה אחת עם שכן, ביקור אחד בשוק, סיור במתנ"ס, יכולים להוליד פרויקט משנה חיים.
במהלך שנותיי כעובדת סוציאלית קהילתית למדתי שצעד ראשון קריטי בכניסה לקהילה או ארגון הוא אבחון ומיפוי קהילתי: להקשיב לאנשים, לראיין תושבים ולחקור איך הסביבה מעוצבת: מה יש בה, מה הצרכים, מהן החוזקות, אילו פערים קיימים ומהם המאפיינים המקומיים. אלישבע סדן, בספרה “עבודה קהילתית – שיטות לשינוי חברתי”, מתארת את חשיבות החקירה והלמידה מתוך הקהילה כבסיס לתהליכים ברי-השפעה, ומציינת שעבודה קהילתית כוללת “תכנון קהילתי והעצמה”, כלומר לא רק פעולה, אלא הבנה עמוקה של המרקם המקומי והיכולת למנף את המשאבים שלו. בדומה לעבודה קהילתית, גם במערכת החינוך יש ערך עצום להבנה של הקשרים, של המשאבים ושל האנשים לפני שמתכננים התערבות או תהליך למידה.
צעד ראשון אם כן כמורה הרוצה לקיים חיבור קהילתי ללמידה הוא ליצור מפת משאבים קהילתית שתהווה את הבסיס ללמידה כזו. קחו דף ורשמו במרכזו את שם בית הספר שלכן.ם. התחילו לשרטט סביבו מפת משאבים קהילתית, ציור פשוט שממנו תגלו עד כמה הסביבה שלכן.ם עשירה.
המפה הזו אינה רק תיעוד, היא עדשה חדשה להסתכל דרכה על סביבת הלמידה שלכן.ם. במיפוי התייחסו לסוגי המשאבים בשלושת המעגלים הרשומים מטה. אם אינכן.ם מכירים מספיק בקשו עזרה מהורה פעיל, מורה ותיקה, רכזת חינוך חברתי או כל אחד אחר שמכיר ויודע, לכל אחד יש ידע אחר על המקום – וביחד תראו תמונה עשירה.
סוגי משאבים:
שלושת המעגלים:
כאשר מורות חושבות דרך מפת המשאבים, הן מגלות שהקהילה עצמה היא ספר הלימוד הפתוח ביותר וכל אדם או מקום יכולים להפוך לדף חדש של למידה. עם סיום המיפוי בצעו חשיבה והפעילו את הדמיון החינוכי בהתאמה לתחומי הדעת שלכן.ם.
אילו שיעורים, מיזמים ושיתופי פעולה ניתן לעשות עם הקהילה? איזה שיעור או יחידת לימוד ניתן לבנות בחיבור לקהילה? איך מפת המשאבים יכולה להפוך למקור השראה, לתוכן, מקום, או אדם שילמדו יחד איתך? זה יכול להיות משהו חד פעמי או מתמשך. המטרה כאן היא לראות במפה לא רק רשימה של מקומות ואנשים אלא תיבת השראה פדגוגית שממנה ניתן להרכיב שיעורים חיים, רלוונטיים ומחוברים לעולם האמיתי. תוכלו גם לשים את מפת המשאבים בבינה מלאכותית ולבקש ממנה רעיונות לתחום דעת או חיבור של מספר תחומי דעת.
כדי לעורר את החשיבה, הנה כמה רעיונות קטנים שיכולים לשמש השראה לחיבורים בין תחומי דעת לקהילה: שיעור אזרחות בו תלמידים מקיימים שיח עם נציגי הרשות המקומית סביב נושא אזרחי אמיתי; שיעור מתמטיקה שחוקר יחד עם בעל חנות שכונתית את הרווח, ההוצאות והאיזון הכלכלי בעסק; שיעור ספרות בו תלמידים מראיינים ותיקי יישוב וכותבים טקסטים בהשראת סיפור חייהם.
אלו אינם שיעורים “מחוץ לכיתה”, אלא שיעורים שפותחים את הכיתה אל הקהילה, אל אנשים, דילמות, וסיפורים חיים. ומה זה יכול להיות אצלכן.ם? באיזה תחום דעת הייתן.ם פותחים את הדלת הראשונה לקהילה שלכן.ם?
כאן מגיע שלב היוזמה והפעולה האקטיבית. אם אינכן.ם יודעים למי לפנות או איך להתחיל חיבור כזה, קיימות דרכים רבות – הדבר הכי חשוב הוא לא לפחד לטעות. לפעמים פנייה אחת שלא נענית מובילה לפנייה שנייה שכן תעבוד. זכרו כי החיבורים הכי טובים קורים כשמעזים לבקש.
חינוך מחובר לקהילה הוא מבט חדש על מה שנמצא ממילא סביבנו: אנשים, מקומות, סיפורים. כאשר מורות ותלמידים יוצאים אל מחוץ לכיתה הם פוגשים את החיים האמיתיים, את הסיפורים, האתגרים, היוזמות והערכים שחיים בקהילה שסביבם. זהו חיבור שמעשיר את כולם: את התלמידים שמגלים למידה חיה ורלוונטית, את המורות שמוצאות מחדש השראה ושליחות, ואת הקהילה שמקבלת תפקיד פעיל ומעצים בחינוך דור העתיד. לפעמים שיחה אחת, מפגש אחד או יציאה קצרה החוצה יכולים להפוך לשיעור שיזכרו הרבה אחרי הצלצול.
עוד על חינוך בהשפעה וחיבור לקהילה תמצאו בכתבה – למה לעשות.
